שינויים

המושגים מוחין '''מוחין דקטנות''' (שלפעמים נקראים '''מוחין דיניקה''') ו'''מוחין דגדלות''' לקוחים מ[[תורת הם מושגים הלקוחים מתורת הקבלה]], ומתארים המתארים. שני אופנים בעליית ה'''[[מידות]]'''{{הערה|המושג 'עליית בהשפעת המוחין על המידות' מבטא שעל ידי התבוננות מעלים את המידות מהדרגה בה נבראו לדרגה גבוהה יותר.}}: באופן הראשון עליית המידות נפעלת ע"י '''ירידת''' המוחין{{הערה|כפי שמתבאר בערך [[ישראל סבא ותבונה|תבונה]].}}שורשם של שני עניינים אלו בספירות העליונות, והם משתלשלים וקיימים במצוות, ובאופן השני עליית המידות באה ע"י ''בעבודת ה'עליית''' המוחיןובנפש השכלית והבהמית.

למרות ש==כללות עניינם==: '''בשנימוחין דגדלות''' האופנים מדובר על התעלות המידות - מדובר בדרגה שונה לגמרי, ועד שדומה להבדל בין [[בהמה]] ל[[אדם]]: הבהמה אוכלת {{הערה|צריך להזהר לא להחליף את המתוק לה ומואסת במרה"גדלות" בהקשר זה עם גדלות שב מוחין דקטנות – שהם שני עניינים שונים ששמם זהה, וכל התנהגותה מוכתבת רק על ידי המידותמקום ילמד מעניינו. האדם לעומתה משתדל לכוון התנהגותו על פי הבנתו}} הם '''מוחין בעצם''', גם אם זה בניגוד למדותיומוחין שאינם קשורים למידות.

==באדם==באדם עצמו יש שתי בחינות (זו למעלה מזו) של גדלות לעומת קטנות:'''מוחין דקטנות''' הוא הלבשת השכל בהסברים, משלים ודוגמאות במטרה להוליד רגש.

===הבחינה הנמוכהשני המשלים להבדל ביניהם===ילד '''א.''' משל מההבדל שבין מידות הבהמה למידות האדם: הבהמה אוכלת את המתוק לה ומואסת במר, ו(עד גיל ארבע או חמש שניםלמרות שיש לה שכל) לעומת גדול; הקטן מתפעל מאד ממה שנגד רצונו, מתכעס ומתקצף ובוכה אפילו מדברים קטנים ואפילו הם כל התנהגותה מוכתבת רק בקצת הפך רצונו{{הערה|וזהו מצד שהדעת אצלו בקטנות, לכן יתפשט מיד במדות ולא יוכל לשלוט בעצמו שלא יתפעל ([[לקוטי תורה]] שיר השירים דף ל עמוד ב)ע"י המידות.}}. לעומת זאתלעומתה האדם משתדל לכוון התנהגותו על פי הבנתו, כשעובר גיל גם אם זה ששכלו מכוון אותו לראוי ולטוב ומרחיקו מהרע גם בניגוד למדותיו, והתנהגותו מוכתבת על ידי השכל.

===הבחינה הגבוהה יותר==='''ב.''' משל מההבדל בין אדם רגיל לעומת העוסק להעוסק במושכלות: אדם העוסק ומתעמק במושכלות (לדוגמא, באסטרונומיה או רפואה וכיו"ב) בדרך כלל מיושב בדעתו ומדותיו טובות - למרות שמעולם לא חשב על תיקון מידותיו (לדוגמא, כשמתעסק ומתעמק באסטרונומיה או רפואה וכיוצא בזה). הסיבה לזה היא כי יש שני אופנים '''הפוכים''' בהשפעת השכל על הרגש:* אצלו השכל לא '''יורד''' ממדרגתומדרגתו, ומשתנה ממהותו{{הערה|ראה בהרחבה בערך [[ישראל סבא ותבונה]].}} עד שמתקרב למהות הרגש ואז יכול להשפיע (ומשפיע עליו (שזהו אצל אדם רגיל).* המידות , אלא רק שמאחר וליבו מרגיש את מעלת השכל הריהו '''עולותעולה''' ונכללות ונכלל בשכל, ועד שמשתנה מהותן למהות שכלית מהות מדותיו לשכלית (שזהו אצל העוסק במושכלותשאינן בחום והתלהבות אלא בקרירות ודביקות).

