ה'''אדם''' הוא סוג אחד מבין ארבעת הסוגים שמהם מורכב העולם - כינוי ל[[דומם]], [[צומחמין המדבר]], והוא מכוון כלפי כללות המין האנושי. באופן פרטי הוא מכוון דווקא כלפי [[חי]], [[מין המדבר|מדברבני ישראל]].
האדם הוא סוג המדברה'''אדם התחתון''', אשר נברא בדומה ל'''[[אדם העליון]]''', וברוב ענייניו הינו בדומה לו.
בסוג המדבר הרי הסוג והמין זהים==מהותו==מהותו של האדם מורכבת משני עניינים: ב'''עצם''' עניינו הוא – שלימות, שאף על פי שהמין האנושי מתחלק לגזעים שוניםזה שהוא לא מוגדר בגדר מסוים, שמאפייניהם שונים אלו מאלו בתכליתמאחר שאור אין סוף שורה בו{{הערה|לקוטי תורה תזריע כב, מכל מקום בכללות הם מין אחד בעלי תכונות בסיסיות שוותב. אמור לז, ג ואילך. מאמרי אדמו"ר הזקן הנחות הר"פ ע' צז ואילך.}}. וב'''גלוי''', עניינו הוא – שכל, כיוון שהשכל שהוא הכח הנעלה ביותר המתאחד עם עצם הנפש{{הערה|וככה תרל"ז פרשה כ ואילך. מה רב טובך תרצ"ב פ"ג. ועוד.}}.
להלן מספר מאפיינים של האדם==גדרו=====א. התאחדות ===מכיוון שהאדם נברא בדומה לאדם העליון, המיחדים אותו משאר הנבראיםלכן גם אצלו כל העניינים הם בהתאחדות. באופן שכל אבריו משלימים אחד את השני, ולא רק בגלל מעלת עצמו, שגם העניינים הפחותים תופסים אצלו מקום, אלא מכיוון ששלימותו העצמית היא כוללת גם את האברים הפחותים, גם באופן גלוי נעשה בהם מעלה.
ולכן רואים, שיש שלימות בכל אחד מ[[אברים|אברי גופו]], התורמת לשלימות כל הגוף (ולמשל – שדרך הגידים, המוח והרגליים קשורים זה לזה). ודבר זה בא בגשמיות, כתוצאה מכך שכן הוא בנפש{{הערה|1={{היברובוקס|לקוטי שיחות חלק ד'|שיחה לפ' נצבים הערה 14|14927|עמוד 1142|עמוד=יצור שכלי==144}}.}}.
התכללות זו אחת המשמעויות של הנאמר: "בצלם אלקים עשה מתבטאת גם בכך שאנשים שונים משלימים אחד את האדם", שהוא בחינת ההשני (שאחד מכין אוכל והשני [[נפש השכליתבגד]] שבאדם המחברת את הים וכו'). מכיוון שעניין זה הינו דווקא ב[[נפש אלקיתאחדות ישראל|אחדותם של ישראל]] עם , לכן דווקא הם נקראים אדם{{הערה|1={{היברובוקס|ספר המאמרים תש"ב|ד"ה[[נפש בהמית]] כדי לבררה ולתקנהשובה ישראל, פרק ח|31682|עמ' 17|עמוד=22}}.}}.
המיחד את שכל ===ב. התכללות הקווים ===האדם מהשכל של שאר בעלי-חייםבשונה מנבראים אחרים הינו כלול מכל הקווים – קו הימין, שאף על פי שגם לבעלי חיים יש שכל ("ידע שור קונהו") מכל מקום אין זה דומה כלל לשכל האדם;קו השמאל וקו האמצעי.
