שינויים

'''לחיות גאולה''' הוא קריאה של הרבי בעיקר בשלהי שנת [[תנש"א]] ובשנת [[תשנ"ב]] בו הוא מבאר את העבודה של דורנו לאחרי ש[[נסתיימה עבודת הבירורים]]. ענינה להביא את אור הגאולה בעולם על ידי "קבלת פני משיח" והחדרת הרעיון ש"כל ימי חייך להביא לימות המשיח" ו"לפתוח את העינים" ולראות שהכל מוכן לסעודה ו[[משיח]] צדקנו כבר נמצא בעולם. פעולות אלו מגלים את המשיח בעולם בפועל ומביאים את הגאולה השלימה.==רקע==כבר בתחילת נשיאותו של הרבי בשנת [[תשי"א]] הודיע הרבי שדור זה הוא הדור שיזכה לגאולה, הוא ה"דור האחרון של הגלות והדור הראשון של הגאולה"{{בעבודה מתמשכתהערה|ראה בקובץ [https://drive.google.com/drive/folders/18MQF_LxfMTv6iPL29ZDW1E73NXfw8uHY מפתח עניינים בגאולה ומשיח].}}וכך מידי תקופה ותקופה התבטא הרבי בביטויים נוספים על התקרבותה של תקופת הגאולה ובוא המשיח. החל משנת [[תש"מ]], החל [[הרבי]] להזכיר בשיחותיו את רמז הראשי תיבות שבמספר השנה המציין ששנים אלו הם שנים של ביאת המשיח. בשנת [[תשמ"ז]] הודיע שסיימו להכין את העולם למשיח "סיימו ל[[צחצוח הכפתורים|צחצח את הכפתורים]]". בשנת התש"נ הכריז הרבי על שלב נוסף שנמצאים ב[[בשורת הגאולה#"יום שישי לאחרי חצות"|ערב שבת אחרי חצות]] ועד שבשנת [[תנש"א]] הודיע הרבי שלפי כל הסימנים הגיע זמן הגאולה ומשיח כבר פועל בעולם ו"הנה הנה הוא בא". דברים אלו חזר הרבי באותה התקופה שוב ושוב, ביאר הסביר והרחיב את העניין וקרא לפרסמו ברחבי תבל.

אמירות אלו לוו תמיד יחד עם דרישה להוספה והתחזקות בתורה ומצוות בכלל והתחזקות והוספה בעבודת ה'''לחיות המתבקשת לפי צו השעה כבר בפעם הראשונה בה הודיע הרבי על מהותו של הדור הוסיף ואמר שבעקבות כך תפקיד דורנו הוא לפרסם ולהביא את הידיעה וההכרה באלוקים לכל פינה ברחבי תבל. במשך השנים ביאר הרבי שתקופה זו דורשת מיהודי להתרומם מעל חומות הגלות ולחיות בחייו חיי גאולהולדרוש ו[[צפייה לגאולה|לבקש מאת ה''' הוא קריאה ]] שיחיש את ביאתו. דרישה זו של הרבי בשלהי שנת תשנהתחזקה ביתר שאת בשנים [[תנש"א ובשנת תשנ]] - נ"ב בו הוא מבאר את העבודה של דורנו לאחרי ש- בהם הודיע הרבי שהתחילה זמן הגאולה ו[[נסתיימה עבודת הבירוריםאורו של משיח]]. ענינה להביא את אור הגאולה בעולם על ידי "קבלת פני משיח" והחדרת הרעיון ש"כל ימי חייך להביא לימות המשיח" ו"לפקוח את העינים" ולראות שהכל מוכן לסעודה ומשיח צדקנו כבר נמצא התגלה בעולם. פעולות אלו מגלים את המשיח בעולם בפועל ומביאים את הגאולה השלימה.==עניינה ומטרתה==כפי שאמר והכריז הרבי כמה פעמים שבזמננו העולם כבר מוכן ומתוקן לגאולה וסיימו כל ענייני חסרה רק העבודה לצורך הכנת העולם לגאולה, הודיע הרבי שהעבודה הנדרשת בדורנו הוא להמשיך ולגלות שהאדם ימשיך ויגלה את הגאולה עצמה בתוך העולם שלו, על ידי שהוא חי ומתנהג - האדם - יחיה בדוגמת העבודה החיים בזמן הגאולה - לחיות היום בגלות חיי ה[[ימות המשיח|גאולה]]. בעבודה זו הוא מגלה את פועל היהודי שתתגלה הגאולה בעולםבפועל.

