שינויים

כל המלאכות שנעשו לצורך הקמת ה[[משכן]] אסורות בשבת. כפי שכתוב{{הערה|שמות לא, יג}} בסמוך לפרשה העוסקת בהקמת המשכן: {{ציטוטון|אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ}}, בכדי להורות שלמרות שמצווה גדולה וראוי לעסוק בהקמת המשכן, אך קדושת השבת יותר חשובה. ולכן חכמים אמרו{{הערה|שבת מט, ב}}: "אין חייבים אלא על מלאכה שכיוצא בה היתה במשכן".

כל ל"ט המלאכות נקראות אבות מלאכות, וגם מלאכות הדומות להן נקראות אבות. מלאכות שהם אינם דומים כל כך למלאכות אחרות, נקראות תולדות. בפועל אין הבדל בינהם חוץ מכך שאם אדם חטא בשגגה ועשה את כל ל"ט המלאכות, עליו להביא ל"ט קרבנות חאטת, אך אם אדם חטא בתולדותיהם, צריך להביא רק קורבן חטאת בלבד.

כבר בתורה עצמה מצווה לקבוע סייגים, כפי שכתוב{{הערה|ויקרא יח, ל}}: {{ציטוטון|וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי}}. ב[[מסכת יבמות]]{{הערה|כא, א}} מובא שחכמים למדו מהפסוק {{ציטוטון|עשו משמרת למשמרתי}}, לתקן תקנות בכדי לשמור על קדושת השבת. כמו כן מובא בתורה{{הערה|דברים לב, ז}}: {{ציטוטון|שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ}}, כלומר, שחכמים צריכים לתקן תקנות גם בכדי לשמור על קדושתה של השבת, וישראל מחוייבים לשמור על תקנות אלו , כפי שנאמר{{הערה|דברים יז, יא}}: {{ציטוטון|לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל}}.

כאשא אדם מתכוון לבצע מלאכה המותרת, אך ייתכן ובשעת שבשעת הביצוע יעשה גם מלאכה האסורה, שיהנה ממנה, אולם אינו מתכוון לעשותה, מותר לו לעשות את הדבר המותר, בלי חשש שיעשה את המלאכה האסורה. לאור כך, מותר לאדם לבצע מלאכה המותרת בשבת, כגון הליכה על הדשא, למרות שייתכן ויש שיש ספק שהליכתו תגרום ל[[מלאכת חרישה]], משום שאין כוונתו לחרוש אלא ללכת.

| 11 || [[מלאכת אופה|אופה (מבשל)]] || תיקון מזון חי לאכילה באמצעות חימומו || גרוגרת || התכת מתכות, המסת שעווה

| 35 || [[מלאכת סותר|סותר]] ||סתירת בניין קיים על מנת לבנותו מחדש || כל שהוא || פירוק אוהל קבוע, פירוק [[חלון]] מציריו, פירוק [[כלי]]

בהתוועדות [[ח"י אלול]] [[תשכ"ב]] אמר [[הרבי]] [[הדרן]] על [[מסכת ביצה]], ובתוך הדברים נגע בשיטתו של אדמו"ר הזקן בעניין גדר איסור מוקצה. בן היתר אמר הרבי: {{ציטוטון|וכן מוכח מלשון רבינו הזקן בתניא{{הערה|סוף פרק מופסקה חסרה}}: ובזה יובן חומר עונש איסור מלאכה בשבתות וחמץ בפסח השוה לכל נפש, לפי שאף בנפש בור ועם הארץ גמור מאיר אור קדושת שבת ויום טוב ונידון בנפשו בכרת וסקילה על חילול קדושה זו, וגם משהו חמץ או טלטול מוקצה פוגם בקדושה שעל נפשו כמו בקדושת נפש הצדיק – שתחילה מביא "איסור מלאכה בשבתות וחמץ בפסח", שהם מדאורייתא, ואחר כך מוסיף שכן הוא גם ב"משהו חמץ או טלטול מוקצה", שהם מדרבנן.}} כמו כן, ב[[שיחה|שיחת]] שבת [[פרשת תצוה]], [[ח' באדר א']] [[תשכ"ז]], דיבר הרבי אודות הל"ט אבות מלאכה. בשיחה מקשה הרבי, מדוע במשנה כתוב{{הערה| שבת פ"ז מ"ב (עג, א).}}"אבות מלאכות ארבעים חסר אחת", ולא נאמר ל"ט מלאכות. הרבי גם מביא את ביאור [[הזוהר]]{{הערה|ראה תויו"ט שם. מהרש"א שם. ועוד.}}, שמספר המלאכות של שבת הוא "כנגד מלאכה מלאכתו ומלאכת שבתורה", שמספרם הוא ארבעים, אלא ש"חסר אחת"{{הערה|וכלשון הפסוק, ד"איכא חד דלא ממנינא"}}, אך יש ספק אם זהו מה שנאמר ביוסף{{הערה| וישב לט, יא.}} "ויבוא הביתה לעשות מלאכתו", ל"מאן דאמר לעשות צרכיו נכנס", ולכן אינו מונה. ולא מובן, מדוע משתמשת התורה בנוגע ליוסף בלשון כזה שיכולים לטעות בו בנוגע למלאכות שבת – הרי התורה היתה יכולה לכתוב אותו ענין בלשון אחר שבו לא תהי' נתינת מקום לטעות. אלא שמבאר הרבי, שעל הפסוק{{הערה|בראשית ב, ג.}} "כי בו שבת מכל מלאכתו", מובא במדרש{{הערה|ב"ר ספי"א.}}: "אע"ג דאת אמר כי בו שבת מכל מלאכתו, ממלאכת עולמו שבת, ולא שבת לא ממלאכת הרשעים ולא ממלאכת הצדיקים" (שכרן ועונשן).

ונמצא, שאף על פי שכוונת חז"ל היא לקבוע את המספר של ל"ט מלאכות, מכל מקום, השימוש בלשון "ארבעים חסר אחת" מורה ומדגיש שישנו הענין של ארבעים, כלומר, שעל ידי הזהירות מל"ט המלאכות באים למלאכה הארבעים – שמירת שבת{{הערה|1=ראו גם [https://drive.google.com/file/d/1fEQQ_4at7bqt6qSSN5qzWp9KQW58urhh/view שיחת חוקת בלט תשמ"ט].}}.

==גלריית תמונות==<gallery>הסוחט.JPG|[[מלאכת סוחט]] היא אחת מל"ט {{לט מלאכות שבת. נחלקו הראשונים במהותה ובגדרהחליבה.jpg|חליבה היא איסור [[מלאכת דש]] לפי [[רש"י]]שוחט בפעולה.jpg|ה[[שוחט]] משום מאי חייב? [[רב]] אומר משום נטילת נשמה, [[שמואל]] אומר משום צובע</gallery>}}