שלום יהודה לייב גינזבורג: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מאין תקציר עריכה
 
(38 גרסאות ביניים של 18 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
הרב '''שלום יהודה לייב גינזבורג''' ([[ג' חשון]] [[תרפ"ה]]-[[ז' תמוז]] [[תשמ"ה]]) היה בעל שמועה חסידי, בוגר ישיבות [[תומכי תמימים]], וממפיצי תורת החסידות ב[[בני ברק]].
[[קובץ:האחים היישקע, לייבל ואיצ'קע.jpg|ממוזער|הרב שלום יהודה לייב גינזבורג במרכז התמונה, עם אחיו [[יצחק גנזבורג|איצ'קע]] ו[[צבי הירש גנזבורג|היישקע]]]]
הרב '''שלום יהודה לייב גינזבורג''' ([[ג' חשון]] [[תרפ"ה]] - [[ז' תמוז]] [[תשמ"ה]]) היה [[בעל שמועה]] חסידי, בוגר ישיבות [[תומכי תמימים]], וממפיצי [[תורת החסידות]] ב[[בני ברק]].


==תולדות חייו==
==תולדות חיים==
נולד ב[[ג' חשון]] [[תרפ"ה]] כבן בכור לאביו הרה"ח הרב [[משה דובער גינזבורג|משה דובער]] ולאמו מרת דאבא.
נולד ב[[ג' חשון]] [[תרפ"ה]] כבן בכור לאביו הרב [[משה דובער גינזבורג|משה דובער]] ולאמו מרת דאבא ב[[מוסקבה]].


הוריו רצו לקרוא לו ע"ש כ"ק [[אדמו"ר הרש"ב]] נ"ע, אך שמו של אביו הי' דובער, ועל כן נתנו לו את השם "שלום", כשלזה הוסיפו "יהודה לייב", על שם סבו מצד אמו, הרה"ח ר' [[יהודה לייב דוטליבוב]] ע"ה.
הוריו רצו לקרוא לו על שם [[אדמו"ר הרש"ב]] - שלום בער, אך שמו של אביו היה דובער, לכן קרוא לו את השם "שלום", כשלזה הוסיפו "יהודה לייב", על שם סבו מצד אמו, ר' [[יהודה לייב דוטליבוב]].
   
   
בשנת תרצ"ז קצת לפני הבר מצווה שלו עלה עם משפחתו לארץ הקודש, שם למד בישיבת [[אחי תמימים]] ב[[תל אביב]], בישיבה נהיה תלמידו המובהק של הרה"ח הרב [[שאול ברוק]] ע"ה, בפטירותו קרע עליו קריעה.
ב[[כ' כסלו]] [[תרצ"ח]], עלה עם משפחתו ל[[ארץ הקודש]], שם למד בישיבת [[אחי תמימים תל אביב|אחי תמימים בתל אביב]], בישיבה היה תלמידו המובהק של הרב [[חיים שאול ברוק]], ובפטירתו קרע עליו קריעה כמנהג אבלים.


בשנת [[תש"ח]] נישא למרת זהבה למשפחת חסידה.
בשנת [[תש"ח]] [[נישואין|נשא]] את מרת זהבה בת הרב מנחם זאב בוטשאן-חסידה{{הערה|חסידה הינו התרגום של תיבת 'בוטשאן' בשפה הפולנית. היה חסיד אלכסנדר, וקשור גם ל[[חסידות גור]].}}. אחרי החתונה התיישב ב[[תל אביב]] ומאוחר יותר עבר לגור בעיר [[בני ברק]].


[חמיו הרב מנחם זאב בוטשאן-חסידה [=העוף 'חסידה' בפולנית "בוטשאן"],
למד [[סמיכה לרבנות]], והוסמך על ידי הרב הראשי [[יצחק אייזיק הרצוג]] והרב צבי פסח פרנק.
היה חסידו-תלמידו של הרה"ק בעל ה"ישמח ישראל" מ[[חסידות אלכסנדר]], באה"ק היה לו קשר (גם) עם חסידות [[גור]]],


לאחר נישואיו גר בתל אביב ומאוחר יותר עבר לגור בעיר [[בני ברק]].
אחרי מלחמת [[תש"ח]] שירת ב[[צה"ל]] בתפקיד [[שוחט ובודק]] עד לשנת [[תשי"ב]], וכשסיים את השירות עבד בהנהלת חשבונות.


