שינויים

אדם שיש לו מוחין '''דקטנות''' ו'''מוחין דגדלות'''הם מושגים הלקוחים מתורת הקבלה, הוא אדם בעל דעה רחבההמתארים. שני אופנים בהשפעת המוחין על המידות. שורשם של שני עניינים אלו בספירות העליונות, שיכול להכיל גם דעות הפוכות ממנו, היות והוא יכול לתפוס את הדברים בצורה שכלית-נייטרלית, בלי לערב את רגשותיו. בחסידותוהם משתלשלים וקיימים במצוות, בעבודת ה'מוחין דגדלות' מורים על כח החכמה כפי שהוא בשלימותובנפש השכלית והבהמית.

==אצל האדם=שני המשלים להבדל ביניהם==={{ציטוט צף|[[אדמו"ר הזקן]] אמר על ר' [[משה וילנקר]]''א.''' משל מההבדל שבין מידות הבהמה למידות האדם: משה יש לו מוחין דגדלותהבהמה אוכלת את המתוק לה ומואסת במר, ובעשר שנים שהתייגעו(למרות שיש לה שכל) כל התנהגותה מוכתבת רק ע"י המידות. לעומתה האדם משתדל לכוון התנהגותו על פי הבנתו, הוא השיג מוחין רחביםגם אם זה בניגוד למדותיו.

שלוש שנים הכין את עצמו ר' משה ל[[יחידות]] אצל אדמו"ר הזקן, ואחר כך הוא נשאר שבע שנים ב[[ליאזני]] בכדי להביא את היחידת לידי ''ב[[עבודת השם|עבודה]] בפועל.|[[תבנית''' משל מההבדל בין אדם רגיל להעוסק במושכלות:היום יום/יהעוסק ומתעמק במושכלות (לדוגמא, באסטרונומיה או רפואה וכיו"ח תמוז| היום יום י"ח תמוז]]}}ב) בדרך כלל מיושב בדעתו ומדותיו טובות - למרות שמעולם לא חשב על פי פסק המשנהתיקון מידותיו. הסיבה לזה היא כי אצלו השכל לא '''יורד''' מדרגתו, רק מגיל עשרים ואילך יכול האדם למכור בנכסי אביו, ובחסידות מוסברומשתנה ממהותו{{הערה|1=ראה בהרחבה בערך [[http://chabadlibrary.org/books/adhaz/lkutey/9/28d.htm לקוטי תורה פרשת אחרי דף כח סוף עמוד דישראל סבא ותבונה]].}} שהסיבה לכך היא מכיון שבגיל עשרים נמשכים לאדם המוחין דגדלותעד שמתקרב למהות הרגש (ומשפיע עליו), אלא רק שמאחר וליבו מרגיש את מעלת השכל הריהו '''עולה''' ונכלל בשכל, ועד שמשתנה מהות מדותיו לשכלית (שאינן בחום והתלהבות אלא בקרירות ודביקות).

מוחין דקטנות ומוחין דגדלות אינם קשורים לכח ההבנה של האדם, אלא לכח הדעת שבו. אדם שיש לו מוחין דקטנות, למרות שהוא מבין היטב את השלכות מעשיובאופן הראשון השכל רק משפיע '''על''' הרגש, ברגע שעושים היפך מרצונו הוא מתרגז וכועסאך הרגש נשאר (ואדרבה, מכיון שהוא לא יכול להכיל דעה של מישהו הסובר הפוך ממנו. אדם שהגיע לגדלות המוחיןמתגבר עד שלא ניכר כלל השכל שעוררו), יכול להכיל דעות הפוכות ממנואך באופן השני (כשמתעמק מאד בשכלו) מתבטלים כוחותיו עד שלא מרגיש אפילו צרכים בסיסיים (כרעב או צורך להתפנות), ואפילו יכול להכיל בתוכו שמחה ועצבות בו זמנית. במקומות רבים משתמשים במונח ומידותיו מתעלות ממילא ובלי 'מוחין דגדלותהתעסקות' כדי לתאר אדם שהיה לו דעה רחבה, והיה יכול להתעמק שעות ארוכות בלימוד חסידות, והיה זה 'תואר כבוד' שהיו מתארים בו רק את גדולי זקני החסידיםעמהן.