1) שכל האדם הוא שכל עצמילעומת הבעלי חיים והמלאכים, היינו שהטביע הבורא באדם את כח השכל שבו ישכיל ויקנה דעתשאצלם יש – א. אבל "שכל" בעלי החיים הוא שכל הנקנהמידה מיוחדת, דהיינו שמצד עצמם אין בהם שכלב. ללא התכללות. (לדוגמה: הנשר הינו רחמני ללא אכזריות כלל, אבל על ידי אמצעים חיצונייםואין בו מאום ממידת הגבורה, כמו החומרים שצורכים -מאכל ומשתה- מקנים בהם תיפקוד מסויםולעומתו העורב אכזרי ללא כל רחמים; וכן גם המלאך מיכאל בחסד, ומרגילים אותם לפעולות - כאילו פועלים על פי שכלוהמלאך גבריאל בגבורה).
2) שכל של בעל חי אינו ערך לעצמואבל אצל האדם הוא בהתכללות, אלא רק משרת ולכן [[מידת החסד]] כלולה מ[[מידת הגבורה]] (וכמו אב רחמן הדוחק את צרכיהם הטבעיים של בעלי החייםבנו מצד אהבתו). ואילו שכל האדם הוא ערך חשוב לעצמווכן, ואדרבה צרכיו הטבעיים של אפילו האדם מגוייסים ומשרתים את השכלהאכזרי ביותר יש לו ממידת החסד.
3) בדבר זה, האדם יותר נעלה גם מהמידות של עולם התיקון, כיוון ששם התכללות המידות היא מצד שלימות השכל היא השאיפה לחשוף ולגלות את הנעלם והסתום שלמעלה מהשכל ולדבק בוהמידות, ולא בעצם; אבל אצל האדם הוא מצד עצמו, שבעצם המידות אצלו בהתכללות.
תכלית כל סוג מארבעת הסוגים-דומם, צומח, חי ומדבר הסיבה לדבר: בגלוי – מכיוון שעיקר האדם הוא להתעלות בסוג העליון שמעליושכל, הדומם מתעלה בשרתו את הצומח, הצומח מתעלה כאשר נאכל על ידי החי, החי מתעלה במדבר, ואילו שלימותו של המדבר - היצור השכלי, היא רק כאשר השכל מכיר בעליונות ועל פי שכל מוכרח שיהיו כל המידות. בשורשו – מכיוון שהוא מעולם התיקון שבו המידות הינן בהתכללות. ובעצם – מכיוון שעצם האדם אינו מוגדר בגדר מסוים{{הערה|1=הקדמת ה[[הקברמב"ם]] לפירוש ה[[משניות]] ובצורך להיות בטל אליו. והיינו שהשכל מוכיח על [[הקבד"האחרי כן ראה להסתפק]. [http://chabadlibrary.org/books/adhaz/lkutey/11/37c.htm ליקוטי תורה אמור לז, ג - ביאור ע"פ והניף] שלמעלה מהשכל . {{היברובוקס|ספר המאמרים תרצ"ז|ד"ה וירא העם, פרקים ו- ונכלל בוז|31608|עמ' 293 ואילך|עמוד=148}}.}}.
4) עיקר ותכלית שלימות ענינו של שכל ===ג. התכללות המדרגות ===האדם הוא ה[[מידות בשכל]]כלול לא רק מכל הקווים, שעל-ידם יוולדו לו [[מידות בלב]] המתאימות לשכלאלא גם מכל המדרגות, דהיינו, שהוא כולל בתוכו את המדרגות הנמוכות ביותר, ואת המדרגות הנעלות ביותר.
בעבודת ה' מתבטא הדבר בכך שהמטרה והכונה העיקרית של "וידעת היום" היא - "והשבות אל לבבך"העולמות – האדם כלול מכל העולמות: גופו – [[עשיה הגשמי]], נפשו – [[עשיה הרוחני]], ומהלב אל המעשה בפועלרוחו – [[יצירה]], נשמתו – [[בריאה]], שהיא תכלית הכונה - שנתאוה חיה ויחידה – [[הקב"האצילות]] להיות לו דירה בתחתונים.
