30,166
עריכות
שינויים
←בתורת החסידות
{{סוגיה
|מקרא=[[שמות]], כ, ט
אמנם כל המלאכות אסורות בשבת, אך התורה הזכירה במפורש ארבע מלאכות שחל איסור לבצע אותם בשבת:
*חריש. *קציר. *הבערה.*הוצאה.
לגבי חריש וקציר נאמר התורה{{הערה|שמות לד, כא}}:{{ציטוטון|שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת, בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת}}, וכמו כן גם לגבי הבערה מצויין{{הערה|שמות לה, ג}}: {{ציטוטון|לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת}}. לגבי מלאכת הוצאה, כתוב{{הערה|שמות טז, כט}}: {{ציטוטון|שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי}}.
==ל"ט מלאכות שהיו במשכן ותולדותיהן==
כל המלאכות שנעשו לצורך הקמת ה[[משכן]] אסורות בשבת. כפי שכתוב{{הערה|שמות לא, יג}} בסמוך לפרשה העוסקת בהקמת המשכן: {{ציטוטון|אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ}}, בכדי להורות שלמרות שמצווה גדולה וראוי לעסוק בהקמת המשכן, אך קדושת השבת יותר חשובה. ולכן חכמים אמרו{{הערה|שבת מט, ב}}: "אין חייבים אלא על מלאכה שכיוצא בה היתה במשכן". כל ל"ט המלאכות נקראות אבות מלאכות, וגם מלאכות הדומות להן נקראות אבות. מלאכות שהם אינם דומים כל כך למלאכות אחרות, נקראות תולדות. בפועל אין הבדל בינהם חוץ מכך שאם אדם חטא בשגגה ועשה את כל ל"ט המלאכות, עליו להביא ל"ט קרבנות חאטת, אך אם אדם חטא בתולדותיהם, צריך להביא רק קורבן חטאת בלבד. ==גזירות ותקנות חכמים בשבת==חכמים תקנו תקנות וגזירות רבות בשבת בכדי לעשות סייג לתורה. תקנות וגיזורת חכמים נועדו בכדי שהאדם לא יטעה לעשותם כדרכם ויעבור על איסור בתורה ובכדי לשמור על קדושתה של השבת. כבר בתורה עצמה מצווה לקבוע סייגים, כפי שכתוב{{הערה|ויקרא יח, ל}}: {{ציטוטון|וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי}}. ב[[מסכת יבמות]]{{הערה|כא, א}} מובא שחכמים למדו מהפסוק {{ציטוטון|עשו משמרת למשמרתי}}, לתקן תקנות בכדי לשמור על קדושת השבת. כמו כן מובא בתורה{{הערה|דברים לב, ז}}: {{ציטוטון|שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ}}, כלומר, שחכמים צריכים לתקן תקנות גם בכדי לשמור על קדושתה של השבת, וישראל מחוייבים לשמור על תקנות אלו , כפי שנאמר{{הערה|דברים יז, יא}}: {{ציטוטון|לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל}}. ==איסור חכמים לעשות מלאכות בשינוי ובשניים==האיסור של התורה לעשות מלאכה היא כפי שנאמר{{הערה|שמות לה, לג}}: {{ציטוטון|לַעֲשׂוֹת בְּכָל מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶת}}, כלומר, כל מלאכה בדרך שרגילים לבצע אותה. אך מלאכה שמבצעים אותה בשינוי{{הערה|וכלשון ההלכה: 'כלאחר יד'}}, לא עוברת על איסור בתורה , אך עם זאת, [[חכמים]] עשו חכמים סייג לתורה ואסרו לעשות את המלאכות בשינוי. ב[[מסכת שבת]] {{הערה|צב, א}}מובא דוגמא לכך, שכאשר אדם המוציא חפץ מ[[רשות היחיד]] ל[[רשות הרבים]] בדרך שרגילים לשאתו, עבר על איסור תורה. אך אם אדם מבצע את המלאכה בשינוי, למשל על ידי רגלו או חיקו, עובר רק על איסור חכמים{{הערה|ההבדל שבין איסור תורה לאיסור חכמים, שבספק הנוגע לאיסור תורה צריך להחמיר, ואילו בספק הנוגע לאיסור חכמים מותר להקל}} עוד דגומא לשינוי מלאכה, שאם מבצעים אותה אינם עוברים על איסור מהתורה, היא כאשר שני בני אדם מבצעים מלאכה שכל אחד מהם מסוגל לבצע אותו בלבדו. כפי שנאמר ב[[חומש ויקרא]]{{הערה|ד, כז}}: {{ציטוטון|וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה מֵעַם הָאָרֶץ בַּעֲשֹׂתָהּ אַחַת מִמִּצְוֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁם}}. על פסוק זה נדרש ב[[מסכת שבת]]{{הערה|צב, ב}}, שעל המילה בַּעֲשֹׂתָהּ הכוונה לעושה את המלאכה כולה, ולא אדם העושה מקצתה, וכאשר שניים עושים יחד את המלאכה, הרי שכל אחד עשה מקצתה. ==דבר שאינו מתכוון ופסיק רישא==כאשא אדם מתכוון לבצע מלאכה המותרת, אך ייתכן שבשעת הביצוע יעשה גם מלאכה האסורה, שיהנה ממנה, אולם אינו מתכוון לעשותה, מותר לו לעשות את הדבר המותר, בלי חשש שיעשה את המלאכה האסורה. לאור כך, מותר לאדם לבצע מלאכה המותרת בשבת, כגון הליכה על הדשא, למרות שייתכן שיש ספק שהליכתו תגרום ל[[מלאכת חרישה]], משום שאין כוונתו לחרוש אלא ללכת.