אדם שהיתה לו ===המידות גדלות יחד עם המוחין{{הערה|תו"ח בא קכח ואילך.}}===: כשהמוחין ב"עיבור" (כשמכל אורך רוחב ועומק השכל נשארה רק המסקנה) אז גם המידות כך (כלולות בכח בשכל, היה באפשרותו לשלוט באופן מלא על מידותיו ורצונותיו, וממילא היה יכול להתמסר לעבודת ה'אין רגש בפועל). דבר זה קיבל משנה חשיבות בחסידות חב: כשהמידות "ד, ששמה את הדגש העיקרי בעבודה פנימית באמצעות התבוננות ושליטה עצמית מחושבת המונהגת יונקות" מהשכל (כאצל תינוק עד גיל שנתיים) גם השכל מאיר בהן בתכלית הקטנות (התינוק לא מתנהג על ידי פי שכל אלא רגש בלבד).: כשהמוחין גדלים - גם הרגש גדל (כמו אצל ילד שכבר גדל קצת).: כשהמידות הגיעו לשלימותן ורק השכל וההבנהממשיך להתפתח (כאדם שהגיע למצוות) - מתעלות המידות לדרגת שכל (ובזה עצמו שתי דרגות כדלקמן).

===שערות הזקןמוחין דעיבור===בשונה משערות הראש המורות על בין מוחין דקטנות לדגדלות מוכרח להיות שלב ביניים הנקרא '''עיבור'''{{הערה|צריך להזהר לא להחליף את ה"עיבור" בהקשר זה עם העיבור של מוחין דקטנות – שני עניינים שונים שרק שמם זהה, וכל מקום ילמד מעניינו.}}: הטעם נעוץ בהבדל שבין הנפש הבהמית שעיקרה מידות{{הערה|שמשכנה בלב(כמבואר בתניא [[קטנות המוחיןליקוטי אמרים - פרק ט'|בפרק ט']], שערות הזקן מורות על גדלות המוחין{{הערהועיקרה מידות (כמבואר ב[[ליקוטי אמרים - פרק א'|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/tm/17/2/7.htm מאמר ש"פ שלח תשט"זפרק א']], והשכל רק משמש אותה להשגת תאוותיה.}}, ויונקים מהם לנפש האלוקית - שמידותיה נולדות רק לאחר ועל ידי התבוננות. מוחין דגדלות הוא התעלות המידות לשורשן (שלמעלה מהשכל), וטרם נולדו המידות מה יתעלה? אלא הסדר הוא, שלאחר לידת המידות (על ידי מוחין דקטנות) צריך האדם לבטל את חיותםעצמו (והוא הנקרא 'עיבור', שהמדות נכללות בשכל ואינן מורגשות) ורק אז יוכל להתגלות בהן שורשן האמיתי שלמעלה מהשכל.