מוחין דקטנות ומוחין דגדלות אינם קשורים לכח ההבנה של האדם===המידות גדלות יחד עם המוחין{{הערה|תו"ח בא קכח ואילך.}}===: כשהמוחין ב"עיבור" (כשמכל אורך רוחב ועומק השכל נשארה רק המסקנה) אז גם המידות כך (כלולות בכח בשכל, אין רגש בפועל).: כשהמידות "יונקות" מהשכל (כאצל תינוק עד גיל שנתיים) גם השכל מאיר בהן בתכלית הקטנות (התינוק לא מתנהג על פי שכל אלא לכח [[ספירת הדעת|הדעת]] שבורגש בלבד). בעל מוחין דקטנות מבין היטב את השלכות מעשיו, אך למרות זאת כשעושים היפך רצונו הוא כועס ומתרגז : כשהמוחין גדלים - דעתו הקטנה לא יכולה לסבול דעה הפוכהגם הרגש גדל (כמו אצל ילד שכבר גדל קצת). אבל בעל גדלות המוחין יכול להכיל דעות הפוכות, ואפילו שמחה ועצבות בו זמנית: כשהמידות הגיעו לשלימותן ורק השכל ממשיך להתפתח (כאדם שהגיע למצוות) - מתעלות המידות לדרגת שכל (ובזה עצמו שתי דרגות כדלקמן).

ועניין ===מוחין דעיבור===בין מוחין דקטנות לדגדלות מוכרח להיות שלב ביניים הנקרא '''עיבור'''{{הערה|צריך להזהר לא להחליף את ה"עיבור" בהקשר זה הוא בפשטות ונוגע עד להלכה (כפסק המשנה), עם העיבור של מוחין דקטנות – שני עניינים שונים שרק מגיל עשרים ואילך יכול האדם למכור בנכסי אביושמם זהה, והטעםוכל מקום ילמד מעניינו.}}: הטעם נעוץ בהבדל שבין הנפש הבהמית שעיקרה מידות{{הערה|1=שמשכנה בלב(כמבואר בתניא [[http://chabadlibrary.org/books/adhaz/lkutey/9/28d.htm ליקוטי אמרים - פרק ט'|בפרק ט']], ועיקרה מידות (כמבואר ב[[לקוטי תורהליקוטי אמרים - פרק א'|פרק א']] פרשת אחרי דף כח סוף עמוד ד], והשכל רק משמש אותה להשגת תאוותיה.}}, לפי שרק לנפש האלוקית - שמידותיה נולדות רק לאחר ועל ידי התבוננות. מוחין דגדלות הוא התעלות המידות לשורשן (שלמעלה מהשכל), וטרם נולדו המידות מה יתעלה? אלא הסדר הוא, שלאחר לידת המידות (על ידי מוחין דקטנות) צריך האדם לבטל את עצמו (והוא הנקרא 'עיבור', שהמדות נכללות בשכל ואינן מורגשות) ורק אז מסתיים מוחו להתפתח, ונמשכים לו המוחין דגדלותיוכל להתגלות בהן שורשן האמיתי שלמעלה מהשכל.

