8,219
עריכות
שינויים
אין תקציר עריכה
===רקע===
בעבר, היו קשיים לעשות מקווה לטבילה, כך שהמים בתוכו יהיו חמים. הטבילה התקיימה לרוב ב[[מעיין|מעיינות]], מסיבות שונות, הקשורות לכשרות המקווה{{הערה|ראה שו"ת דברי יציב חלק יורה דיעה.}}, ובעיקר מסיבות של מגבלות טכניות. בין השאר מכיוון שהיו מקומות רבים שבהם לא היו מי [[גשם|גשמים]], וממילא לא היתה הייתה אפשרות לבנות מקווה על ידי מי גשמים שנוזלים ישירות לתוך המקווה. כמובן שלא הייתה קיימת אפשרות לחמם את מי המעיין (שמתחלפים באופן קבוע), והטבילה התקיימה לרוב במים קרים.
רבים ממנהיגי היהדות באירופה הצפונית, (באיזורים הקרים), רצו שהמים שבמקווה יהיו נעימים לטבילה, כדי שנשים לא תימנענה מלטבול במקווה, וכן לאפשר לנשים לבצע את פעולת הטבילה במתינות, על מנת שיוכלו לשהות במקווה בנחת, ולפשוט את קמטי הגוף, כמובא בהלכה, כדי שהטבילה תהיה מהודרת וכשרה לפי כל הדיעות.
==כיום==
כיום, עם התפתחות הטכנולוגיה, שיטה זו של בעל התניא אדמו"ר הזקן אינה נצרכת, שהרי ניתן להתקין בתוך המקווה עצמו מערכת חימום שמחממת את המים, מבלי לפסול אותם, המים אינם נכנסים לתוך כלי ואינם [[מים שאובים]].
בחסידות חב"ד, התקין רבי [[שלום דובער שניאורסון]], האדמו"ר החמישי בשושלת, [[מקווה חב"ד|תקנה אחרת]] שמטרתה לבנות מקווה שגם יוכלו לחמם אותו, גם להחליף את מימיו, וגם שלא תהיה בעיה של התערבות המים השאובים [[השקה|המושקים]] ב[[מי הגשמים]] זה בזה, וזאת על ידי תקנת ה"[[בור על גבי בור]]", לפיה בור הטבילה עומד על גבי בור מי הגשמים התחתון, כך שהמים מושקים באופן מהודר ביותר, מבלי שהם מתערבים זה בזה.
[[קטגוריה:מקווה|*]]