==פועל ברצון והאדם כלול גם מאש, רוח, [[בחירה חפשיתמים]]==ועפר, וכן מדומם, צומח, חי ומדבר.
בזה נעלה האדם מבעלי החייםהאורות והגילויים – החיות שבאדם, שכולם מוכרחים בפעולותיהם בהתאם למגבלות והטבעים שהטביע בהם הבוראשהיא החיות הפרטית של הגוף, והכוחות הפנימיים – מאור ה[[ממלא כל עלמין]], והחיות הכללית שבו – מאור ה[[סובב כל עלמין]]. כגון הרחמנות שבנשר והאכזריות שבעורב וכדומהאו: שורש נפשו – מאור הממלא, ואינם מסוגלים לפעול באופן שונה מהמידות הטבעיות שבהםושורש גופו – מאור הממלא{{הערה|וככה תרל"ז פרק יד.}}.
מה שאין כן עליון ותחתון – מכיוון שאצל האדם - יש חיבור בין הגוף לנפש, הרי מצד הנפש הוא משוחרר וחופשי לפעול כרצונולמעלה מכל הנבראים, אפילו בניגוד למשיכת לבו על פי מידותיו הטבעיות שיש בו מתולדתומהנבראים העליונים; ומצד הגוף הוא (א) למטה מכל הנבראים אפילו מהדומם, וכל-שכן שיכול לפעול בניגוד לטבעים שנקבעו בו מסיבות סביבתיות(ב) הוא יכול להיות יותר נפרד מאלקות גם מאשר הנבראים הטמאים שמקבלים חיות מג' קליפות הטמאות.
וזאת בגלל שלש סיבות:על ידי חיבור הגוף והנפש הוא גם כולל את היום – נפש, והלילה – גוף. וכן את מדרגות האורות והכלים. ועל שם החיבור הזה הוא מכונה [[עולם קטן]]{{הערה|ראה בראשית רבה פ"ח ופי"ב. קהלת רבה פ"א. אבות דר' נתן פל"א.}}.
ומכיוון שהשם "אדם" הוא על שם החיבור של הגוף והנפש, הרי הוא נקרא "אדם" דווקא כאשר ישנו חיבור בין נפשו לגופו, ואזי גופו נקרא "בשר אדם", ונפשו נקראת "נפש האדם"{{הערה|1) משום שהוא כלול מכל הטבעים והמידות, ואינו מוגבל ומוכרח לטבע מסוים דוקא={{היברובוקס|הגהות הרבי הרש"ב|לד"ה פתח אליהו - תרנ"ח|15725|בתחלתו|עמוד=6}}.}}.
2מכיוון שהחיבור הזה בין הגוף והנפש הוא כל כך רחוק, החיבור ביניהם הוא דווקא מהדרגה הכי נעלית – על ידי כח האין סוף המפליא לעשות, שמקשר את הרוחניות (הנפש) עם הגשמיות (הגוף) משום [[ספירת הדעת, וזה נעשה דווקא באדם{{הערה|1={{היברובוקס|הדעת]] שבאדם, שהוא למעלה מן המדות, שבגינו הוא חופשי ומשוחרר מהמגבלות של המידותספר המאמרים תרמ"ט|ד"ה אחרי מות|31651|פרק א|עמוד=2}}. אדרבה, עליון ושליט עליהם}}.
3מעלה זו נפעלת גם בנפש וגם בגוף: (א) בגלל שלימותו של האדם שהינו כלול מעליונים ותחתונים, נעשית על ידי חיבור זה. (ב) דווקא בהתלבשות זו מתגלה מעלת הנשמה – שיכולה להתלבש בגוף חומרי; וכן מתגלה כוח הנשמה [[כח הרצוןעבודת הבירורים|לברר]] שבאדם שהוא נעלה תקיף וחזק אף מן הדעתגוף גשמי וחומרי, שזהו כח שניתן רק לאדם – שיוכל לברר ולזכך חומר גשמי שיהיה כלי לאלקות. (ג) על ידי זה ניתנת לו האפשרות לבחירה חופשית. (ד) כך הוא יכול למלא את תפקידו – להעלות את כל העולמות מהעליונים ועד התחתונים ביותר.
