תהלים ק"א: הבדלים בין גרסאות בדף

*'''לְדָוִד מִזְמוֹר חֶסֶד־וּמִשְׁפָּט אָשִׁירָה לְךָ ה' אֲזַמֵּרָה''': ב[[מאמר]] [[ד"ה]] 'גפן ממצרים תסיע'{{הערה|[[י"ב תמוז]] [[תשמ"ה]].}}, מסביר [[הרבי]] על הפסוק, שמבואר במפרשי ה[[תנ"ך]], שגם על חסד וטוב הנראה והנגלה אשירה לך, וגם על עניני משפט ודין וחסדים המכוסים אשירה ואזמרה, שזהו למעלה ממזמור הקדוש, [[מזמור לתודה]], שהרי שם ההודאה היא רק על [[נס]] שאירע לו, מה שאין כן במזמור הק"א הרי הוא מודה ומשבח ומזמר גם על חסדים המגולים וגם על חסדים המכוסים. וזהו גם מה שכתוב ב׳ הלשונות אשירה ואזמרה, ששירה היא בפה וזמר הוא בכלי.כלומר, שענין השירה הוא בפה ובדיבור בלי המדידה והגבלה של כלים, מה שאין כן זמר הוא בכלי, על דרך ענין המשפט שהוא ענין חסדים המכוסים בלבוש ובכלי. ועל שני האופנים, חסדים המכוסים וחסד המגולים בטוב הנראה והנגלה, הרי הוא משבח ל[[הקב"ה]]. שענין זה הוא על ידי עבודה שהיא בדוגמת הקדמת נעשה לנשמע.

*'''מְלָשְׁנִי בַסֵּתֶר רֵעֵהוּ אוֹתוֹ אַצְמִית גְּבַהּ־עֵינַיִם וּרְחַב לֵבָב אוֹתוֹ לֹא אוּכָל''': [[אדמו"ר המהר"ש]] מבאר{{הערה|[[תורת שמואל]] [[תרל"ח]], עמ' רצו.}} על הפסוק, כי עיקר הטהרה הוא באש דוקא, להיות כי הוא עיקר המצרף ומלבן. כי זהו מדה במדה וכולי. כי הרי עיקר ה[[חטא]] הוא בבחינת ה[[אש]] זרה שבו, שבוער בקרבו להבת שלהבת עד שגומר מעשה הרע. ולכן בצדיקים וחסידים שבעולם, מצינו שצווח נורא בו עמרם{{הערה|ראה [[קדושין]] פא, א.}} בכדי להציל את עצמו מזה, הרי שכינה את הרע בשם אש שהוא הוא הבוער בקרבו לכלותו ולהאבידו מדרך הטוב. אדמו"ר המר"ש, שלאו דוקא בכגון דא במעשה שהיה שם, כי אם בכל עניני ציור הרע המקור הוא יסוד האש, שבו שהרי גם בפגמי המוח כמו הגסות שהוא רמות רוחא שעיקר הוא מטמא המוח ורוח החיים שבו, שלכן נקרא בשם רמות רוחא, גבה עינים ורחב לבב{{הערה|תהילים ק"א, מזמור ה'.}} שזהו [[חב"ד]] בכלל, ולכן נקרא אבי אבות הטומאה{{הערה|ראה גם [[לקוטי שיחות]] שה"ש יד, ד. וכן המשך תער"ב ח"ב ע' א'מז.}}ועוד, כפי שכתוב מזה במ"א באריכות, הנה גם בזה המביאו לידי זה הוא בחינת האש בו שמצייר בו ציור רע, כלומר, בקנאו את קנאתו{{הערה|ע"פ [[פרשת פינחס]], כה, יא.}} - מדוע גם לו לא ינהגו כבוד כמו לאיש החכם והמצוין במעשיו, הלא גם הוא ביכולתו כמו הנאמר לעיל, וכאשר תבעור בו אש הקנאה ורמות רוחו נקט לו הנה יצא גם לפועל שיכעס ויריב אם זולתו שמלבד האש הבוער בקרבו הנה תצא ממנו אש זרה זו לאכול מכעיסיו, מפני אשר לפי היקוד אש שבקרבו גוזל זולתו אותו במה שניתן הכבוד או שא"ד לזולתו אשר לפי דבריו שלו הוא.