===שייכותם לכח הדעת===מוחין דקטנות ודגדלות אינם קשורים לכח ההבנה של האדם, אלא לכח [[ספירת הדעת|הדעת]] שבו. בעל מוחין דקטנות מבין היטב את השלכות מעשיו, אך למרות זאת כשעושים היפך רצונו הוא כועס ומתרגז - דעתו הקטנה לא יכולה לסבול דעה הפוכה. אבל בעל גדלות המוחין יכול להכיל דעות הפוכות, ואפילו שמחה ועצבות בו זמנית. ועניין זה הוא בפשטות ונוגע עד להלכה (כפסק המשנה), שרק מגיל עשרים ואילך יכול האדם למכור בנכסי אביו והטעם{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/adhaz/lkutey/9/28d.htm [[לקוטי תורה]] פרשת אחרי דף כח סוף עמוד ד].}}, שרק אז מסתיים מוחו להתפתח, ונמשכים לו המוחין דגדלות). ===בעבודת ה'==='''מוחין דקטנות''' הוא השכל המאיר במידות: התבוננות בגדולת ה' (המהווה ומחיה כל העולמות), עד '''למסקנה''' שכלית שצריך לאהוב אותו, עד '''להתפעלות''' (שכלית) מהבנה זו, ועד '''להשפעה על הרגש''' – שבמקום להמשך לתאוות עולם הזה יאהב וימשך לאלוקות{{הערה|ראה בהרחבה [[ישראל סבא ותבונה]].}}. '''מוחין דגדלות''' התבוננות בעצם גדולת ה' (בלי קשר לפעולתו בעולמות): התעמקות והתקשרות בדעת חזקה ובתוקף גדול עד שמפסיק להרגיש את עצמו, וכל כולו שקוע באלוקות. מובן שגם אז קיימות מדותיו, ואדרבה – בתוקף גדול יותר, אלא שהוא אינו מרגישן כלל. שלימות העניין דמוחין דגדלות הוא התמסרות מוחלטת להתבוננות באלוקות עד שרגש הלב מתעלה ומשתנה למהות "שכליות" (שבמקום טבעו להיות בחום והתלהבות מורגשות, נהיה בקרירות ודביקות בלתי מורגשת). {{ציטוט צף|[[אדמו"ר הזקן]] אמר על ר' [[משה וילנקר]]: משה יש לו מוחין דגדלות, ובעשר שנים שהתייגע, הוא השיג מוחין רחבים. שלוש שנים הכין את עצמו ר' משה ל[[יחידות]] אצל אדמו"ר הזקן, ואחר כך הוא נשאר שבע שנים ב[[ליאזנא]] בכדי להביא את היחידת לידי ב[[עבודת השם|עבודה]] בפועל.|[[תבנית:היום יום/י"ח תמוז| היום יום י"ח תמוז]]}} ==באופן פרטי – 5 דרגות=={{הערה| בהבא לקמן ראה תורת חיים שמות א' בא קכ"ח ד' ואילך.}}באופן פרטי יותר יש '''שלוש''' דרגות{{הערה|שלושה שלבים אלו קיימים הן בעבודת כל יום בתפילה, והן בכללות חיי האדם. ככל שמתמיד האדם להתבונן ולהעמיק ולהתעסק בתורת החסידותובהתבוננות נהיים שלושה שלבים אלו באופן נעלה יותר.}} במוחין דקטנות, '''ושתים''' במוחין דגדלות. ===מוחין דקטנות===: '''עיבור'''{{הערה|ראה הערה 3 לעיל.}} – כשמחשבה מביאה למסקנה שדבר מסויים טוב לו, עוד אין אהבה בפועל לדבר אלא רק בכח (בפוטנציאל). בשלב זה נמשל הרגש לעובר הכלול במציאות אימו (השכל המוליד אותו): גופו וראשו כבר קיימים, אך ראשו "בין ברכיו" (לא מתפקד), והוא "אוכל ממה שאמו אוכלת" (אין לו מציאות עצמאית). בשלב זה המדות הן בתכלית הקטנות, וכל עניין המוחין שבהם הוא "הסכמת הלב" בלבד{{הערה|והוא עניין האהבה ויראה שבתבונת מוחו ותעלומות לבו, שהלב מבין שכך יאתה לו המוזכר [[ליקוטי אמרים - פרק ט"ז|בתניא פרק ט"ז]].