תורה שבעל פה: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מאין תקציר עריכה
 
(10 גרסאות ביניים של 5 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
'''תורה שבעל פה''' הוא חלקו של התורה שמועבר במסורת ממעמד הר סיני, יחד עם תקנות חדשות שתיקנו חכמים במשך הדורות לסייג את התורה. בעיקרה לא ניתנה תורה שבעל פה להיכתב, אלא שבזמן ה[[גלות]] כשראו חכמים שהתורה עלולה להישכח מישראל, נכתבה התורה שבעל פה. עיקרי תורה שבעל פה כתובים בשישה סדרי [[משנה]] ומבוארים ב[[תלמוד]].
'''תורה שבעל פה''' הוא חלקו של התורה שמועבר במסורת ממעמד הר סיני, יחד עם תקנות חדשות שתיקנו חכמים במשך הדורות לסייג את התורה. בעיקרה לא ניתנה תורה שבעל פה להיכתב, אלא שבזמן ה[[גלות]] כשראו חכמים שהתורה עלולה להישכח מישראל, נכתבה התורה שבעל פה. עיקרי תורה שבעל פה כתובים בשישה סדרי [[משנה]] ומבוארים ב[[תלמוד]].
==רקע==
{{להשלים}}
לפי המסופר ב[[תורה]], כשעלה משה למרום לקבל את התורה, הוא התעכב שם ארבעים יום. באותם הימים [[הקב"ה]] לימדו את התורה, ובכללה התורה שבעל פה.
כפי שנאמר בפסוק{{הערה|שמות כד, יב}}: "ואתנה לך את לוחות האבן את התורה ואת המצווה" והפירוש, "תורה" היא תורה שבכתב ו"המצווה" היא התורה שבעל פה{{הערה|רמב"ם בהקדמה לי"ד החזקה}}.


==תורה שבכתב ותורה שבעל פה==
==תורה שבכתב ותורה שבעל פה==
מבואר כי תורה שבעל פה היא בחינת ארץ שהוא בחינת רצון. שתכלית הרצון איך להיות המצווה ופרטיה מבואר דווקא בתורה שבעל פה, מה שאין כן ב[[תורה שבכתב]] שהדברים נכתבו בדרך כלל ולא בכל הפרטים.
מבואר כי תורה שבעל פה היא בחינת ארץ שהוא בחינת רצון. שתכלית הרצון איך להיות המצווה ופרטיה מבואר דווקא בתורה שבעל פה, מה שאין כן ב[[תורה שבכתב]] שהדברים נכתבו בדרך כלל ולא בכל הפרטים.
===גילוי הרצון===
===גילוי הרצון===
את ענין תורה שבעל פה מסביר אדמו"ר הזקן, כי [[רצון העליון]] ברוך הוא המלובש ב[[תרי"ג מצוות]] שב[[תורה שבכתב]] הוא מופלא ומכוסה טמיר ונעלם ואינו מתגלה אלא בתורה שבעל פה.
את ענין תורה שבעל פה מסביר אדמו"ר הזקן, כי [[רצון העליון]] ברוך הוא המלובש ב[[תרי"ג מצוות]] שבתורה שבכתב הוא מופלא ומכוסה טמיר ונעלם ואינו מתגלה אלא בתורה שבעל פה.


אחת הדוגמאות לכך, היא [[מצוות תפילין]], שנאמר בתורה שבכתב וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך, והוא מאמר סתום ונעלם שלא פירש הכתוב איך ומה לקשור מהו "טוטפות", והיכן הוא "בין עיניך" ו"על ידך", עד שפירשה תורה שבעל פה שצריך לקשור בית אחד על היד, וד' בתים על הראש, ובתוכם ד' פרשיות, והבתים יהיו מעור מעובד ומרובעים דוקא, ומקושרים ברצועות של [[עור]] שחורות דוקא, וכל שאר פרטי הלכות עשיית ה[[תפילין]] שנאמרו בעל פה, ועל ידך היא הזרוע דוקא ולא כף היד, ובין עיניך זה קדקוד ולא המצח.  
אחת הדוגמאות לכך, היא [[מצוות תפילין]], שנאמר בתורה שבכתב וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך, והוא מאמר סתום ונעלם שלא פירש הכתוב איך ומה לקשור מהו "טוטפות", והיכן הוא "בין עיניך" ו"על ידך", עד שפירשה תורה שבעל פה שצריך לקשור בית אחד על היד, וד' בתים על הראש, ובתוכם ד' פרשיות, והבתים יהיו מעור מעובד ומרובעים דוקא, ומקושרים ברצועות של [[עור]] שחורות דוקא, וכל שאר פרטי הלכות עשיית ה[[תפילין]] שנאמרו בעל פה, ועל ידך היא הזרוע דוקא ולא כף היד, ובין עיניך זה קדקוד ולא המצח.  
שורה 10: שורה 16:
כמו כן, כל המצוות שבתורה בין מצוות עשה בין מצות לא תעשה, אינן גלויות וידועות ומפורשות, אלא על ידי תורה שבעל פה, כמצות לא תעשה שנאמר ב[[שבת]] "לא תעשה מלאכה" ולא פירש מה היא "מלאכה". ובתורה שבעל פה נתפרש שהן ל"ט מלאכות הידועות, ולא טלטול אבנים וקורות כבידות וכיוצא בהן, וכן גם כל המצות בין מצוות עשה בין מצוות לא תעשה, הן סתומות ולא מפורשות וגלויות וידועות אלא על ידי תורה שבעל פה.
כמו כן, כל המצוות שבתורה בין מצוות עשה בין מצות לא תעשה, אינן גלויות וידועות ומפורשות, אלא על ידי תורה שבעל פה, כמצות לא תעשה שנאמר ב[[שבת]] "לא תעשה מלאכה" ולא פירש מה היא "מלאכה". ובתורה שבעל פה נתפרש שהן ל"ט מלאכות הידועות, ולא טלטול אבנים וקורות כבידות וכיוצא בהן, וכן גם כל המצות בין מצוות עשה בין מצוות לא תעשה, הן סתומות ולא מפורשות וגלויות וידועות אלא על ידי תורה שבעל פה.