==בעבודת ה'=שייכותם לכח הדעת===* '''מוחין דקטנות''' הוא השכל המאיר במידות: התבוננות בגדולת ה' (המהווה ומחיה כל העולמות)ודגדלות אינם קשורים לכח ההבנה של האדם, עד '''למסקנה''' שכלית שצריך לאהוב אותו, עד '''להתפעלות''' (שכלית) מהבנה זו, ועד '''להשפעה על הרגש''' – שבמקום להמשך לתאוות עולם הזה יאהב וימשך לאלוקות{{הערה|ראה בהרחבה אלא לכח [[ישראל סבא ותבונהספירת הדעת|הדעת]]שבו.}}.* '''בעל מוחין דגדלות''' התבוננות בעצם גדולת ה' (בלי קשר לפעולתו בעולמות): התעמקות והתקשרות בדעת חזקה ובתוקף גדול עד שמפסיק להרגיש דקטנות מבין היטב את עצמוהשלכות מעשיו, וכל כולו שקוע באלוקותאך למרות זאת כשעושים היפך רצונו הוא כועס ומתרגז - דעתו הקטנה לא יכולה לסבול דעה הפוכה. מובן שגם אז קיימות מדותיואבל בעל גדלות המוחין יכול להכיל דעות הפוכות, ואדרבה – בתוקף גדול יותרואפילו שמחה ועצבות בו זמנית. ועניין זה הוא בפשטות ונוגע עד להלכה (כפסק המשנה), אלא שהוא אינו מרגישן כלל.* '''מוחין דעיבור''' בין מוחין דקטנות למוחין דגדלות מוכרח להיות שלב ביניים הנקרא 'עיבור': בשונה מהנפש הבהמיתשרק מגיל עשרים ואילך יכול האדם למכור בנכסי אביו והטעם{{הערה|שמשכנה בלב(כמבואר בתניא 1=[http://chabadlibrary.org/books/adhaz/lkutey/9/28d.htm [[ליקוטי אמרים - פרק ט'|בפרק ט'לקוטי תורה]], ועיקרה מידות (כמבואר ב[[ליקוטי אמרים - פרק א'|פרק א']פרשת אחרי דף כח סוף עמוד ד], והשכל רק משמש אותה להשגת תאוותיה.}}, מידותיה של הנפש האלוקית נולדות רק לאחר ועל ידי התבוננות. מוחין שרק אז מסתיים מוחו להתפתח, ונמשכים לו המוחין דגדלות הוא התעלות המידות לשורשן (שלמעלה מהשכל), וטרם נולדו המידות מה יתעלה? אלא הסדר הוא, שלאחר לידת המידות (על ידי מוחין דקטנות) צריך האדם לבטל את עצמו (והוא הנקרא 'עיבור', שהמדות נכללות בשכל ואינן מורגשות) ורק אז יוכל להתגלות בהן שורשן האמיתי שלמעלה מהשכל.

==בתפילה=בעבודת ה'===* '''בכללמוחין דקטנות'''הוא השכל המאיר במידות: התבוננות בגדולת ה' נמשכת בחינה זו (מוחין דגדלות ([[מוחין דאבא]]המהווה ומחיה כל העולמות), כלומר [[ספירת החכמה]] כפי שהיא לעצמה) בשעת ה[[תפילה]]{{הערה|שם=יב|[[תבנית:ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק י"ב|תניא פרק י"ב]].}}.* עד '''למסקנה'''בפרטשכלית שצריך לאהוב אותו, עד ''' - ההתבוננות בשעת פסוקי דזמרה וקריאת שמע וברכותיה הם מוחין דקטנות (שמטרת לעורר אהבת הלהתפעלות', להגיע ל'ואהבת'(שכלית)מהבנה זו, ותפילת העמידה היא שעת מוחין דגדלות. בתפילה מתבטל האדם כעבד לאדונו, ולמעלה וגם למטה היא שעת הכושר לכל אדם, שאז מקשר חב"ד שלו להועד '''להשפעה על הרגש''' להעמיק דעתו בגדולת [[אין סוף ברוך הוא]] ולעורר את ה– שבמקום להמשך לתאוות עולם הזה יאהב וימשך לאלוקות{{הערה|ראה בהרחבה [[אהבהישראל סבא ותבונה]] כרשפי אש בחלל הימני שבלבו לדבקה בו בקיום התורה ומצותיה.{{הערה|שם=יב}}.

