שינויים

{{אין תמונה}}הרב '''שמואל חיים קובלקין''' ([[תר"נ]] - – [[ח' טבת]] [[תש"אה]]) היה מיקירי קהילת חב"ד בירושלים, איש חסד שהיה מסור ל[[עבודת התפילה]], ונמנה על מקושרי [[אדמו"ר הרש"ב]] ו[[אדמו"ר הריי"צ]].

הרב שמואל חיים קובלקין נולד בשנת [[תר"נ]] בעיר [[מוגילוב]] לאביו ר' אברהם קובלקין ולאמו מרת באשע.

בשל הקשיים השונים להקפיד על שמירת התורה ומצוות בצבא הרוסי, ערק מהצבא כעבור זמן מסויים ונכנס ליחידות אצל אדמו"ר הרש"ב לבקש את עצתו וברכתו, והרבי הורה לו לזרוק את המדים והרובה לנהר [[עלייה לארץ ישראל|ולעלות לארץ ישראל]], ואכן הוא קיים את עצת אדמו"ר הרש"ב ועלה לארץ ישראל דרך [[מצרים]].

בשנת תרע"ט הגיע לארץ ל[[ארץ הקודש]], בה התקיימה חתונתו עם רעייתו מרת יהודית בתו של החסיד ר' בנימין זאב (וולף) וולנער, ולאחר . לאחר שנולדו להם ארבעה ילדים נפטרה רעייתו, וכעבור . כעבור מספר חודשים נישא בשנית לאחותה, מרת יוכבד פעסל, שאף ממנה נולדו לו ארבעה ילדים.

נהג למסור שיעור קבוע בין מנחה לערבית בבית הכנסת של הפרושים 'אוהל יצחק' שבשכונת בתי מחסה, והיה משלב בשיעור בין לימוד [[עין יעקב ]] ולימוד התניאה[[תניא]].

זכה להוקרה מצד גדולי [[ירושלים]], ביניהם הרב [[יוסף חיים זוננפלד]] שהקפיד על מי שכינה אותו בשם 'שמואל חיים' ולא אמר "ר' שמואל חיים", של הרב מפודהייץ שלמד איתו מידי לילה זוהר בקביעות, ושל הראב"ד הרב פנחס עפשטיין, שאיפשר לו למסור את שיעור התניא בבית הכנסת שלו, על אף שנמנה על חוגי המתנגדים. מידי ערב שבת היה מכין דוד מים חמים גדול לכל תושבי שכונת בית מחסה, ובערב השוענא . בערב [[הושענא רבה ]] היה מעמיד מים חמים ותקרובת עבור הנותרים ערים כל הלילה לומר את התיקון והיה . היה טורח בכך טירחה רבה , וחוסך עבור כך מפת לחמו , בכדי להתמיד במנהגו הטוב , על אף ההקצבה הזעומה שהייתה נהוגה בארץ הקודש באותן שנים.

נטמן ב[[חלקת חב"ד בהר הזיתים]], וככל הנראה בשל מיקום המצבה מעבר לגדר בפינת החלקה, במשך כל השנים שבית העלמין היה תחת שליטת הערבית הערבים הוא לא ניזוק כלל, והערבים לא חיללו את המצבה.