בעומק יותר ביאר הרבי את העבודה: שמשיח - [[משיח]] כבר התגלה! לפי (הן [[ניצוץ משיח]] שבכל יהודי, והן [[משיח שבדור|משיח הכללי]] - שבכל דור ישנו אחד הראוי להיות משיח אלא שאינו , וכאשר נשלמת העבודה ומתבטלות המניעות, הוא מתגלה לפי שהעולם אינו מוכן ומכיוון שהעולם כבר מוכן ממילא אין לו עיכוב והוא כבר התגלה (וכמו שכבר רואים בעולם מאורעות שהם פעולתיו של משיח{{הערה|ראה לדוגמא שיחת שבת פרשת משפטים תשנ"ב וראה בשורת הגאולה}}) ועל פי האמור שמשיח נמצא מצד עצמו בהתגלות אם כן ; ובהתאם לכך, העבודה היא לא לפעול את התגלותו{{הערה|ראה שיחת פרשת וישלח [[תשנ"ב ]] (תורת מנחם התוועדויות [[תשנ"ב ]] חלק א עמוד 367 ) הערה 112.}} אלא העבודה היא '''לקבל''' את הגלוי הגילוי על ידי עבודת האדם.{{הערה|שם=וירא נ"ב| שיחת שבת פרשת וירא תשנ"ב}} {{הערה|מקביל לרעיון זה ראה בביאור החסידות לדיוק הלשון "'''מתן''' תורה" ו"'''קבלת''' התורה" (כל זמן שהאדם לא יקבל בכוחות עצמו ובעבודתו לא יתגלה הגלוי בפועלראה לקוטי שיחות חלק כ"ח עמוד 11 ואילך.)}}.

ענין זה נוסף מרומז אף בלשון המשנה (ברכות פרק א משנה ה) "כל ימי חייך '''להביא''' לימות המשיח" ולא "לרבות" וכיו"ב, המשנה מדגישה (על פי הביאור הפנימי: שעל האדם בכל ימי חייו להביא - שעבודה זו של לחיות גאולה מקיפה את המשיח {{הערה|כפשוטו הכוונה שמהפסוק "כל ימי חייך" לומדים אנו שיש צורך להזכיר את יציאת מצרים אף בימות המשיח}}) שהוא דבר שדרוש להביאו ולטרוח ולקבלו ולא לחכות שיתגלה ויגיע מעצמו אליו. שכל פעולותיו חייו של האדם - "כל ימי חייך", צריכים להיות חדורים ומאירים בענין המשיח "להביא (בתוכם ועל ידם) לימות המשיח"{{הערה|שם=חיי שרה|שיחת פרשת חיי שרה תשנ"ב (תורת מנחם התוועדויות תשנ"ב חלק א עמוד 298)}}ונוגעת לעצם קיומו. ובלשונו של הרבי:

ביטוי נוסף התבטא הרבי בהגדרת עבודה זו שכל מה שנשאר לעשות הוא "לפקוח את העינים ולראות ש'הכל' כבר מוכן לגאולה"{{הערהציטוט|מרכאות=כן|שיחת מקור=שבת פרשת ויצא תולדות תשנ"ב|תוכן="כל ימי חייך" - פירושו בכל רגע ורגע שהאדם חי, הן ביום והן בלילה, הן ער והן ישן, שגם אז הוא חי על ידי נשימת האויר ("כל הנשמה תהלל י-ה", "על כל נשימה ונשימה שאדם נושם כו'") שמוכרח להיות בכל רגע ורגע (מה שאין כן אכילה ושתיה). ו"כל ימי חייך להביא לימות המשיח" - פירושו שהחיות שלו (בכל רגע ורגע) הוא בהבאת ימות המשיח, כלומר, לא רק בשעה שחושב ומדבר ועושה פעולות להבאת המשיח, אלא עצם חיותו ("חייך") הוא להביא לימות המשיח}}