==במצוות{{הערה|1=[http'''מוחין דגדלות''' התבוננות בעצם גדולת ה' (בלי קשר לפעולתו בעולמות)://wwwהתעמקות והתקשרות בדעת חזקה ובתוקף גדול עד שמפסיק להרגיש את עצמו, וכל כולו שקוע באלוקות.chabadlibrary.org/books/zz/dm/1/5/index.htm דרך מצוותיך מצות תפילין].}}=={{ערך מורחב|ערך=[[חותם בולט מובן שגם אז קיימות מדותיו, ואדרבה – חותם שוקע]]}}בכללות התפילין הם בדוגמת ראש האדם: בית התפילין רומז לגולגולת, האותיות רומזות למוחבתוקף גדול יותר, ותוכן הפרשיות רומז לאור השכל{{הערה|הקלף והרצועות רומזות לשורש המידות ולמידות עצמן הנולדות מהמוחין.}}אלא שהוא אינו מרגישן כלל.

אך בפרטות יש בזה שתי בחינות הפוכות:* '''תפילין של יד''' שלימות העניין דמוחין דגדלות הוא מוחין דקטנות התמסרות מוחלטת להתבוננות באלוקות עד שרגש הלב מתעלה ומשתנה למהות "שכליות" (המוחין של ספירת המלכותשבמקום טבעו להיות בחום והתלהבות מורגשות, שעניינם [[חותם בולט]]נהיה בקרירות ודביקות בלתי מורגשת): אהבה ויראה המביאים לקיום תורה ומצוות.* '''תפילין של ראש''' הוא מוחין דגדלות (המוחין של [[זעיר אנפין]]{{הערהציטוט צף|שש המידות שמחסד ועד יסוד}}, שעניינם [[חותם שוקעאדמו"ר הזקן]]): ביטול במציאות, ועד שמאיר במידות פנימיותם ומקורם ושורשם שלמעלה מהשכל – הלבנונית דגולגלתא דאמר על ר' [[אריך אנפיןמשה וילנקר]]{{הערה|ולכאורה : משה יש לומר שמטעם זה הרצועות שחורות מבחוץ ולבנות מבפנים: המידות כפי שנולדות על ידי התבוננות (שלכן הן עוברות ויוצאות מהמעברתא של התפילין) הן 'שחורות' ומצומצמות (למטה מהשכל שהולידן), ועניין התפילין (לו מוחין דגדלות) , ובעשר שנים שהתייגע, הוא לגלות בהן השיג מוחין רחבים. שלוש שנים הכין את פנימיותם ושורשם האמיתי שבלבנונית דגולגלתא.}}.מצוות נוספות שבהקשרם מבואר עניין מוחין דקטנות ודגדלות הם מצה לעומת לחם{{הערה|תו"ח לאדמועצמו ר' משה ל[[יחידות]] אצל אדמו"ר האמצעיהזקן, בראשית ח"ואחר כך הוא נשאר שבע שנים ב[[ליאזנא]] בכדי להביא את היחידת לידי ב, וישב, והנה אנחנו מאלמים אלומים, ר"ח, ג[[עבודת השם|עבודה]] בפועל.}}, ימות החול לעומת שבת{{הערה|מאמרי אדה[[תבנית:היום יום/י"ז תקס"ט להבין שרשי הדברים.}}, חג הפסח{{הערהח תמוז|ליקוטי תורה, דהיום יום י"ה ששת ימים.ח תמוז]]}} ועוד.

==בעולמותבאופן פרטי – 5 דרגות==* מוחין דקטנות הוא עולם הבריאה – ה{{הערה| בהבא לקמן ראה תורת חיים שמות א'נולדבא קכ"ח ד' ואילך.}}באופן פרטי יותר יש מאין והוא נברא ונפרד'''שלוש''' דרגות{{הערה|שלושה שלבים אלו קיימים הן בעבודת כל יום בתפילה, וצריך להמשיך בו גילוי אלוקותוהן בכללות חיי האדם. ככל שמתמיד האדם להתבונן ולהעמיק ולהתעסק בתורת החסידות ובהתבוננות נהיים שלושה שלבים אלו באופן נעלה יותר.}} במוחין דקטנות, '''ושתים''' במוחין דגדלות.