{| class="wikitable" align="center"
| 10 || [[מלאכת לש|לש]] || חיבור שני חומרים (לרוב [[אבקה]] ו[[נוזל]]) לעיסה אחת || גרוגרת || בלילת דברים שאינם אוכל (חול עם מים)
|-
| 11 || [[מלאכת אופה|אופה (מבשל)]] || תיקון מזון חי לאכילה באמצעות חימומו || גרוגרת || התכת מתכות, המסת שעווה
|-
| 12 || [[מלאכת גוזז|גוזז]] || גזיזת צמר || ברוחב שתי אצבעות || ניתוק דבר המחובר לגוף האדם: שערות, ציפורניים, עור יבש ועוד
| 34 || [[מלאכת בונה|בונה]] || בניית בניין || כל שהוא || קליעת [[צמה]], בניית [[אוהל]] קבע, [[הגבנה|גיבון]] (הכנת גבינה)
|-
| 35 || [[מלאכת סותר|סותר]] ||סתירת בניין קיים על מנת לבנותו מחדש || כל שהוא || פירוק אוהל קבוע, פירוק [[חלון]] מציריו, פירוק [[כלי]]
|-
| 36 || [[מלאכת מכבה|מכבה]] || כיבוי אש || כל שהוא || סילוק חומרי בעירה, צינון מתכת שניתכה במים
|}
==איסור חכמים לעשות מלאכות בשינוי ובשנייםבתורת החסידות==האיסור של התורה לעשות {{פסקה חסרה}}ב[[שיחה|שיחת]] שבת [[פרשת תצוה]], [[ח' באדר א']] [[תשכ"ז]], דיבר הרבי אודות הל"ט אבות מלאכה היא כפי שנאמר. בשיחה מקשה הרבי, מדוע במשנה כתוב{{הערה|שמות להשבת פ"ז מ"ב (עג, לגא).}}: "אבות מלאכות ארבעים חסר אחת", ולא נאמר ל"ט מלאכות. הרבי גם מביא את ביאור [[הזוהר]]{{ציטוטוןהערה|לַעֲשׂוֹת בְּכָל מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶתראה תויו"ט שם. מהרש"א שם. ועוד.}}, כלומרשמספר המלאכות של שבת הוא "כנגד מלאכה מלאכתו ומלאכת שבתורה", שמספרם הוא ארבעים, כל מלאכה בדרך שרגילים לבצע אותה. אך מלאכה שמבצעים אותה בשינויאלא ש"חסר אחת"{{הערה|וכלשון ההלכה: 'כלאחר יד'הפסוק, ד"איכא חד דלא ממנינא"}}, לא עוברת על איסור בתורה אך יש ספק אם זהו מה שנאמר ביוסף{{הערה| וישב לט, אך עם זאתיא.}} "ויבוא הביתה לעשות מלאכתו", [[חכמים]] עשו חכמים סייג לתורה ואסרו ל"מאן דאמר לעשות את המלאכות בשינויצרכיו נכנס", ולכן אינו מונה. ולא מובן, מדוע משתמשת התורה בנוגע ליוסף בלשון כזה שיכולים לטעות בו בנוגע למלאכות שבת – הרי התורה היתה יכולה לכתוב אותו ענין בלשון אחר שבו לא תהי' נתינת מקום לטעות. אלא שמבאר הרבי, שעל הפסוק{{הערה|בראשית ב[[מסכת , ג.}} "כי בו שבת]] מכל מלאכתו", מובא במדרש{{הערה|צב, ב"ר ספי"א.}}מובא דוגמא לכך: "אע"ג דאת אמר כי בו שבת מכל מלאכתו, שכאשר אדם המוציא חפץ מ[[רשות היחיד]] ל[[רשות הרבים]] בדרך שרגילים לשאתוממלאכת עולמו שבת, עבר על איסור תורהולא שבת לא ממלאכת הרשעים ולא ממלאכת הצדיקים" (שכרן ועונשן). אך אם אדם מבצע את המלאכה בשינוי וכן בנוגע לאדם שלמטה, יש מלאכה אחת שמותרת בשבת – מלאכת שמירת שבת, למשל על ידי רגלו או חיקוכלומר, עובר רק על איסור חכמיםשהשמירה והזהירות מעשיית כל המלאכות בשבת היא עצמה מלאכה{{הערה|ההבדל שבין איסור תורה לאיסור חכמיםובפרט ע"פ מארז"ל (בירושלמי ספ"ג דנדרים. שמו"ר ספכ"ה. רמב"ם הל' שבת בסופן.), שבספק הנוגע לאיסור תורה צריך להחמירששקולה שבת כנגד כל מצוות התורה, ואילו בספק הנוגע לאיסור חכמים מותר להקלהרי זה כולל עשיית כל המצוות}} , אלא שזוהי מלאכה המותרת בשבת. וזהו הטעם שלשון מלאכה נאמר בתורה ארבעים פעמים: כיון שישנם ארבעים מלאכות, אך מלאכה אחת היא מותרת. ועל פי זה, מסביר הרבי, שמובן דיוק הלשון "אבות מלאכות ארבעים חסר אחת", ולא ל"ט מלאכות.
{{הערות שוליים}}