==מהותה=="לפתוח את העיניים"====ביטוי נוסף התבטא הרבי בהגדרת עבודה זו שכל חייו חדורים בגילוי כפי שיהיה בימות המשיח: בענייני העולם מה שנשאר לעשות הוא חדור בהכרה ש"אתה פעלתולפתוח את העיניים" כפי שיהיה בימות המשיח ולראות ש[[אבן מקיר תזעק]] - שבכל ענין יורגש מציאותו וחיותו האמיתיים. וכן באכילתו ובשתייתו מרגיש הוא גאולה ומשיח (שמשתוקק לאכילה והשתייה ב[[סעודת שור הבר והלווייתן]] ויין המשומר)'הכל' כבר מוכן לגאולה{{הערה|שם=וירא נשיחת שבת פרשת ויצא תשנ"ב}} ביטוי זה הוא מעין הגדרה לאופן בו נעשית העבודה של "קבלת פני משיח" שעל ידי ההתבוננות ושימת לב שהכל מוכן לגאולה וכבר רואים בעולם גאולה, האדם חי גאולה בחייו שלו.

וכל מעשיו הם עם מטרה אחת ==השלכותיה==עבודה זו מתבטאת בכל מהלך החיים של יהודי: החל מה[[ציפיה לגאולה]] שלו, שמתחזקת ביתר שאת ומורגשת בכל צעד ושעל - עד כדי כך שגם בסיום האכילה הוא מרגיש "רעב" ל[[סעודת שור הבר והלווייתן]]{{הערה|שם=וירא נ"להביא לימות ב}}; וכן בהנהגתו בכל פרט בחייו היום-יומיים, שהיא במצב ורגש של גאולה, ומעין ההנהגה שתהיה בימות המשיח{{הערה|שיחות שבת פרשת פנחס תנש"א (ובמיוחד בסעיף יג); שמחת תורה תשנ"ב. ועוד.}}. כמו כן, עבודת ה' שלו הן עם עצמו והן עבודת השליחות בהפצת היהדות והמעיינות עיקר עניינו הוא "לקבל כל מצוה וכל פעולה שהוא עושה חדורה בהכנה לקבלת פני משיח צדקנו".{{הערה|שם=חיי שרה}}.

בלימוד עבודה זו משליכה גם על היחס של יהודי ל[[עולם]] ולענייניו: בכל דבר בעולם הוא רואה את מציאותו הפנימית והאמיתית, כיצד דבר זה מגלה את אלוקותו יתברך - "[[אין עוד מלבדו]]" (כפי שיתגלה בשלימות בגאולה); ולכן כל פעולותיו בעניני העולם הם "לשם שמים" ו"[[בכל דרכיך דעהו]]"{{הערה|שיחת ליל [[שמחת תורה]] [[תשנ"ב]] סעיף ב. ראה שם שזהו הדיוק בגרסה בלשון חז"ל (סוף קידושין): "אני '''הלכותלא''' התורה אף שעיקר הלימוד הם ההלכות שנוגעים לזמן זה בפועלנבראתי '''אלא''' לשמש את קוני", מכל מקום אדם שחי גאולה לומד אף הלכות ששייכים לימות המשיחעל פני הגרסה: "אני נבראתי לשמש את קוני".{{הערה| ח' מרחשוון תשנ"ב}}ואופן הלימוד הוא מתוך ידיעה ברורה שלומד עכשיו הלכה שנוגעת לרגע הבא מיד לאחר מכן. כמו כן בבואו במגע עם אומות העולם הוא לא חושש ומתפעל מהם, אלא מתנהג בתוקף בעניני היהדות, ומכיר בכך שהעולם מוכן לגאולה וממילא אומות העולם מסייעות לעבודתו (כפי שיתקיים בגאולה, כאשר [[לימוד הלכות בית הבחירהאומות העולם בזמן הגאולה|יתקיימו הייעודים]] (בימי בין המצרים) לימודו הוא מתוך תשוקה לגאולה (ולא כתיקון לחורבן הגלות"וידעו הגויים כי אני ה'", "והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך"). {{הערה|שיחת שיחות שבת פרשת קרח תנש"א, שבת פרשת בראשית ושבת פרשת בלק ויגש תשנ"אב.}}.

