היתר מכירה: הבדלים בין גרסאות בדף
שמואל חיים (שיחה | תרומות) (עריכה) |
שמואל חיים (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''היתר מכירה''' הוא היתר [[הלכה|הלכתי]] לעבוד ב[[אדמה]] ב[[שמיטה]], על ידי מכירת הקרקעות ל[[גוי]]. ההיתר הוביל סביבו פולמוס הלכתי נרחב, שנגדו נטען שהוא מוביל לביטול מצווה, וכן שאסור למכור קרקעות מצד איסור "לא תחנם". מנגד התומכים בהיתר טוענים שמצינו מספר מקרים בהם חכמים נתנו לעשות "הערמה" שעל ידה מבטלים מצוות עשה{{הערה|כגון [[מכירת חמץ]], והימנעות מ[[מעשר]] על ידי הכנסת הפירות לבית קודם המירוח, או הכנסתם דרך הגגות ולא בדרך הרגילה.}}, וכן שאיסור "לא תחנם" חל רק במכירת קרקע לעובדי [[עבודה זרה]]. | '''היתר מכירה''' הוא היתר [[הלכה|הלכתי]] לעבוד ב[[אדמה]] ב[[שמיטה]], על ידי מכירת הקרקעות ל[[גוי]]. ההיתר הוביל סביבו פולמוס הלכתי נרחב, שנגדו נטען שהוא מוביל לביטול מצווה, וכן שאסור למכור קרקעות מצד איסור "לא תחנם". מנגד התומכים בהיתר טוענים שמצינו מספר מקרים בהם חכמים נתנו לעשות "הערמה" שעל ידה מבטלים מצוות עשה{{הערה|כגון [[מכירת חמץ]], והימנעות מ[[מעשר]] על ידי הכנסת הפירות לבית קודם המירוח, או הכנסתם דרך הגגות ולא בדרך הרגילה.}}, וכן שאיסור "לא תחנם" חל רק במכירת קרקע לעובדי [[עבודה זרה]]. | ||
הפולמוס הוצת לראשונה בשנת [[תרמ"ט]], כאשר הופעל לחץ על החקלאים במושבות היהודיות מצד פקידי הברון רוטשילד לעבוד בשמיטה. הרבנים שהתירו לעבוד היו הרב מוהליבר והרב אליאשברג. מנגד רבי [[שמואל סלנט]] והמהרי"ל דיסקין התנגדו לו בכל תוקף. כהיום רוב המתירים הם בעיקר רבנים מהציבור הדתי לאומי, והמתנגדים מהציבור החרדי. | הפולמוס הוצת לראשונה בשנת [[תרמ"ט]], כאשר הופעל לחץ על החקלאים במושבות היהודיות מצד פקידי הברון רוטשילד לעבוד בשמיטה. הרבנים שהתירו לעבוד היו הרב מוהליבר והרב אליאשברג. מנגד רבי [[שמואל סלנט]] והמהרי"ל דיסקין התנגדו לו בכל תוקף. כהיום רוב המתירים הם בעיקר רבנים מהציבור הדתי לאומי, והמתנגדים מהציבור החרדי. | ||
ב[[ארץ ישראל]] פועלת [[קרן השביעית]], התומכת בחקלאים השומרים שמיטה, ללא הסתמכות על ההיתר. | |||
==דעת הרבי== | ==דעת הרבי== | ||
[[הרבי]] התנגד להיתר בכל תוקף{{הערה|אגרות קודש, כרך ד', עמ' קנ"ד.}}. לרב מסוים שפורסם בשמו שהתיר להשתמש ב"היתר מכירה", שלח הרבי מכתב בו הוא מברר האם יש אמת בדברים שנאמרו בשמו{{הערה|אגרות קודש, כרך ד', עמ' תמ"ח.}}. לרב [[שלמה יוסף זווין]] שכתב בספרו את דעת רבי ישראל יהושע מקוטנא המתיר את ההיתר, הפנה הרבי לאחת מחוברותיו של הרב [[קלמן כהנא]], בו הוא מפריך את דבריו של האדמו"ר מקוטנא{{הערה|אגרות קודש, כרך טו, עמ' רפ"ו.}}. | [[הרבי]] התנגד להיתר בכל תוקף{{הערה|אגרות קודש, כרך ד', עמ' קנ"ד.}}. לרב מסוים שפורסם בשמו שהתיר להשתמש ב"היתר מכירה", שלח הרבי מכתב בו הוא מברר האם יש אמת בדברים שנאמרו בשמו{{הערה|אגרות קודש, כרך ד', עמ' תמ"ח.}}. לרב [[שלמה יוסף זווין]] שכתב בספרו את דעת רבי ישראל יהושע מקוטנא המתיר את ההיתר, הפנה הרבי לאחת מחוברותיו של הרב [[קלמן כהנא]], בו הוא מפריך את דבריו של האדמו"ר מקוטנא{{הערה|אגרות קודש, כרך טו, עמ' רפ"ו.}}. | ||