* ===מוחין דגדלות דקטנות===: '''עיבור'''{{הערה|ראה הערה 3 לעיל.}} – כשמחשבה מביאה למסקנה שדבר מסויים טוב לו, עוד אין אהבה בפועל לדבר אלא רק בכח (בפוטנציאל). בשלב זה נמשל הרגש לעובר הכלול במציאות אימו (השכל המוליד אותו): גופו וראשו כבר קיימים, אך ראשו "בין ברכיו" (לא מתפקד), והוא "אוכל ממה שאמו אוכלת" (אין לו מציאות עצמאית). בשלב זה המדות הן בתכלית הקטנות, וכל עניין המוחין שבהם הוא עולם האצילות – בו נמצאת מהות האלוקות בגלוי"הסכמת הלב" בלבד{{הערה|והוא עניין האהבה ויראה שבתבונת מוחו ותעלומות לבו, שהלב מבין שכך יאתה לו המוזכר [[ליקוטי אמרים - פרק ט"ז|בתניא פרק ט"ז]].}}.

אדם שיש לו : '''מוחין דגדלותיניקה', בשונה מ'מוחין דקטנות'– כשנולד רגש בפועל, בשלב הראשון העיקר הוא אדם בעל דעה רחבההרגש, שיכול להכיל גם דעות הפוכות ממנוואילו השכל שהוליד אותו נעלם. הדבר דומה לתינוק עד גיל שנתיים: מצד אחד הוא כבר מציאות עצמאית (אוכל בעצמו, ויש לו שכל), היות והוא יכול לתפוס את הדברים בצורה שכלית-נייטרליתאבל העיקר אצלו הוא הרגש, בלי לערב ואינו שייך בלכוון את רגשותיוהתנהגותו על פי השכל. בחסידותהקטן מתפעל מאד ממה שנגד רצונו, מתכעס ומתקצף ובוכה אפילו מדברים קטנים ואפילו הם רק בקצת הפך רצונו{{הערה| וזהו מצד שהדעת אצלו בקטנות, לכן יתפשט מיד במדות ולא יוכל לשלוט בעצמו שלא יתפעל ([[לקוטי תורה]] שיר השירים דף ל עמוד ב).}}. בעבודת ה'מוחין דגדלותדיניקה הוא הגדלת והתפשטות המדות שנעשה ע"י התבוננות. לדוגמא, על ידי התבוננות בגדולת ה' מורים על [[כח החכמה]] כפי שהוא בשלימות{{הערה|המתגלה בבריאת העולמות ובהתלבשות האור האלקי בהם להחיותם.}} נרגש באדם העילוי והיוקר דאלקות, וע"י זה נולדת אצלו אהבה - שאוהב את ה' באמת, ועד שתכלית חפצו ורצונו בעניני העולם הוא דוקא בהאלקות שבהם.

לכן במוחין דגדלות - שהגדול :'''גדלות'''{{הערה|ראה הערה 2 לעיל.}} – כשנגמל התינוק (בגיל שנתיים לערך) ואוכל דגן וקורא "אבא", מתחילה להיות מורגשת אצלו השפעת השכל על הרגש. שכלו מכוון אותו לראוי ולטוב ומרחיקו מהרע גם בניגוד למדותיו, ובכללות מוכתבת התנהגותו ע"י השכל והוא יכול קצת לשלוט ברגשותיו (והדבר ממשיך ומתפתח עד גיל מצוות). ובנמשל: לאחר שנולד רגש אהבת ה' אפשר וצריך להמשיך להתבונן, שרגש אהבת ה' ימשיך לגדול ולהתפתח עד שלא יוכל להכיל במוחו אף דבר שהוא נגד רצונואהבתו לאלוקות, ולא יכעס כלל. והוא מפני גדלות הדעתוהיא מדריגת אהבה ברשפי אש, לא נמשך ממנו התפעלות המידות כל כך. ויש בזה מדרגות רבות חלוקות זו למעלה מזו. וככל שהדעת רחבה יותר אזי קשה לכעוסוחולת אהבה.