בלימוד '''הלכות''' התורה אף שעיקר הלימוד הם ההלכות שנוגעים לזמן זה בפועל, מכל מקום אדם שחי גאולה לומד אף הלכות ששייכים לימות המשיח{{הערה|ח' מרחשוון תשנ"ב}}. ואופן הלימוד הוא מתוך ידיעה ברורה שלומד עכשיו הלכה שנוגעת לרגע הבא מיד לאחר מכן. כמו כן [[לימוד הלכות בית הבחירה]] (בימי בין המצרים) לימודו הוא מתוך תשוקה לגאולה (ולא כתיקון לחורבן הגלות).{{הערה|שיחת פרשת בלק תנש"א}} וכן בלימוד '''תורת החסידות''', מכיוון ש"באותו הזמן (בימות המשיח) לא יהי יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד"(רמב"ם מלכים פרק יא) יש להוסיף בזמן זה בלימוד בתורת ב[[תורת החסידות ]] - פנימיות התורה שעניינה "דעת את ה'".

א. '''ברחבות ובעניינים העמוקים''' שבתורת שב[[תורת החסידות ]] דווקא. לפי שבזמן הגלות עיקר עבודת ה' הוא עבודת ה[[מדות]] לעורר את הרגש לאלקות - "ואהבת.. בכל לבבך". (ועיקר הלימוד בשכל הוא לעורר המידות שבלב) אמנם בגאולה תהיה "עבודת המוחין" ולכן בתור דוגמא דוגמה ומעין עבודה זו יש הדגשה ללמוד מתוך הרחבה ועמקות המוחין דווקא. (על דרך המאמרים ה"עמוקים" שנאמרו על ידי ה[[אדמו"ר האמצעי]] באופן של [['רחובות הנהר]] ' וכן על ידי התוועדויות ב"דיבוק חברים ופלפול ו[[פלפול]] התלמידים" (אבות פרק ו) שמוסיף (הרחבה) בהבנה) {{הערה|שיחת ח ' מרחשוון [[תשנ"ב ]] (תורת מנחם התוועדויות [[תשנ"ב ]] חלק א עמוד 149 ואילך) וראה גם שיחת ט כסלו פרשת ויצא [[תשנ"ב ]] (תורת מנחם שם עמוד 355) וראה שם שעבודת המוחין הוא כנגד הארצות [[קיני קניזי וקדמוני]] ולכל אחד חלק בארץ גם בחלק זה.}} ב. '''בהבנה והשגה''', "החסידות יבינו כמו שמבינים ענין בנגלה"{{הערה|התמים חלק א עמוד כד}} עד שענייני אלקות המתבארים ב[[תורת החסידות]] יבואו לידי ראיה בעין השכל (כמודגש על ידי ה[[אדמו"ר מוהרש"ב]] במאמריו ובאופן הלימוד בישיבת [[תומכי תמימים]]). והרי זה בדוגמת מה שיהיה לעתיד לבוא שאלקות תתגלה לנבראים במוחש, כדברי הפסוק:"כי כולם ידעו אותי" וכן "והיו עיניך רואות את מוריך"{{הערה|שם=וירא נ"ב}} ועניין נוסף בזה ש[[תורת החסידות]] מביאה את [[הקב"ה]] שלמעלה מהשגה שגם בו יהיה שייך עניין הידיעה (- שגם העצם שלמעלה מהשגה יאיר בהשגה){{הערה|ראה שיחת תולדות תשנ"ב. וראה להלן בנפש האדם.}} === בחינוך==="אל תגעו במשיחי" (דברי הימים-א טז, כב.) אלו תינוקות של בית רבן (שבת קיט, ב.) חינוך ילדי ישראל צריך להיות באופן שהם נעשים חדורים בענין המשיח כך שכשנותנים עליהם מבט רואים "משיחי".{{הערה|ולכן נקראים הילדים "[[צבאות ה']]" שכשם שב[[יציאת מצרים]] "יצאו כל צבאות ה'"(בא יב, מא) כך גם בגאולה העתידה יצאו צבאות ה'}}

ב. '''בהבנה והשגה''', "החסידות יבינו כמו שמבינים ענין בנגלה"===שיבת השופטים==={{ערך מורחב|דבר מלכות שופטים}}מיעודי הגאולה הוא נבואת הנביא{{הערה|התמים חלק ישעיה א עמוד כד, כו}} עד שענייני אלקות המתבארים בתורת החסידות יבואו לידי ראיה בעין השכל (כמודגש ע"י הואשיבה שופטייך כבראשונה ויועצייך כבתחילה". ענינו של "[[אדמושופט]]"ר מוהרשהוא שפוסק הדין על הנידון בדרך ציווי וגזירה (והוא גילוי באופן [[מלמעלה למטה]] שהגלוי מובדל מהמקבל ומכריח אותו). "ב[[יועץ]] במאמריו ובאופן הלימוד בישיבת " עניינו לייעץ לאדם שיתיישב ויתקבל בנפשו (והוא על דרך [[תומכי תמימיםנביא]]שהגילוי האלוקי מתיישב בנפשו). והרי זה בדוגמת מה שיהיה לעתיד לבוא שאלקות תתגלה לנבראים במוחש, כדברי הפסוק :"כי כולם ידעו אותי" וכן "והיו עיניך רואות את מוריך"{{הערה|שם=וירא נ"ב|שיחת פרש וירא תשנ"ב תורת מנחם התוועדויות תשנ"ב חלק א עמוד 267 ואילך}}

