סוכר: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – "{{הערות שוליים|}}" ב־"{{הערות שוליים}}") |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 9: | שורה 9: | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:מאכלים ומשקאות]] | [[קטגוריה:מאכלים ומשקאות]] | ||
{{קצרמר}} | |||
גרסה מ־10:52, 11 בפברואר 2022
סוכר הוא חומר מהצומח שמשתמשים בו להמתקת מאכלים אחרים, ולעיתים אוכלים אותו בנפרד.
בחסידות
מתיקות הצוקער וכדומה הוא מבחינת חסד שבחסד, ועל כן אין בכחו לקיים ולהעמיד מאכלים אחרים שלא יתקלקלו (בשונה מהדבש), לפי שהוא בבחינת ההתפשטות כטבע המים. ולכן הוא ממתיק דברים אחרים כמו מידת החסד[1].
הנהגות רבותינו נשיאינו
אדמו"ר הרש"ב לא היה משתמש בפסח בסוכר טעם הדבר סיפר לרבי יעקב לנדא[2]. פעם ישבנו אצל אמא, אחי הגדול רז"א, וגיסי ר' משה אורנשטיין, ואני. וגיסי סיפר סתם סיפור, שפעם נכנסו בבית-חרושת לסוכר לדירקטור, וסיפרו לו שהסוכר לא רתח. והדירקטור יצא ושם איזו אבקה, והסוכר רתח. הם שמעו את המעשה סתם כך, אך לי - המשיך הרבי - נכנס הדבר לראש: אבקה! חייבים לדעת מהי אבקה זו. ואמר: מה שאומרים שהחשש הוא שמא טבלו לחם, זה הבל. כשהסוכר רותח החום הוא אלף מעלות, ואי אפשר כלל להתקרב אליו. אך באבקת סוכר קיים החשש, היות והוא מתייבש בשטח פתוח, יכול משהו ליפול לתוכו. אך בסוכר נוקשה אין חשש.
מסופר כי רבי משה הורינשטיין, כשנעשה גיסו של אדמו"ר [מוהרש"ב] נ"ע, ונודע לו שאדמו"ר הרש"ב אינו משתמש בצוקער בפסח, לא הבין זה מדוע, כי לו היה בית-חרושת של צוקער וידע שאין בסוכר שום חשש. אף על פי כן חשב שיקח כלים חדשים, ובעצמו ישגיח על כל דבר באופן שלא יהיה מקום לחשוש אפילו חשש רחוק. וכן עשה. והביא הסוכר לגיסו אדמו"ר הרש"ב בערב-פסח [אחר חצות היום], ומקודם ביאר לו אופן עשיית הסוכר שאין שום חשש בזה כנ"ל, והוסיף שאף על פי כן התנהג בסוכר הזה בזהירות יתירה. ובעת דברו הבחין בפני כ"ק אדמו"ר נ"ע שכל מה שמסביר לו יותר שאין מה לחשוש בזה, נעשו פניו הק' יותר רציניים [ויותר ויותר ניכרה בהם הבעת אי-שביעות רצון]. ולבסוף שם על השלחן את הסוכר, אדמו"ר נ"ע לקח חתיכה אחת ושבר אותה, והנה פלא נפלא: מתוך הסוכר נפלה חיטה[3].
הערות שוליים
- ↑ תורה אור הוספות שמות קז א.
- ↑ קובץ יגדיל-תורה נ.י. גל' נב עמ' קמט
- ↑ שמועות-וסיפורים, א, עמ' קה, כפי ששמע מר' מאיר בליזינסקי ע"ה, ששמע בעצמו באטוואצק מפי ר"מ הארינשטיין [והמוסגר בין אריחיים הוא ממה ששמעתי אני הכותב מפי ר"מ בליזינסקי ע"ה. ועוד הוסיף, שקודם שהתחיל ר"מ הארינשטיין לספר, קרא לזוגתו - מרת חיה מושקא, בת מוהר"ש - שתשמע בעצמה איך שמספר בלא גוזמא כו', כי גם היא הייתה נוכחת אז בשעה שאירע המעשה