על-פי כל זה משמע שכח הבחירה הוא נחלת האנושות כולהדווקא מצד הבריאה, שהרי לכל בני אבל על ידי מעשיו של האדם יש דעת ורצון, הנה באם יעשה טוב – יתעלה למעלה גם ממדרגת נשמתו כפי שהיא מצד עצמה (מכיוון שמילוי רצון ה' הינו נעלה יותר מהנשמה. ולכן כולם מצווים וחייבים במצות וכן באם יבחר לעשות את ההיפך, הוא יושפל למטה גם ממדרגת גופו מצד עצמו{{הערה|שאף שהגוף מצד עצמו יכול לעשות היפך רצון ה', ולפחות ב[[שבע מצוות בני נח]]זוהי רק '''יכולת''', ואינו נפרד בזה בפועל; אבל כאשר עושה – הוא נעשה נפרד בפועל. וכידוע שענין המצוות מותנה בבחירתו החפשית של מקיים המצוות}}.
אך עיקר הבחירה החופשית באמת, שייכת בישראל, משום שהם משוחררים וחופשיים מכל הגבלה, וזאת, הסיבה שהאדם כולל את הכל היא – מצד עצם נשמתם שהיא חלק א-לקה ממעל ממש, והא-לקה ממעל - [[הקב"ה]] - הריהו בבחינת שלימותו. והסיבה שכל הנבראים כלולים בו היא – להורות שהכל נברא בעבורו{{הערה|1=ראה [[בלי גבול]] באמתhttp://chabadlibrary.org/books/adhaz/toraor/5/17a.htm תורה אור חיי שרה יז, ולכן ה[[נשמה]א] גם כן - בלי גבול, וחפשית בבחירתה.}}.
ומשום כך עיקר ענין קיום המצוות -הן בכמות והן באיכות- שייך רק בישראל===ד. בעל בחירה==={{ערך מורחב|ערך=[[בחירה חופשית]]}}האדם הוא הנברא היחידי שיש לו בחירה חופשית, דהיינו שיכול לבחור במה שרוצה אם בטוב ולהיות צדיק גמור או להיפך ח"ו{{הערה|רמב"ם הלכות תשובה פרק ה.}}.
==התכללות בנפש==הסיבה שהוא יכול לבחור במה שירצה, נובע מהיות האדם בלתי מוגבל, וכן היותו כלול מכל הקווים – מקו הימין וקו השמאל, שבאדם הם גם [[יצר הטוב]] ויצר הרע.
מכיוון שעניינו של האדם כולל בנפשו כוחות ונטיות שונות ואפילו מנוגדות אלו לאלו; מחד כוחות נעלים ביותרהוא "שכל", ומאידךלכן גם בחירה זו באה באמצעות השכל – שיכול להבין שאלקות זהו הטוב, שפלים וירודים ביותר (ולכן נקרא "עולם קטןולבחור בזה; או כאשר מבין להיפך ח"ו, שהוא בבחינת מדגם מוקטן הכולל בתוכו מכל חלקי העולם) (וראה ערך יבחר להיפך{{הערה|1=[[אדם (עולם)http://chabadlibrary.org/books/adhaz/lkutey/11/38b.htm ליקוטי תורה אמור לח, ב]]). ד"ה כבוד מלכותך תר"ס.}}.
==שלטון השכל==עובדה זו – שהאדם יכול לבחור בכל אשר יחפוץ, מורה על ה"[[ישות]]" שלו יותר משאר הנבראים, וזאת מכיוון שבחירתו היא מצד שכלו הוא, וכן מכיוון שהוא יכול לבחור להיפך מרצון קונו.