לעתיד הגילוי האלוקי שעל ידי ה[[תורה]] יהיה הן על ידי ה"שופט" ודבריו גופא יתיישבו ויתקבלו בנפשות בני ישראל על ידי ה"יועץ".(אמנם [[שוטרים]] לא יצטרכו אז לפי שיתבטל ה[[יצר הרע]] - "ואת רוח הטומאה העביר מין הארץ".)  ה"שופטיך ויועציך" עתידים להתחדש לפני בוא הגאולה{{הערה|שיחת ש"פ שופטים תנש"א סוף ס"ט ובהערה 111 שם.}} והם "[[רבותינו נשיאנו]]" שהם ה"שופטיך" המלמדים תורה לכל העם והם גם ה"יועציך" הנותנים עצה טובה לכל עניין של [[יראת שמים]] עד לעצה טובה בעניינים גשמיים, ובפרט ב[[תורת החסידות]] שהתגלתה על ידי "רבותינו נשיאנו" שהוראותיהם בתורה ניתנו באופן של "ייעוץ" שמתקבל גם אצל ה[[נפש הבהמית]]. ובדורנו ישנו שופט ויועץ ("מו"ח אדמו"ר ונמשך אחריו על ידי תלמידיו") שהוא נותן הוראות ומייעץ עצות בכל העניינים של תורה ויהדות בחיי היום יום לכל אנשי הדור עד לנבואתו העיקרית של נשיא הדור - [[בשורת הגאולה]].וכהכנה לגאולה היא להוסיף בציות לשופט וליועץ שבדור (וכן על ידי [[לימוד החסידות|לימוד תורת החסידות]]) שבאופן זה נעשים כלים מוכשרים לקבל הגלויים של הגאולה. ובכללות יותר: "שופטיך ויועציך" לשון רבים הם הם ה"יועציך" הפרטיים של כל אחד - קיום ציווי המשנה "[[עשה לך רב]]"{{הערה|שיחת ש"פ שופטים תנש"א סוף ס"ז.}}. ובפרטיות יש לכל יהודי בנפשו את השופט והיועץ הוא נפשו האלוקית ועליו להעמיד את השופט "בכל שעריך" בכל שערי הנפש - בכל החושים - [[ראיה]] [[שמיעה]] [[ריח]] ו[[דיבור]] ובכל האברים (על ידי [[לימוד התורה]] בשכל - "שופט", ועל ידי המידות שבלב - "יועץ"). על ידי זה נעשים בני ישראל לכלי מוכשר לייעוד של "ואשיבה שופטייך כבראשונה ויועציך כבתחילה".{{הערה|שיחת שבת פרשת שופטים תנש"א.}} ==עניינה בנפש האדם=בשליחות==={{ערך מורחב|השליחות היחידה}}"לחיות גאולה" היא לא רק עבודתו של כל אחד ואחת לעצמו, אלא גם עבודת ה[[שליחות]] בדורנו שמטרתה העיקרית להחדיר בעולם את אור הגאולה ולהכין את העולם "לקבל פני משיח צדקנו".

== העבודה בפועל==בכדי לחיות גאולה פירושו שכל מציאות האדם חייה תחיה חיי גאולה, השכל מוכרח שהשכל יהיה חדור בענייני גאולה ומשיח הגאולה ומשם מתפשט יתפשט לרגש הלב עד שמחשבתו דיבורו ומעשיו של האדם הם יהיו באופן המתאים לזמן הגאולה.