}}. בתורת החסידות: '''יניקה''' – כשנולד רגש בפועל, בשלב הראשון העיקר הוא הרגש, ואילו השכל שהוליד אותו נעלם. הדבר דומה לתינוק עד גיל שנתיים: מצד אחד הוא כבר מציאות עצמאית (אוכל בעצמו, ויש לו שכל), אבל העיקר אצלו הוא הרגש, ואינו שייך בלכוון את התנהגותו על פי השכל. הקטן מתפעל מאד ממה שנגד רצונו, מתכעס ומתקצף ובוכה אפילו מדברים קטנים ואפילו הם רק בקצת הפך רצונו{{הערה| וזהו מצד שהדעת אצלו בקטנות, לכן יתפשט מיד במדות ולא יוכל לשלוט בעצמו שלא יתפעל ([[לקוטי תורה]] שיר השירים דף ל עמוד ב).}}. בעבודת ה' מוחין דיניקה הוא הגדלת והתפשטות המדות שנעשה ע"י התבוננות. לדוגמא, על ידי התבוננות בגדולת ה'{{הערה|המתגלה בבריאת העולמות ובהתלבשות האור האלקי בהם להחיותם.}} נרגש באדם העילוי והיוקר דאלקות, וע"י זה נולדת אצלו אהבה - שאוהב את ה' באמת, ועד שתכלית חפצו ורצונו בעניני העולם הוא דוקא בהאלקות שבהם. :'''גדלות'''{{הערה|ראה הערה 2 לעיל.}} – כשנגמל התינוק (בגיל שנתיים לערך) ואוכל דגן וקורא "אבא", מתחילה להיות מורגשת אצלו השפעת השכל על הרגש. שכלו מכוון אותו לראוי ולטוב ומרחיקו מהרע גם בניגוד למדותיו, ובכללות מוכתבת התנהגותו ע"י השכל והוא יכול קצת לשלוט ברגשותיו (והדבר ממשיך ומתפתח עד גיל מצוות). ובנמשל: לאחר שנולד רגש אהבת ה' אפשר וצריך להמשיך להתבונן, שרגש אהבת ה' ימשיך לגדול ולהתפתח עד שלא יוכל להכיל אהבתו לאלוקות, והיא מדריגת אהבה ברשפי אש, וחולת אהבה. ===מוחין דגדלות===שיא השלימות של מוחין דקטנות הוא כשאהבת ה' ויראתו גדלים עד שליבו רושף ברשפי אש לאלוקות. החסרון בזה (שלכן נקרא "קטנות") הוא, שהגם שהתעוררות הרגש באה מהתבוננות הנה עיקרו הוא רגש (ולא שכל), ואין לאדם שליטה לשנות את מאהבה ליראה וכיוצא בזה.רק לאחר שהמוחין דקטנות הגיעו לשלימותם (ובנוסף לזה, התפתח באדם גם כח הדעת) ביכולתו לנעוץ את מחשבתו בתוקף בחוזק ובהתמדה באלוקות באופן שעיקר דביקותו באלוקות היא שכלית (ולא רגשית), וגם בזה יש שתי מדרגות כלליות: :'''מוחין דאמא''' (נקראים גם "גדלות ראשון"), התבוננות באור הממלא כל עלמין (בגדלות ה'), אך העיקר אינו ה"בכן" (המסקנה) אלא עצם ההבנה וההתעמקות באלוקות. התבוננות זו מולידה מידות "שכליות" שהן מעלה מעלה ממידות המתעוררות ע"י המסקנה (מוחין דקטנות). :'''מוחין דאבא''' (ונקראים גם "גדלות שני"), התבוננות בכח ה"חכמה" של הנפש, כאילו רואה את האלוקות בעיניו וממש מרגיש אותה. ==בתפילה, במצוות, בחינת בעולמות ובקבלה== ===בתפילה===: '''בכלל''' נמשכת בחינה זו (מוחין דגדלות מורה על בחינת ([[מוחין דאבא]]), כלומר [[ספירת החכמה]] כפי שהיא לעצמה. בחינה זו של מוחין דגדלות נמשכת באמצעות ) בשעת ה[[תפילה]] בכלל{{הערה|[[תבנית:ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק י"ב|תניא פרק י"ב]].}}. : '''בפרט''' - ההתבוננות בשעת פסוקי דזמרה וקריאת שמע וברכותיה הם מוחין דקטנות (שמטרת לעורר אהבת ה', להגיע ל'ואהבת'), ותפילת העמידה היא שעת מוחין דגדלות. בתפילה מתבטל האדם כעבד לאדונו, וולמעלה וגם למטה היא שעת הכושר לכל אדם, שאז מקשר חב"ד שלו לה' להעמיק דעתו בגדולת [[אין סוף ברוך הוא]] ולעורר את ה[[הנחת תפיליןאהבה]] כרשפי אש בחלל הימני שבלבו לדבקה בו בקיום התורה ומצותיה.