ובפרטיות יותר יש כמה בחינות במוחין ===מוחין דגדלות===שיא השלימות של מוחין דקטנות הוא כשאהבת ה' ויראתו גדלים עד שליבו רושף ברשפי אש לאלוקות. החסרון בזה (שלכן נקרא "קטנות") הוא, שהגם שהתעוררות הרגש באה מהתבוננות הנה עיקרו הוא רגש (ולא שכל), ואין לאדם שליטה לשנות את מאהבה ליראה וכיוצא בזה.רק לאחר שהמוחין דקטנות הגיעו לשלימותם (ובנוסף לזה, התפתח באדם גם כח הדעת) ביכולתו לנעוץ את מחשבתו בתוקף בחוזק ובהתמדה באלוקות באופן שעיקר דביקותו באלוקות היא שכלית (ולא רגשית), וגם בזה יש שתי מדרגות כלליות: :'''מוחין דאמא''' (נקראים גם "גדלות ראשון"), התבוננות באור הממלא כל עלמין (בגדלות ה'), אך העיקר אינו ה"בכן" (המסקנה) אלא עצם ההבנה וההתעמקות באלוקות. התבוננות זו מולידה מידות "שכליות" שהן מעלה מעלה ממידות המתעוררות ע"י המסקנה (מוחין דקטנות). :'''מוחין דאבא''' (ונקראים גם "גדלות שני"), התבוננות בכח ה"חכמה" של הנפש, כאילו רואה את האלוקות בעיניו וממש מרגיש אותה. ==בתפילה, במצוות, בעולמות ובקבלה== ===בתפילה===: '''בכלל''' נמשכת בחינה זו (מוחין דגדלות דחסדים([[מוחין דאבא]]), כלומר [[ספירת החכמה]] כפי שהיא לעצמה) בשעת ה[[תפילה]]{{הערה|[[תבנית:ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק י"ב|תניא פרק י"ב]].}}. : '''בפרט''' - ההתבוננות בשעת פסוקי דזמרה וקריאת שמע וברכותיה הם מוחין דקטנות (שמטרת לעורר אהבת ה', ומוחין להגיע ל'ואהבת'), ותפילת העמידה היא שעת מוחין דגדלות דגבורות. בתפילה מתבטל האדם כעבד לאדונו, ולמעלה וגם למטה היא שעת הכושר לכל אדם, שאז מקשר חב"ד שלו לה' להעמיק דעתו בגדולת [[אין סוף ברוך הוא]] ולעורר את ה[[אהבה]] כרשפי אש בחלל הימני שבלבו לדבקה בו בקיום התורה ומצותיה.{{הערה|1=[[לקוטי תניא]] פרק יב}}. ===במצוות{{הערה|1=[http://www.chabadlibrary.org/books/zz/dm/1/5/index.htm דרך מצוותיך מצות תפילין].}}===* בכללות התפילין הם בדוגמת ראש האדם: בית התפילין רומז לגולגולת, האותיות רומזות למוח, ותוכן הפרשיות רומז לאור השכל{{הערה|הקלף והרצועות רומזות לשורש המידות ולמידות עצמן הנולדות מהמוחין.}}.* אך בפרטות יש בזה שתי בחינות '''הפוכות''': :'''תפילין של יד''' הוא מוחין דקטנות (המוחין של ספירת המלכות, שעניינם [[חותם בולט]]): אהבה ויראה המביאים לקיום תורהומצוות.:'''תפילין של ראש''' הוא מוחין דגדלות (המוחין של ז"א{{הערה|זעיר אנפין, שש המידות שמחסד ועד יסוד}}, שעניינם [[חותם שוקע]] שלח דף לח עמוד ): ביטול במציאות, ועד שמאיר במידות פנימיותם ומקורם ושורשם שלמעלה מהשכל – הלבנונית דגולגלתא דא"א-{{הערה|ולכאורה יש לומר שמטעם זה הרצועות שחורות מבחוץ ולבנות מבפנים: המידות כפי שנולדות ע"י התבוננות (שלכן הן עוברות ויוצאות מהמעברתא של התפילין) הן 'שחורות' ומצומצמות(למטה מהשכל שהולידן), ועניין התפילין (מוחין דגדלות) הוא לגלות בהן את פנימיותם ושורשם האמיתי שבלבנונית דגולגלתא.}}. {{הפניה לערך מורחב|ערך=[[חותם בולט – חותם שוקע]]}} מצוות נוספות{{הערה|בחלק מהמאמרים לקמן מוחין דקטנות וגדלות הן רק באופן יחסי, דהיינו, מוחין לעומת יניקה, בחלקם גדלות ממש לעומת קטנות ממש, ובחלקם גדלות שני לעומת גדלות ראשון.}} שבהקשרם מבואר עניין מוחין דקטנות ודגדלות הם מצה לעומת לחם{{הערה|תו"ח לאדמו"ר האמצעי, בראשית ח"ב, וישב, והנה אנחנו מאלמים אלומים, ר"ח, ג.}}, ימות החול לעומת שבת{{הערה|מאמרי אדה"ז תקס"ט להבין שרשי הדברים.}}, גלות מצרים לעומת הגאולה{{הערה|ליקוטי תורה, ד"ה ששת ימים.}}, ספירת העומר לעומת מתן תורה{{הערה|תו"ח פרשת בא.}} ועוד. ===בעולמות===:מוחין דקטנות הוא עולם הבריאה – ה'נולד' יש מאין והוא נברא ונפרד, וצריך להמשיך בו גילוי אלוקות.:מוחין דגדלות הוא עולם האצילות – בו נמצאת מהות האלוקות בגלוי.

