שינויים
←לקריאה נוספת
נפוליאון פנה ל[[מוסקבא]], הרוסים קודם בריחתם הצליחו לשרוף את העיר, והעיר הפכה לתל חרבות. נפוליאון נשאר ב[[מוסקבה]] הכבושה והחרוכה, כשהוא ממתין לכניעת הרוסים. אולם הצבא הרוסי המשיך בתמרוניו הבלתי פוסקים, ובעקבות זאת נאלץ נפוליאון לעזוב את מוסקבה. כך התחיל נפוליאון את נסיגתו הארוכה. בנסיגתו משדה הקרב ב[[עיירה]] לוירוסלבץ אילצו הרוסים את הצרפתים להשתמש באותה דרך בה התקדמו מזרחה מספר חודשים קודם לכן.
תוך כדי חסמו הרוסים את האגף הדרומי ומנעו את השימוש בדרכי נסיגה אחרות. הרוסים השתמשו בהתקפות גרילה תכופות, בהכותם ללא הרף בנקודות התורפה של הצרפתים - קווי האספקה הארוכים. חיל הפרשים הרוסי בשיתוף עם קוזקים רכובים, תקף והתיש יחידות צרפתית צרפתיות מבודדות. אספקת האוכל והנשק לחיילים הצרפתיים הפכה אפוא למשימה בלתי אפשרית כמעט, ורבים מהחיילים הצרפתיים החלו לערוק. החורף הרוסי אף הוא הערים קשיים על הצבא הצרפתי כאשר חיילים וסוסים החלו למות מרעב, מכוויות קור וממסעות מפרכים.
כך הסתיימה המלחמה בנצחון ברור של מדינת [[רוסיה]] והצאר אלכסנדר, בסופה של המלחמה נפוליאון הורד מגדולתו בצרפת ונשלח לאי מבודד.
בין [[אדמו"ר הזקן]] לבין כמה מחביריו מתלמידי המגיד, נוצרו חילוקי דעות מי עדיף שינצח במלחמה זו, בשונה מדעתו של [[אדמו"ר הזקן]] סברו חלק מגדולי דורו כי עדיף שנפוליאון ינצח והחשיבו את המלחמה הזאת לגוג ומגוג ושעל ידי זה תבא הגאולה.
מסופר שהוחלט שההכרעה תיפול בראש השנה בעת [[תקיעת שופר]]. מייד בבוקרו של ראש השנה עוד קודם התפילה, נטל [[אדמו"ר הזקן]] את השופר ותקע בו, כשהגיע המגיד ר' [[המגיד מקוזניץ|ישראל מקוזניץ]]{{הערה|[[אדמו"ר הריי"צ]] כותב (ספר השיחות [[תרצ"א]] עמ' 171 נעתק מרשימת היומן עמ' קעה-ו, וכן בספר השיחות הנ"ל עמ' 174.) שמדובר ברבי [[שלמה מקרלין]] אך הרבי מציין (אגרות קודש חלק ט"ו עמ' ת"נ.) שהוא נפטר שנים רבות קודם לכן ב[[תקנ"ב]] ויש אומרים שמדובר ב[[המגיד מקוזניץ|מגיד מקוזניץ]]. וראו גם הערות וביאורים גליון תשטז, עמ' 30. וראו גם בספר השיחות תרצ"א עמ' 174 בהערות שם, וש"נ.}} (שצידד בנצחונו של נפוליאון) לתקוע בשופר אמר : "הליטאי (כך היה כינויו של אדמו"ר הזקן) הקדימני".
[[אדמו"ר האמצעי]] כותב במכתבו: וביום ראש השנה קרא אותנו (אדמו"ר הזקן) ואמר לנו בדברי חדוה ונחמה, בזה הלשון: "היום ראיתי בתפילתי שנשתנה שינוי טוב למעליותא ושלנו נצח"{{הערה|אגרות קודש [[אדמו"ר האמצעי]], מהדורת קה"ת תשע"ג, סימן ח'}}.
החסיד ר' משה מייזליש, מגדולי חסידי אדמו"ר הזקן, עזר לריגול לטובת [[רוסיה]] כאשר רצה ר' משה לערוק לטובת צרפת כתב לו [[אדמו"ר הזקן]] מכתב בו הוא מנמק את הסיבה שלדעתו על הצאר לנצח, מכתב זה גרם לר' משה להמשיך לעזור בריגול לטובת [[רוסיה]], בחלק ממקרי הריגול הביאו ממצאיו של ר' משה עזרה רבה לרוסיה.
[[אדמו"ר האמצעי]] כתב במכתבו לר' משה מייזליש [אודות פעילותו של ר' משה בנידון] {{הערה|אג"ק כ"ק אדמו"ר האמצעי, מהדורת תשע"ג, עמ' מט.}}: "אשר למשמע אוזן שמעתי שמתעסק באמונה בדבר הזה ונתן נפשו בדבר הזה ולא בשביל ממון וגדולה".
==בריחת אדמו"ר הזקן==
===הסתלקות [[אדמו"ר הזקן]]===
במכתב לר' [[משה מייזליש]] אודות המלחמה כתב לו אדמו"ר הזקן: "וזה לכם האות שבקרב הימים יוטל מחמד עיניכם".
במילים אלו רמז [[אדמו"ר הזקן]] על הסתלקותו, אך זה גם היווה סימן לנצחונו של הצאר. ואכן בשעה שהתחילו להגיע הבשורות אודות נפילת נפוליאון החל להחלש אדמו"ר הזקן.
במהלך הדרך בהגיעם לכפר [[פיענע]] כבר נחלש אדמו"ר הזקן. מיום ליום התחזקה מחלתו של אדמו"ר הזקן, וכפי שהעיד בנו אדמו"ר האמצעי, מחלה זו הייתה קשורה בסכרת שפגעה ישירות בתפקוד המרה. התפקוד הלקוי נגרם בשל המרירות העצומה שנגרמה לרבי לאדמו"ר הזקן במהלך הבריחה. הקור המקפיא חודר העצמות החריף עוד יותר את המצב.
בתוך ימים ספורים התדרדר המצב הבריאותי, אך בני המשפחה היו חסרי אונים. ב[[שבת קודש]] פרשת שמות, גברה המחלה, ואדמו"ר הזקן נחלש עוד יותר, עד שבמוצאי השבת הסתלק.
* '''אגרות קודש [[אדמו"ר האמצעי]] סימן ח'''' - תיאור ארוך על בריחת אדמו"ר הזקן, והסבר על פי תורת הסוד למלחמה. [אגרות קודש - אדמו"ר האמצעי, מהדורת תשע"ג, עמ' לב ואילך].
* '''המסע האחרון''' - מאתיים שנה למסעו של [[אדמו"ר הזקן]] בעיצומה של מלחמת נפוליאון לאור מסמכים ותעודות וגם: סיפורים ושמועות, תשע"ב, [[יהושע מונדשיין]].
* '''המסע להאדיטש''' - ספרו של הסופר [[שניאור זלמן רודרמן]], לילדים ולנוער, על כל סיפור המלחמה. מעובד על פי ספרו של הרב [[יהושע מונדשיין]].
*'''צארים ביד אדמו"רים''', מוסף 'קולמוס' של בטאון משפחה, כסלו תשפ"ג עמוד 13.