הוסמך לרבנות ע"י הרב [[יצחק אייזיק הרצוג]] והרב פרנק ז"ל.
לקראת שנת [[תשל"ז]] נסע עם זוגתו ושניים מילדיו, הרב [[משה דוב גינזבורג|משה דוב]] ובתו רות, לסידני לעבודה ב[[שחיטה]] שם שהה מספר שנים אז חזר לארץ. שני בניו האחרים, הרב [[יוסף שמחה גינזבורג|יוסף שמחה]] והרב [[חיים לוי יצחק גינזבורג|חיים לוי יצחק]] נותרו בארץ, הראשון כ[[שליח]] והשני כתלמיד ב[[תומכי תמימים]].


לאחר מלחמת תש"ח שירת ב[[צה"ל]] ושימש שם כ[[שו"ב]] (עד שנת תשי"ב), ולאחר מכן החל לעסוק בהנהלת חשבונות וכיו"ב.
היה ידוע כאומן במסירת סיפורים, ועסק הרבה בלימוד בכלל ובחסידות בפרט, בתפילה באריכות וב[[התוועדות|התוועדויות]] בין [[אנ"ש]].


לקראת שנת תשל"ז, נסע עם זוגתו וילדיו (הרב [[משה דוב גינזבורג|משה דוב]] שליט"א, שליח כ"ק אד"ש בחיפה, ובתו מרת רות תי' הנדלס, כשהאחים הרההרב [[יוסף שמחה גינזבורג|יוסף שמחה]], רב היישוב עומר, והרה"ח הרב [[חיים לוי יצחק גינזבורג|חיים לוי יצחק]] שליט"א - משפיע בישיבה בכפ"ח - נשארו ב[[ארץ הקודש]], הרי"ש כשליח, והרלוי"צ כתלמיד תו"ת.) ל[[סידני, אוסטרליה]], לשמש שם כשו"ב. שם שהה מספר שנים, ולאחר מכן חזר ארצה.
במשך שנים רבות (בפרט בצעירותו) אירגן והנחה פעילות רבה של [[צא"ח]] בין בני תורה, ובפרט בישיבות תיכוניות, התוועדויות (במיוחד ב[[י"ב תמוז]] ו[[י"ט כסלו]]) ושיעורי [[תניא]] וחסידות.


היה ידוע כאומן במסירת סיפורים, ועסק הרבה בלימוד בכלל ובחסידות בפרט, בתפילה באריכות ובהתוועדויות בין אנ"ש
מידי שבת היה מסתובב בין בתי הכנסת בשכונות החדשות בבני ברק, [[הקהלת קהילות|לחזור דברי חסידות בפני הקהל]]. בתחילת {{קישור אם קיים|שנות המ"מים}} חלה, וב[[ז' בתמוז]] [[תשמ"ה]] נפטר והוא בן שישים. ונטמן ב[[בית העלמין בצפת]].
 
במשך שנים רבות (בפרט בצעירותו) אירגן והנחה פעילות רבה של צא"ח בין בני תורה, ובפרט בישיבות תיכוניות, התוועדויות (בפרט בי"ב תמוז וי"ט כסלו וכדומה) ושיעורי תניא וחסידות.
 
מידי שבת במנחה, היה נודד בין בתי הכנסת בשכונות החדשות דאז בבני ברק, לחזור דא"ח ברבים. בתחילת שנות המ"מים חלה, וב[[ז' תמוז]] [[תשמ"ה]] נפטר והוא בן שישים.


== משפחתו ==
== משפחתו ==
;ילדיו
*הרב [[יוסף שמחה גינזבורג]] - [[שליח]] [[הרבי]] ורב היישוב עומר.
*הרב [[יוסף שמחה גינזבורג]] - [[שליח]] [[הרבי]] ורב היישוב עומר.
*הרב [[חיים לוי יצחק גינזבורג]] - [[משפיע]] בישיבת [[תומכי תמימים ראשון לציון]] וכותב טור שבועי ב[[שבועון בית משיח]].
*הרב [[חיים לוי יצחק גינזבורג]] - [[משפיע]] בישיבת [[תומכי תמימים ראשון לציון]] וכותב טור שבועי ב[[שבועון בית משיח]].
*מרת רות הנדלס, חיפה.
*מרת רות הנדלס, חיפה.
*הרב [[משה דוב גינזבורג]] - [[שליח]] [[הרבי]] ומנהל בית חב"ד המרכזי בעיר [[חיפה]].
*הרב [[משה דוב גינזבורג]] - [[שליח]] [[הרבי]] ומנהל [[בית חב"ד]] המרכזי בעיר [[חיפה]].