זו היא הסיבה שהרבי ביאר והודיע שנמצאים [[בשורת הגאולה|על סף הגאולה ]] והנה זה משיח בא וסיימו את כל ענייני העבודה, בכדי שמהתבוננות ותקיעת ה[[דעת]] והמחשבה וה[[מחשבה]] בזה, יחיה האדם חיי גאולה. {{הערה|שיחת שבת פרשת בלק [[תנש"א]] סעיף י}}

{{ערך מורחב|לימוד ענייני גאולה ומשיח}}אמנם מכיוון שמצד הגלות הפנימית של האדם הוא מרגיש מחוץ לגאולה עדיין וחיי חיים גלותיים (על אף שעל פי האמת בנוסף לכך שהגלויים של הגאולה כבר כאןעדיין לא התגלו בשלימות) לכן העצה לזה הוא על ידי [[לימוד ענייני גאולה ומשיח]]. שעל יד ידי שקיעתו בלימוד עניינים אלו "מתוך עיון והתבוננות והעמקה יתירה"{{הערה|שם=ואתחנן}} יחל לחיות חיי גאולה, לפי שבכח התורה{{הערה|לבד זאת בנוסף לזה שכששכלו שקוע בזה בעניין הגאולה הרי זה פועל על כל הנפש יש בזה גם כח התורה ראה להלן.}} להחדיר גם באדם שנמצא בגלות ואינו רואה את הגאולה עדיין שיחוש ויחיה גאולה.{{הערה|ראה באריכות שיחת פרשת בלק תשנתנש"א}} ועל לימוד ה[[תורה]] בכלל נאמר: "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה".{{הערה|אבות פרק ו משנה ב. (שיחת שבת פרשת בלק תנש"א, הערה 97).}} (לימוד '''התורה''' (בענייני גאולה ומשיח) אינו רק "עצה הגיונית" להחדיר הגאולה בנפש האדם אלא יש לה שייכות מיוחדת לגאולה, מפני שהתורה שרשה בספירת ה[[תפארת]] ועניינה של ספירה זו היא חיבור שני הפכים ([[חסד]] ו[[גבורה]] [[רצוא ושוב]]) ובזה שייכת היא לגאולה לפי ש: '''א.''' גם הגאולה היא חיבור, לפי שהגאולה אינה מבטלת את הגלות אלא מתגלית ב'''תוך''' הגלות (כידוע ש"גאולה" היא הוספת האות א' בתוך המילה "גולה") כלומר, בגאולה תתגלה שהתוכן והפנימיות של הגלות היא עצמה גילוי אלוקי נעלה ביותר. '''ב.''' עניינו של [[מלך המשיח]] יהיה הן "[[רב]]" והן "[[מלך]]" עניינו של מלך היא המשכת גילוי אור נעלה באופן מקיף (על ידי ביטול העם למלך) בשונה מ"רב" שהשפעתו היא השפעה פנימית (שמתקבל לשכל התלמיד) וב"מלך המשיח" יהיו שני התנועות (ההפוכות) הן "רב" והן "מלך" כלומר הגלויים הנעלים של מלך יתגלו לכולם באופן פנימי כהשפעה הפנימית של רב.{{הערה|שיחת פרשת תזריע מצורע תנש"א}}) ==עניינה בנפש האדם==מובא בספרים{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43327&st=&pgnum=109 ספר מאור עיניים פרשת פנחס].}} שכשם שיש [[נשמה כללית]] שהיא נשמת [[משיח]] כך ישנו בכל אחד מישראל [[ניצוץ משיח]] והיא מתלבשת בנשמתו.וכאשר כל ניצוצי משיח שב[[נשמה|נשמות]] בני ישראל יתגלו, יתגלה הניצוץ הכללי הוא משיח צדקנו.

ועל לימוד ההניצוץ משיח מתלבש בדרגה הגבוהה ביותר שבנשמה (-[[תורהיחידה]] בכלל נאמר). מצד הניצוץ משיח הוא חי כבגאולה: אלוקות מאיר אצלו בנפשו בגלוי, ובכל העולם נמצאת מלכותו של ה' בהתגלות.אמנם זה רק מצד הניצוץ והוא בהעלם. עבודתו של יהודי הוא לגלות את הניצוץ הזה בכל כוחות נפשו שחיותו בהם תהייה חדורה בחיות של הניצוץ משיח שבו. כלומר, שעל ידי העבודה וההכשרה שכל כוחות נפשו כולם יהיו מתאימים לזמן הגאולה - "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורהלחיות גאולה"- הוא מגלה בהם את הניצוץ משיח.{{הערה| אבות פרק ו משנה ב. (ראה שיחת שבת פרשת בלק תשנתזריע מצורע [[תנש"א, ]] הערה 97)74.וראה באריכות שיחת שבת פרשת וירא תשנ"ב}}