שערות הראש מורות על קטנות לשון הזהר{{הערה|ח"ב נ, סע"א. עץ חיים שער הכללים פ"ב-ג. סידור האריז"ל שם.}} לגבי המוחיןדעיבור היא "תלת כלילן גו תלת". הכוונה היא ששלושת הכוחות חב"ד כלולים בחג"ת, ושערות הזקן מורות ושנים יחד בנה"י. הרבי הסביר את המושג על גדלות המוחיןדרך החסידות בליל ב' דחג הפסח תשכ"ג{{הערה|1=[httphttps://chabadlibraryhe.chabad.org/books/admur/tmlibrary/17article_cdo/2aid/7.htm 4296202 מאמר שבת פרשת שלח תשטד"ה להבין הענין דתלת כלילן גו תלת תשכ"זג].}}. ==אצל האדם=={{ציטוט צף|[[אדמו"ר הזקן]] אמר על ר' [[משה וילנקר]]: משה יש לו מוחין דגדלות, ובעשר שנים שהתייגע, הוא השיג מוחין רחבים.

שלוש שנים הכין את עצמו ר' משה ל[[יחידות]] אצל אדמו"ר שערות הראש מורות על מוחין דקטנות, ושערות הזקן, ואחר כך הוא נשאר שבע שנים ב[[ליאזנא]] בכדי להביא את ה[[יחידות]] לידי ב[[עבודת השם|עבודה]] בפועל.דגדלות{{הערה|1=[[תבניתhttp:היום יום/י/chabadlibrary.org/books/admur/tm/17/2/7.htm שלח תשט"ח תמוז| היום יום י"ח תמוז]ז].}}.

* סידור עם דא"ח, שער התפילין בתחילתו.* דרך מצוותיך, שורש מצוות תפילין.* המשך תרס"ה בתחילתו.* באתי לגני תשכ"ח אות ח' (מוגה).