[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ|גינזבורג שלום יהודה לייב]]
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר שליט"א|גינזבורג שלום יהודה לייב]]
{{מיון רגיל:גינזבורג, שלום יהודה לייב}}
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ]]
[[קטגוריה:חסידים בתקופת אדמו"ר שליט"א]]
[[קטגוריה:בוגרי אחי תמימים תל אביב]]
[[קטגוריה:אישים בבני ברק]]
[[קטגוריה:אישים הטמונים בבית העלמין בצפת]]
[[קטגוריה:משפחת גינזבורג]]
[[קטגוריה:בעלי שמועה]]
[[קטגוריה:אישים שנולדו בשנת תרפ"ה]]
[[קטגוריה:אישים שנפטרו בשנת תשמ"ה]]

גרסה אחרונה מ־01:23, 24 בינואר 2023

הרב שלום יהודה לייב גינזבורג במרכז התמונה, עם אחיו איצ'קע והיישקע

הרב שלום יהודה לייב גינזבורג (ג' חשון תרפ"ה - ז' תמוז תשמ"ה) היה בעל שמועה חסידי, בוגר ישיבות תומכי תמימים, וממפיצי תורת החסידות בבני ברק.

תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]

נולד בג' חשון תרפ"ה כבן בכור לאביו הרב משה דובער ולאמו מרת דאבא במוסקבה.

הוריו רצו לקרוא לו על שם אדמו"ר הרש"ב - שלום בער, אך שמו של אביו היה דובער, לכן קרוא לו את השם "שלום", כשלזה הוסיפו "יהודה לייב", על שם סבו מצד אמו, ר' יהודה לייב דוטליבוב.

בכ' כסלו תרצ"ח, עלה עם משפחתו לארץ הקודש, שם למד בישיבת אחי תמימים בתל אביב, בישיבה היה תלמידו המובהק של הרב חיים שאול ברוק, ובפטירתו קרע עליו קריעה כמנהג אבלים.

בשנת תש"ח נשא את מרת זהבה בת הרב מנחם זאב בוטשאן-חסידה[1]. אחרי החתונה התיישב בתל אביב ומאוחר יותר עבר לגור בעיר בני ברק.

למד סמיכה לרבנות, והוסמך על ידי הרב הראשי יצחק אייזיק הרצוג והרב צבי פסח פרנק.

אחרי מלחמת תש"ח שירת בצה"ל בתפקיד שוחט ובודק עד לשנת תשי"ב, וכשסיים את השירות עבד בהנהלת חשבונות.

לקראת שנת תשל"ז נסע עם זוגתו ושניים מילדיו, הרב משה דוב ובתו רות, לסידני לעבודה בשחיטה שם שהה מספר שנים אז חזר לארץ. שני בניו האחרים, הרב יוסף שמחה והרב חיים לוי יצחק נותרו בארץ, הראשון כשליח והשני כתלמיד בתומכי תמימים.

היה ידוע כאומן במסירת סיפורים, ועסק הרבה בלימוד בכלל ובחסידות בפרט, בתפילה באריכות ובהתוועדויות בין אנ"ש.

במשך שנים רבות (בפרט בצעירותו) אירגן והנחה פעילות רבה של צא"ח בין בני תורה, ובפרט בישיבות תיכוניות, התוועדויות (במיוחד בי"ב תמוז וי"ט כסלו) ושיעורי תניא וחסידות.

מידי שבת היה מסתובב בין בתי הכנסת בשכונות החדשות בבני ברק, לחזור דברי חסידות בפני הקהל. בתחילת שנות המ"מים חלה, ובז' בתמוז תשמ"ה נפטר והוא בן שישים. ונטמן בבית העלמין בצפת.

משפחתו[עריכה | עריכת קוד מקור]

ילדיו

הערות שוליים

  1. חסידה הינו התרגום של תיבת 'בוטשאן' בשפה הפולנית. היה חסיד אלכסנדר, וקשור גם לחסידות גור.