(לימוד '''התורה''' (בענייני גאולה ומשיח) אינו רק "עצה הגיונית" להחדיר הגאולה בנפש האדם אלא יש לה שייכות מיוחדת לגאולה, מפני שהתורה שרשה בספירת הבעומק יותר הניצוץ משיח מתלבש ב[[תפארתעצם הנשמה]] ועניינה למעלה מכל כוחותיה.{{הערה|ראה שיחת פרשת תולדות סעיף "יש להוסיף ולתקן"}} ועיקר עניין המשיח הוא שאז יתגלה החיבור העצמי שבין ישראל לקב"ה שהם קשורים ודובקים בעצם מציאותם, וזו היא גם הנקודה של ספירה זו "ניצוץ משיח" שהיא קשורה בקב"ה לא בגלל תנועה או פעולה שמחברת ביניהם, אלא בעצם מציאותה היא חיבור שני הפכים קשורה בו. (משאין כן ב"כוחות" הנשמה הקשר מתבטא בפעולה מסויימת בביטול של הנשמה או ב[[חסדמסירות נפש]] ואו בהתפעלות וכיוצא בזה) וממילא עיקר הפעולה לחיות משיח הוא לגלות את המשיח שבנפשו ואת הקשר שלה והוא על ידי ההכרה שהוא ישנו ונמצא, ידיעה זו שמצד יהדותו יש לו ניצוץ שקשורה לקב"ה בעצם, פועלת על כל הכוחות שגם בהם יאיר הקשר כפי שהוא למעלה מתנועה והתבטאות (על דרך אדם הניעור משנתו שעצם ההתעוררות מה[[גבורה]] [[רצוא ושובשינה]]היא ההכרה שהוא ישנו במציאות. רק אחר כך הוא מתחיל להתבטאות בפעולות שונות) ובזה שייכת היא לגאולה לפי ש:.

'''א.'''גם הגאולה היא חיבור, לפי שהגאולה אינה מבטלת את הגלות אלא מתגלית עניין זה מרומז אף בלשון "כל ימי חייך להביא לימות המשיח" דווקא העבודה מתוך [[עצם הנשמה]] יכולה לחדור "ב'''תוךכל''' הגלות (כידוע שימי חייך"גאולההן ביום והן בלילה הן בהקיץ ובין בשינה{{הערה|אמנם ה" היא הוספת האות א' בתוך המילה "גולהגלוי"שייך רק ביום אבל מתוך הידיעה ביום פועל אף על הלילה ראה בשיחה תולדות שם הערה 90}} מפני שהעצם נמצא תמיד (מה שאין כן אילו ניצוץ משיח הוא כוח ותנועה מסויימת לא שייך שיהיה בגלוי באדם כל הזמן גם כשישן) כלומר, בגאולה תתגלה שהתוכן והפנימיות של הגלות היא עצמה גילוי אלוקי נעלה ביותרוהוא חייו האמיתים.

'''ב.''' עניינו ויוצא שעיקר העבודה הוא, שיתגלה המציאות של [[מלך המשיח]] יהיה הן משיח שיכיר וידע ש"[[רב]]ישראל וקוב" והן ה כולא חד"ומזה יגיע להכרה בפעולותיו של המשיח בכוחותיו הגלויים שלו להוסיף בכל ענייני יהדות (מתחיל בעניינים השייכים לדרגת היחידה (כלימוד תורת ה[[מלךחסידות]]" עניינו של מלך היא המשכת גילוי אור נעלה באופן מקיף (על ידי ביטול העם למלך) בשונה מ"רב" שהשפעתו היא השפעה פנימית (שמתקבל לשכל התלמיד) וב"מלך המשיח" יהיו שני התנועות (ההפוכות) הן "רב" והן "מלך" כלומר הגלויים הנעלים ועד לדברים פשוטים כמו לדאוג לצרכיו הגשמים של מלך יתגלו לכולם באופן פנימי כהשפעה הפנימית של רביהודי.{{הערה|שיחת פרשת תזריע מצורע תולדות [[תשנ"אב]] באריכות}})===חיי גאולה===

==ראה ראו גם==