שינויים

'''היתר''', הוא הינו כל דבר שאינו אסור על ידי פי ה[[תורה]]; [[מעשה|מעשים]] שאינם אסורים, [[דיבור]]ים שאינם אסורים, ואף [[סעודת חול|מאכלות היתר]]. גם באותם דברים שהתורה התירה לאדם, עליו לנהוג בהם [[קדושה]] ולהגביל את עצמו. מקור הדברים הוא מ[[פרשת קדושים]], שם אומרת התורה: "והתקדִשתם והייתם קדושים{{הערה|[[ויקרא]] כ', ז.}}". המפרשים מסבירים, שכוונת הציווי היא: "קדש עצמך במותר לך{{הערה|[[מסכת יבמות]] דף כ.}}". כלומר, גם באותם דברים שהתורה התירה לאדם, מחובתו של האדם לשים סייגים משלו גם על הדברים המותרים.

בקטגוריה זו כלולים== ה'היתר' בתורת החסידות ==על פי [[תורת החסידות]], הסיבה לקריאת שם "היתר", מעשים שאינם אסוריםהוא מפני שעל אף שכל מה שהוא [[גשמיות|גשמי]] - ובכללן כל המאכלות וכדומה, דיבורים שאינם אסוריםהם מ[[קליפת נוגה]], ואף מאכלות היתרולפעמים יורדת החיות שבמאכלים אף ל[[שלוש קליפות הטמאות]] - דבר הקורה אצל מי שהוא בזוללי [[בשר]] וסובאי [[יין]] למלאת תאות גופו ו[[נפש בהמית|נפשו הבהמית]] שהוא בחינת [[יסוד המים]] מארבע יסודות הרעים שבה שממנו מדת ה[[תאוה]], ועל ידי זה יורד חיות ה[[בשר]] והיין שבקרבו ונכלל לפי שעה ברע גמור שב[[שלוש קליפות הטמאות]] וגופו נעשה להן [[לבוש]] ו[[מרכבה]] לפי שעה, - אף על פי כן חוזר הדבר למקור ה[[קדושה]], וזאת - כאשר ישוב האדם ויחזור ל[[עבודת ה']] ולתורתו.

על פי [[תורת החסידות]], הסיבה לקריאת שם זה הוא מפני שעל אף שכל מה שהוא גשמי כל המאכלות וכו' הם מקליפת נוגה, ולפעמים יורדים אף לשלוש קליפות הטמאות - למשל מי שהוא בזוללי בשר וסובאי יין למלאת תאות גופו ו[[נפשו הבהמית]], שהוא בחי' [[יסוד המים]] מארבע יסודות הרעים שבה שממנו מדת ה[[תאוה]]לכך היא אכן בשם "היתר", ועל ידי זה יורד חיות הבשר והיין שבקרבו ונכלל כי לפי שעה ברע גמור שבשהיה [[שלוש קליפות הטמאות]], וגופו נעשה להן [[לבושבשר]] היתר ו[[מרכבהיין]] לפי שעהכשר לכך יכולים לחזור ולעלות עמו בשובו לעבודת ה', - אף על פי כן חוזר הדבר למקור הקדושהשזהו לשון היתר ומותר, וזאת - כאשר ישוב האדם ויחזור לעבודת הכלומר שאינו קשור ואסור בידי החיצונים שלא יוכל לחזור ולעלות לה' ולתורתו.

הסיבה לכך היא אכן בשם "היתר", אם כי יש לדעת כי לפי שהיה בשר היתר ויין כשר לכך יכולים לחזור ולעלות עמו בשובו לעבודת גם אחרי ה'[[תשובה]], שזהו לשון היתר ומותרנשאר בגוף [[רשימו]] מהאיסור, כלומר שאינו קשור ואסור בידי החיצונים שלא יוכל לחזור ולעלות להועל כן צריך ה[[גוף]] לחיבוט הקבר{{הערה|פסקה זו ע"פ [[ספר התניא]] [[ליקוטי אמרים - פרק ז']].}}.

אף על פי כן יש לדעת כי גם אחרי אצל [[חסידים]] מקובל הפתגם: "מה שאסור - אסור, ומה שמותר - מיותר" ("וואס ממעג נישט - מעג נישט, און וואס ממעג יע - מ'דארף נישט"){{הערה|1=מקור הפתגם הינו מ[[היום יום]] כ"האדר ב': החסיד ר' [[תשובהמרדכי האראדאקער]]סיפר: פתגם הראשון ששמעו מ[[רבינו הזקן]] כשבאנו ל[[ליאזנא]] היה: וואס מען טאר ניט טאר מען ניט, נשאר בגוף רשימו מהאיסוראון וואס מ'מעג דארף מען ניט (= מה שאסור - אסור, ועל כן ומה שמותר - לא צריך הגוף לחיבוט הקבר). כשלש ארבע שנים עבדנו בזה עד שהבאנו אופן זה בעניני חיינו, ורק אז נכנסנו ל[[יחידות]] לשאול דרך ב[[עבודה]]..}}

== מקורות ראו גם ==*[[איסור]]

תניא פרק ז.== ראה עוד קישורים חיצוניים == *[[איסור]http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=45967 ומה שמותר - מיותר!]{{אינפו}}{{הערות שוליים}}[[קטגוריה:ערכים בלימוד במבט החסידות]]