מבנה כוחות נפשו בטבעו ותולדתו של האדם - סיבת היותו "יש" היא, בעצם – מכיוון שהאדם התחתון דומה לעליון, שהוא ה"יש האמיתי". ובגלוי – מכיוון שהוא בעל שכל, והשכל מעלים על הביטול שלו (כיוון שהשכל הוא מציאות). [ולכן [מוח שליט על הלב[בהמה]]שאין לה שכל, בטלה לאדם, ואפילו לתינוק]{{הערה|שם=רודה|1=[http://chabadlibrary.org/books/adhaz/lkutey/36/75a.htm ליקוטי תורה האזינו עה, א]. ובזה שני מובנים:}}.
1===ה. מושל ורודה===בעלי החיים השונים מתבטלים אל הפרט החזק והגיבור שבעדר, או אל חיה אחרת החזקה ממנו; אבל האדם רודה ומושל בבעלי החיים (אף שאינו חזק מהם) המוח . וכן הוא (שכלאפילו תינוק) שולט, בולם ומרסן - את רגשות הלבמשתוקק לרדות בהם{{הערה|שם=רודה}}.
2כמו כן, יש לו את "כח המלוכה"{{הערה|נתבאר בהמשך מן המיצר, תר"ס.}} (שהוא למעלה מהכח לרדות ולמשול, שהוא בבעלי חיים; והמלוכה היא רק בבני האדם) המוח - ההתבוננות בהעמקת הדעת. כח זה מגיע ממעלת הנפש, מוליד ויוצר את רגשות הלב בהתאם להתבוננות שהולידה אותםשהוא מרומם ומנושא בעצם{{הערה|1={{היברובוקס|ספר המאמרים תש"ו|ד"ה תקעו פרק יד|31692|עמוד 13 ואילך|עמוד=19}}.}}.
ולדוגמא, כשמתבונן ===ו. הרגשת עצמו===אחת המעלות האנושיות היא זה שהוא מרגיש את "כי טוב הוי'מהות עצמו" - תולד בלבו [[אהבת ה'|אהבה לה']]– בשונה מבעל חי, וכשיתבונן "כי גדול הוי' ומהולל מאד ונורא הוא על כל א-לקים" תולד בלבו [[יראת ה']]שמרגיש רק את גופו.
ההרגש הזה בא מצד עצם נפשו, שלמעלה מהכוחות הגלויים, ועל כן הרגש זה נמצא גם אצל מי שאינו בעל שכל. ומכיוון שכך (שההרגש בא מצד עצם עצמותו), הרי שהוא מעורב בכל ענייניו – שבכל דבר שיש לו, בכוחותיו, חושיו ולבושיו הוא מרגיש את מהותו העצמית, שהיא ה"אני" שבו{{הערה|1={{היברובוקס|ספר המאמרים ה'ש"ת|ד"ה לך לך|19800|עמ' טז|עמוד=קיצוניות=36}}. {{היברובוקס|ספר השיחות ה'תד"ש|שיחת פורים|19806|בתחילתה|עמוד=74}}.}}.
===ז. מדבר==={{ערך מורחב|ערך=[[מין המדבר]]}}האדם הוא היחידי מכל הנבראים שבעולם הזה{{הערה|דווקא העולם הזה, כיוון שהדיבור הוא אחד הדברים שבהם האדם נברא בשני שלבי יצירה; בתחילה הדומה ל[[גוףמלאכים]] - עפר מן האדמהבראשית רבה פרשה ח, יא.}}. שדיבורו מגיע מנפשו, דהיינו, שדיבורו הוא "דיבור נפשי", ולא כשאר בעלי החיים, ואפילו ציפור המדברת, שהדיבור שלה מגיע ממוצאות הפה, ולא מהנפש{{הערה|ד"ה לולב וערבה, ואחר כך - ויפח באפיו נשמת חייםרנ"ט.}}.