{{הערה|1=[[תניא]] בפרטפרק יב}}. ===במצוות{{הערה|1=[http://www.chabadlibrary.org/books/zz/dm/1/5/index.htm דרך מצוותיך מצות תפילין].}}===* בכללות התפילין הם בדוגמת ראש האדם: בית התפילין רומז לגולגולת, האותיות רומזות למוח, ותוכן הפרשיות רומז לאור השכל{{הערה|הקלף והרצועות רומזות לשורש המידות ולמידות עצמן הנולדות מהמוחין.}}.* אך בפרטות יש בזה שתי בחינות '''הפוכות''': :'''תפילין של יד''' הוא מוחין דקטנות (המוחין של ספירת המלכות, שעניינם [[חותם בולט]]): אהבה ויראה המביאים לקיום תורה ומצוות.:'''תפילין של ראש''' הוא מוחין דגדלות (המוחין של ז"א{{הערה|זעיר אנפין, שש המידות שמחסד ועד יסוד}}, שעניינם [[חותם שוקע]]): ביטול במציאות, ועד שמאיר במידות פנימיותם ומקורם ושורשם שלמעלה מהשכל – הלבנונית דגולגלתא דא"א{{הערה|ולכאורה יש לומר שמטעם זה הרצועות שחורות מבחוץ ולבנות מבפנים: המידות כפי שנולדות ע"י התבוננות (שלכן הן עוברות ויוצאות מהמעברתא של התפילין) הן 'שחורות' ומצומצמות(למטה מהשכל שהולידן), ועניין התפילין (מוחין דגדלות) הוא לגלות בהן את פנימיותם ושורשם האמיתי שבלבנונית דגולגלתא.}}. {{הפניה לערך מורחב|ערך=[[חותם בולט – חותם שוקע]]}} מצוות נוספות{{הערה|בחלק מהמאמרים לקמן מוחין דקטנות וגדלות הן רק באופן יחסי, דהיינו, מוחין לעומת יניקה, בחלקם גדלות ממש לעומת קטנות ממש, ובחלקם גדלות שני לעומת גדלות ראשון.}} שבהקשרם מבואר עניין מוחין דקטנות ודגדלות הם מצה לעומת לחם{{הערה|תו"ח לאדמו"ר האמצעי, בראשית ח"ב, וישב, והנה אנחנו מאלמים אלומים, ר"ח, ג.}}, ימות החול לעומת שבת{{הערה|מאמרי אדה"ז תקס"ט להבין שרשי הדברים.}}, גלות מצרים לעומת הגאולה{{הערה|ליקוטי תורה, ד"ה ששת ימים.}}, ספירת העומר לעומת מתן תורה{{הערה|תו"ח פרשת בא.}} ועוד. ===בעולמות===:מוחין דקטנות הוא עולם הבריאה – ה'נולד' יש מאין והוא נברא ונפרד, וצריך להמשיך בו גילוי אלוקות.:מוחין דגדלות הוא עולם האצילות – בו נמצאת מהות האלוקות בגלוי. ===בקבלה===לשון הזהר{{הערה|ח"ב נ, סע"א. עץ חיים שער הכללים פ"ב-ג. סידור האריז"ל שם.}} לגבי המוחין דעיבור היא "תלת כלילן גו תלת". הכוונה היא ששלושת הכוחות חב"ד כלולים בחג"ת, ושנים יחד בנה"י. הרבי הסביר את המושג על דרך החסידות בליל ב' דחג הפסח תשכ"ג{{הערה|[https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/4296202 מאמר ד"ה להבין הענין דתלת כלילן גו תלת תשכ"ג].}}. שערות הראש מורות על מוחין דקטנות, ושערות הזקן דגדלות{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/tm/17/2/7.htm שלח תשט"ז].}}.  ==לקריאה נוספת==* סידור עם דא"ח, שער התפילין בתחילתו.* דרך מצוותיך, שורש מצוות תפילין.* המשך תרס"ה בתחילתו.* באתי לגני תשכ"ח אות ח' (מוגה).

[[קטגוריה:ערכים בלימוד תורת החסידות]][[קטגוריה:קבוצות מושגים בחסידות]]