שינויים

דבר שבושל על ידי יהודי עבר "'''בישול ישראל''' הוא תבשיל שהתבשל " ודבר שבושל על ידי גוי ללא התערבות של יהודי. ועבר "'''בישול נכרי''' " (או "'''בישולי עכו"ם'''") הוא תבשיל שהתבשל על ידי גוי ללא התערבות של יהודי. חכמים גזרו לאסור שאסור לאכול כל תבשיל חשוב העולה על שולחן מלכים שהתבשל שבושל על ידי גוי, ובאופן שפעולת כאשר פעולת הבישול תהיה דווקא הייתה על ידי אש.

דיני הבישול גזירת "בישול נכרי" מובאים ביורה דעה סימן קיב.

חכמים גזרו על בישוליהם (שלקותיהם) של הגויים שיהיו אסורים באכילה. בתחילה הגמרא חשבה שמדובר על איסור דאורייתא, ובסוף הסיקה שזה מדרבן עם "אסמכתא" מן התורה – , מהפסוק "אוכל בכסף תשבירני ואכלתי, ומים בכסף תתן לי ושתיתי"{{הערה|דברים ב, כח.}}, דכמו שכמו שמים לא נשתנו השתנו מברייתן על ידי האור, כך גם אוכל שלא נשתנה על ידי האור{{הערה|ע"ז לז, ב.}}.===טעם האיסור===טעם האיסור הוא משום [[חתונה|חתנות]], שלא יבואו להתחתן בגוייםעם גויים. ומכיוון שהייתה הוה אמינא עולה מחשבה בגמרא שזה דאורייתאשהאיסור הינו מה[[תורה]], רבנו תם למד ר"ת שזוהי גזירה קדומה יותר מאשר גזירת הפת. ובישול כמו כן, בישול ואפיה אינם דבר אחד{{הערה|ע"פ הגמ' בביצה טו, ב.}} , שיוכללו בגזירה אחת. וכאשר לכן כאשר ביטלו את גזירת הפת, לא ביטלו את גזירת הבישול{{הערה|ע"ז שם ד"ה והשלקות.}}. ורשבנוסף לכך, [[רש"י ]] כתב שהטעם הוא – , בכדי שלא יתרגל לאכול אצל הגוי, עד שהוא יאכילנו שייתכן שהגוי ימסור לו דבר האסורלהאכילה חלילה{{הערה|ד"ה מדרבנן – שם לו, א.}}. אבל אך עיקר הטעם הוא , משום חתנות{{הערה|ט"ז ס"ק א.}}.

האיסור חל בכל דבר שאינו נאכל "חי" כמות - כפי שהוא, וגם שהוא באם עולה על שולחן מלכים בכדי ללפת בו את הפת או כפרפרת (כיוון שעיקר הטעם הוא משום חתנות, לכן הוא חל רק בדברים חשובים{{הערה|ט"ז ס"ק א.}}). ובאם גוי בישלו, אפילו בכלי ישראל ובבית ישראל – זה , אסור , משום בישולי עכו"ם{{הערה|ס"א.}}.

כמו כן, הש"ך מביא: , שישנם הפוסקים כדעת הרמבה[[רמב"ם – ]], שהאיסור הוא גם אם לא נשתנה מברייתו ע"י על ידי האש; אבל . עם זאת, נראה שהעיקר הוא כדעת רש"י והר"ן – שהאיסור הוא רק כאשר נשתנה. אבל וכן דעת הפוסקים היא – שאין חילוק ביניהם{{הערה|ש"ך ס"ק א.}}.

אבל פרי שנאכל בהיותו חי, אפילו אף שגוי בישלו עד שנימוח ונעשה שנעשה תבשיל (מחית) – , מותרלאכלו. ולא חוששים בנוסף, אין חשש לכלי הגוי , שמא בישל בהם דבר אסור, כי סתם כליו אינם בני יומן{{דרושה הבהרה}}{{הערה|רמ"א בס"ב. וראה לקמן בסי' קכ"ב.}}.

ובאם כמו כן, באם אדם עירב דבר שיכול להאכל חי עם דבר שאינו יכול להאכל, ובישלם הגוי ביחד – תלוי מי העיקר: אם הנאכל חי – זה יהיה מותר, ואם שאינו נאכל – זה יהיה אסור{{הערה|ס"ב.}}.

אם הגוי מלח או עישן את המאכל – , אין בזה בעיהבמאכל. כיוון שלא אומרים מלוח הוא כרותח בגזירה זו, וכן מעושן אינו כמבושל{{הערה|סי"ג.}}.

אם יהודי הניח את הקדירה על האש והוא הלך משם, והניח גוי שישמור את התבשיל (באופן שאין לחשוש שהחליפו באחר{{הערה|ש"ך ס"ק טו.}}), והגוי הפך בתבשיל; ולא ידוע אם הוא הגיע ל'בן דרוסאי' קודם לכך או לא – מותר, כיוון שזהו ספק דרבנן, ומקילים. וכן גם בכל ספק בבישולי עכו"ם (באם יהודי חתה באש או לא{{הערה|ט"ז ס"ק יא.}}) וכיו"ב וכיוצא בזה – מותר{{הערה|סי"א.}}.

[דבר זה יתכן ייתכן רק בפשטידה השייכת לגוי לפי כולם, או בשייכת ליהודי, וזרק קיסם לאש לדעת המחבר (שמועיל רק בפת){{הערה|ש"ך ס"ק ו.}}].

{{הערות שוליים|טורים=כן}}

[[קטגוריה:אכילה ושתיה]][[קטגוריה:יורה דעהכשרות]]