וזה שונה מבריאת בעלי-חיים מסוג החי===ח. שכלי===עיקר מהותו של האדם (שעל שמה הוא נקרא "אדם") הוא ה[[שכל]] שלו{{הערה|ראה וככה תרל"ז פרק כ ואילך. ד"ה מה רב טובך, תרצ"ב פ"ג. ד"ה וישא אהרן, תרצ"ד פ"א. ד"ה ויבא עמלק, תש"ט. ד"ה רבי אומר, ש"ת פ"ב.}}. והיינו, שגם המידות, הרצון והתענוג שלו הינם על פי שכל{{הערה|1=ד"ה מן המיצר, שנאמר בהם: תר"ס בסופו. ד"ה והיה אור הלבנה תרס"תוצא הארץ ז (מתוך [[נפשהמשך תרס"ו]] חיה). [http://www.lahak.org/templates/lahak/article_cdo/aid/2995752 ד" וגוה חייב איניש, תשח"י].}}. ועל כן מי שחי רק חיים בשריים, אינו בכלל אדם{{הערה|1={{היברובוקס|ספר המאמרים ה' שנבראו מלכתחילה יצורים חייםש"ת|ד"ה אם בחוקותי|19800|פרק ג|עמוד=205}}.}}.
אבל ביצירת האדםמכיוון שזוהי מהותו, נדרש ממנו שכל ענייניו, הרי בתחילה היה גוש עפר מן האדמהואפילו פעולותיו הקטנות ביותר יהיו על פי הנהגת השכל. ולכן גם בקיום המצוות (אפילו המעשיות) צריך שתהיה פעולת המוח, ואחר-כך נפח בו כיוון שעניינו של האדם הוא – שהמוח יפעל גם ברגלים{{הערה|1={{היברובוקס|ספר המאמרים תרצ"ו|ד"ה וידבר אלקים|31698|פרק ה' נשמת חיים|עמוד=84}}.}}.
והטעם לזה, משום ריחוק הערך - והניגוד הקיצוני שבין שני מרכיבי מידות שעל פי שכל הם מעצמותו ומהותו של האדם - ה(המורכב משכל ומידות) [והיינו, לא רק שה"[גוף]] וה[[נשמהמוח שליט על הלב]]", כי אלא שגם עצם טבע המידות הוא על פי שכל{{הערה|שם=וי|1=ד"הוישא אהרן, תרצ"ד פ"א. [[נשמהhttp://www.lahak.org/templates/lahak/article_cdo/aid/2926651 שיחת ש"פ בשלח, ט"ו בשבט, ה'תשכ"ב ס"ד.]] היא עליונה ביותר - }}; ולכן גילויים הוא על פי שכל{{הערה|ד"ה לעולם יהא אדם, תש"ג פכ"חלק אלקה ממעלח. ד"ה וידעת, וה[[גוף]] לעומתו - תש"עפר מן האדמהג פל"ב.}}. גם, שאין תחתון ושפל הימנומעלת השכל היא מעלת האדם כ"'''מין המדבר'''", והאדם כלול משתי בחינות קיצוניות אלווכאשר המידות הן על פי שכל, לכן לא נבראו ביחדזהו '''מהותו האמיתית'''{{הערה|שם=וי}}.
מסיבה זאת נתפס מצד זה שעניינו של האדם לקיצוניותהוא "שכלי", שאם יתעלה לפסגות רוחניות - יוכל להגיע לדרגות העליונות ביותר, שאין שום בריה יכולה לעמוד בהן.ואם יתדרדר חהוא מצד אחד "בטל"ו מבחינה רוחנית(ביכולת), עלול ומצד שני הוא להגיע לשפל מוסרי ונבזי יותר מהחיות הרעות ביותרנעשה "[[ישות|יש]]".