במכתב לרב [[שלמה גורן]], כתב הרבי את הבעייה שבהיתר:{{ציטוטון|לא מצאתי (ולא בספרים אחרים שראיתי) תירוץ השאלה: מצב הבטחוני של ארצנו הקדושה ועניני הביטחון ([[פיקוח נפש]]) עושים ענין מכירת הקרקע (ולאינו יהודי – בפרט) – לעוד גרוע יותר מערמה.}}. בהמשך המכתב הציע הרבי במקום זאת, ל[[הפקר|הפקיר]] את היבול{{הערה|אגרות קודש, כרך ז"ך, עמ' תל"ב.}}. | במכתב לרב [[שלמה גורן]], כתב הרבי את הבעייה שבהיתר:{{ציטוטון|לא מצאתי (ולא בספרים אחרים שראיתי) תירוץ השאלה: מצב הבטחוני של ארצנו הקדושה ועניני הביטחון ([[פיקוח נפש]]) עושים ענין מכירת הקרקע (ולאינו יהודי – בפרט) – לעוד גרוע יותר מערמה.}}. בהמשך המכתב הציע הרבי במקום זאת, ל[[הפקר|הפקיר]] את היבול{{הערה|אגרות קודש, כרך ז"ך, עמ' תל"ב.}}. | ||
עם זאת הרבי הורה שמכיוון שיש רבים שמשתמשים בהיתר, יש למצוא דרך כיצד לבסס אותו מבחינה הלכתית{{הערה|הלפרין, [[ספר הצאצאים]], עמ' 381.}}. | |||
==קישורים חיצוניים== | |||
*'''[http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?CategoryID=1013&ArticleID=4172 קרבה שנת השבע]''', מתוך [[התקשרות (גיליון)|התקשרות]], גיליון מס' 682, באתר חב"ד. | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:שמיטה ויובל]] | [[קטגוריה:שמיטה ויובל]] | ||
גרסה אחרונה מ־20:57, 4 בנובמבר 2021
היתר מכירה הוא היתר הלכתי לעבוד באדמה בשמיטה, על ידי מכירת הקרקעות לגוי. ההיתר הוביל סביבו פולמוס הלכתי נרחב, שנגדו נטען שהוא מוביל לביטול מצווה, וכן שאסור למכור קרקעות מצד איסור "לא תחנם". מנגד התומכים בהיתר טוענים שמצינו מספר מקרים בהם חכמים נתנו לעשות "הערמה" שעל ידה מבטלים מצוות עשה[1], וכן שאיסור "לא תחנם" חל רק במכירת קרקע לעובדי עבודה זרה.
הפולמוס הוצת לראשונה בשנת תרמ"ט, כאשר הופעל לחץ על החקלאים במושבות היהודיות מצד פקידי הברון רוטשילד לעבוד בשמיטה. הרבנים שהתירו לעבוד היו הרב מוהליבר והרב אליאשברג. מנגד רבי שמואל סלנט והמהרי"ל דיסקין התנגדו לו בכל תוקף. כהיום רוב המתירים הם בעיקר רבנים מהציבור הדתי לאומי, והמתנגדים מהציבור החרדי.
בארץ ישראל פועלת קרן השביעית, התומכת בחקלאים השומרים שמיטה, ללא הסתמכות על ההיתר.
דעת הרבי[עריכה | עריכת קוד מקור]
הרבי התנגד להיתר בכל תוקף[2]. לרב מסוים שפורסם בשמו שהתיר להשתמש ב"היתר מכירה", שלח הרבי מכתב בו הוא מברר האם יש אמת בדברים שנאמרו בשמו[3]. לרב שלמה יוסף זווין שכתב בספרו את דעת רבי ישראל יהושע מקוטנא המתיר את ההיתר, הפנה הרבי לאחת מחוברותיו של הרב קלמן כהנא, בו הוא מפריך את דבריו של האדמו"ר מקוטנא[4].
במכתב לרב שלמה גורן, כתב הרבי את הבעייה שבהיתר:"לא מצאתי (ולא בספרים אחרים שראיתי) תירוץ השאלה: מצב הבטחוני של ארצנו הקדושה ועניני הביטחון (פיקוח נפש) עושים ענין מכירת הקרקע (ולאינו יהודי – בפרט) – לעוד גרוע יותר מערמה.". בהמשך המכתב הציע הרבי במקום זאת, להפקיר את היבול[5].
עם זאת הרבי הורה שמכיוון שיש רבים שמשתמשים בהיתר, יש למצוא דרך כיצד לבסס אותו מבחינה הלכתית[6].
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- קרבה שנת השבע, מתוך התקשרות, גיליון מס' 682, באתר חב"ד.