שינויים

הרבי נהג נוהג לצאת פעמיים לשאיבת מים שלנו במשך ימי חודש ניסן. : פעם אחת עבור אפיית המצות אותם שולח הרבי לרחבי תבל, הנערכת בדרך כלל בתחילת החודש{{הערה|כשחל [[ראש חודש]] [[ניסן]] לפני יום רביעי בשבוע, היו שואבים בו ביום מים שלנו לאפיית ה[[מצות]] שהחלה המתחילה למחרת. ואם חל ראש חודש בשאר הימים, היו שואבים ביום הראשון בשבוע הבא.}}, ופעם נוספת בי"ג ניסן, עבור אפיית המצות ה'מצות מצווה ' בערב פסח.

בשונה מהנהוג אצל שאר רבותינו נשיאינו, הרבי לא השתתף משתתף בעצמו באפיית המצות, והסתפק ומסתפק בהשתתפות בשאיבה בלבד.

הרבי היה משתתף בעצמו בשאיבת המים שלנו, (לבד משנים ספורות שלא היה נוכח במעמד זה, מכיון שהיה באותה שעה ב[[האוהל|אוהל]] וכדומה).

מעמד השאיבה התקיים מתקיים בחצר שבחזית 770, מתוך צינור שמשכו מהבאר שנחפרה בחצר 770 בשנת [[תשכ"ח]], והממונים על השאיבה היו חברי הנהלת ישיבת תומכי תמימים המרכזית שהופקדו אף על כל שאר תהליך אפיית המצות{{הערה|לאחר פטירתו של הרב מענטליק, הופקדו על כך האחים לבית לבקובסקי.}}. כיום מסדרים את השאיבה [[ועד המסדר]].

בעת היציאה לשאיבה, לא עודד מעודד הרבי את השירה (בדרך כלל ניגנו החסידים את הניגון '[[אלי אתה (ניגון)|א-לי אתה]]', ולעיתים ומשנת [[תשנ"ג]] - הניגון 'יחי' במנגינת 'א-לי אתה'. בעבר היו פעמים שניגנו גם את הניגון על פרקו החדש של הרבי), ומבע פניו היה רציני כשהוא ניגש ישר לכלי הזכוכית ששימשו לשאיבה ולא הביט מביט על הקהל.

הרבי נוהג לשטוף את הכלי שלוש פעמים קודם השאיבה, כשבסיום השטיפה מרוקן ומנער את המים מהכלי, ולאחר מכן ממלא את הכדים בג' שפיכות של הכוס אל הכד.  בסיום השאיבה מעודד הרבי את שירת הקהל.