==יצור חברתי=ט. פנימי===מכיוון שהאדם הינו שכלי בעצם מהותו, ומכיוון שעניינו של השכל הוא "פנימיות", לכן גם כל ענייניו של האדם הם בפנימיות. והיינו, שכל דבר שיש לו קשר אליו, אפילו עצם הידיעה עליו, גורם לו להתפעל מזה, כיוון שזה נרגש בפנימיותו. [ועל כן הקב"ה לא רצה שאדם הראשון ידע ממציאות הרע, כיוון שכאשר ירגישנו, זה יגרום לו לירידה]{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/adhaz/toraor/1/5c.htm תורה אור בראשית ה, ג ואילך].}}.
אדם הוא מדיני בטבעודבר זה גורם לכך, שהשינויים בין בני האדם יהיו לא רק שינויים של חכם וטיפש וכיוצא בזה, דברים התלויים בעצם כוחותיהם הנפשיים, אלא גם בדברים שמחוץ להם, ולמשל – משרתו (יושב אוהלים או בעל עסק), מצבו הכלכלי (עשיר ועני), וכן סביבתו, מקום מגוריו (עיר וכפר), אכילתו, מלבושיו וביתו. כלומר יצור חברתיוהיינו, ולכן:שכל דבר שהאדם בא איתו במגע – מורגש בפנימיותו ומשפיע עליו{{הערה|{{היברובוקס|[[אדמו"ר הריי"צ]]|קונטרס כללי החינוך וההדרכה|38857}}.}}.
1) אמנם, בזה עצמו – פעולת מקומו של האדם בטבעו משפיע או מושפע מהחברה בה עליו, מכיוון שהאדם הוא מדיני, הינה גם בזה שהוא פועלעל מקומו. "ודבר זה, אם האדם מושפע או משפיע תלוי בגזע יחוסו ובמעמדו ומצבו המוסרי ביחוס עצמו במעלות כשרונותיו והעיקר בכשרון מעשיו"{{הערה|{{היברובוקס|מכתב [[אדמו"ר הרש"ב]]|הובא בלקוטי דיבורים|39166|עמוד 1084 ואילך|עמוד=343}}.}}.
2מכיוון שעניינו של האדם הוא הפנימיות, לכן הכוחות שלמעלה מהשכל – הכוחות המקיפים שבאדם (כ[[רצון]]) הוטבע בטבע האדם חוש ונטיה חזקה לחיות, לשהות ולהתאחד עם בני נקראים "[[לא אדם שכמותו, על מנת להשתלב, לשתף פעולה ולפעול בחברה בה הוא חי ומתקיים]]".
ואילו הבדידות היא היפך טבע ===י. בעל שינויים===מגדרי האדם, ועלולה לפגוע בו נפשיתהוא היותו בעל שינויים. והיינו, שמחמת היותו שכלי, הוא נעשה בעל שינויים, שמשתנה על פי השכל. מה שאין כן, דרגות שלמעלה מהשכל, הן נקראות "[[לא אדם]]" (כמו שכתוב "כי לא אדם הוא להנחם"{{הערה|[[ספר שמואל]]-א טו, כט.}}), כיוון שהם למעלה מגדר שינויים{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/adhaz/toraor/16/72c.htm תורה אור פרשת יתרו עב, ג]. ד"ה וירח ה', חצר"ת. ד"ה קול דודי, תש"ט פ"ה ואילך.}}.
אמנם, כל זה הוא רק שינויים ב'''ציור''' שלו, שמשתנה על פי השכלתו, אבל ב'''עצמותו''' הוא לא משתנה, שתמיד הוא נשאר במהותו – מהות אדם{{סגלהערה|שיחת שמחת תורה תר"פ ס"א.}}.
{{אדם}} {{הערות שוליים}}[[קטגוריה:נפשהאדם וגופו|*]]{{מבט}}