מסיבה זו כתוב על תורה שבעל פה "אל תטוש תורת אמך", ומבואר בזוהר, משום שכמו שכל אברי הוולד כלולים בטיפת ה[[אב]] בהעלם גדול, והאם מוציאתו לידי גילוי בלידתה ולד שלם ברמ"ח אברים ושס"ה גידים, כך ממש כל רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה באים מההעלם אל הגילוי בתורה שבעל פה. ותחילת הפסוק - "שמע בני מוסר אביך" הוא על [[תורה שבכתב]] שמקורה מחכמה עילאה הנקראת בשם אב.  
מסיבה זו כתוב על תורה שבעל פה "אל תטוש תורת אמך", ומבואר בזוהר, משום שכמו שכל אברי הוולד כלולים בטיפת ה[[אב]] בהעלם גדול, והאם מוציאתו לידי גילוי בלידתה ולד שלם ברמ"ח אברים ושס"ה גידים, כך ממש כל רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה באים מההעלם אל הגילוי בתורה שבעל פה. ותחילת הפסוק - "שמע בני מוסר אביך" הוא על תורה שבכתב שמקורה מחכמה עילאה הנקראת בשם אב.  
 
מסיבה זו נמשלה תורה שעל פה ל"אשה" וכאמור בפסוק כתוב אשת חיל עטרת בעלה, כי התורה שבעל פה היא "אשת חיל" המולידה ומעמדת חיילות הרבה, שהרי ההלכות נמשלו לחיילות כאמור בפסוק ב[[שיר השירים]] "ועלמות אין מספר", ועל כך נאמר בתיקוני הזוהר - "אל תקרי עלמות אלא עולמות אלו הלכות דלית לון חושבנא" וכולן הן בחינה גילוי [[רצון העליון]] ברוך הוא הנעלם בתורה שבכתב{{הערת שוליים|[[אגרת הקודש - פרק כ"ט]].}}.
== ספרי הלכות בעקבות התושב"ע==
 
ספרות השו"ת הגיעה בימיו של ר' יוסף קארו לממדים עצומים, שנדרשו לה בקיאות וחריפות בלתי רגילים כדי לברור מתוכה את המקורות המתאימים להכרעת הדין בנושאים המגוונים. ר' יוסף קארו ע"י ספריו עשה את הדרך לפשוטה וקלה יותר. ספריו טבעו חותמם על כל גדולי הפוסקים והמשיבים שבאו אחריו. אך למעמד מיוחד, כסמכות עליונה במסורת התושב"ע, זכה ספרו ה"שולחן ערוך".
 
בפולין, הוסיף ל"שלחן ערוך" הערות והגהות, ר' משה איסרליש  גדול רבני פולין, כדי להתאימו למנהגיהם ופסקיהם של גדולי אשכנז ופולין. ובמצרים הוסיף הגהות ר' יעקב קאסטרו בשביל יהודי מצרים. וכך נתקבל ה"שולחן ערוך" כספר הלכה למעשה בכל אתר ואתר. ומכאן ואילך כל ספרי ההלכה התייחסו אל ה"שולחן ערוך" ונספחיו ע"פ ארבעת טוריו, חלקיו, סימניו וסעיפיו. הפוסקים והמשיבים נשאו ונתנו בהלכותיו, השיגו עליו, השלימו אותו, חלקו עליו וכיו"ב. באופן שספריהם ההלכתיים של גדולי הפוסקים אחריו נתקבלו כנושאי כליו של ה"שולחן ערוך", והמפורסמים שבהם נדפסו יחד עם הטקסט של השולחן ערוך. כגון: '''"ספר מאירת עיניים"''' לר' יהושע פאלק, '''"טורי זהב"''' לר' דוד שמואל הלוי, '''ספר הש"ך''' לר' שבתי הכהן, '''"המגן אברהם"''' לר' אברהם נומבינר. '''"חלקת מחוקק"''' לר' משה מלימא. '''"פרי חדש"''' לר' חזקיה די סילוא מירושלים, '''"באר גולה"''' לר' משה צבי ריבקאש ו'''"כרתי ופלתי"''' לר' יונתן אייבשיץ.
 
 
בתקופת האחרונים נצטברה השפעה עצומה בספרות השו"ת . ופוסקים הידועים כמשיבים וחברו ספרי שו"ת זכו לסמכות הלכתית על פני קהילות קרובות ורחוקות. ספרי שו"ת ידועים  בישיבות ונעשו כספרי יסוד לקבלת סמכות להוראה ולדין. באופן שכל מי שנדרש לפסוק הלכה נזקק להתמצא במבוך המיוחד של המו"מ ההלכתי של השו"ת, שהוא כעין צירוף וזיקוק של מקורות הלכתיים מן הש"ס מן הפוסקים ומספרות השו"ת בכור היתוך אחד. נדרשו לכך בקיאות בש"ס, כוח אנליטי, יכולת הפשטה, וכושר מיוחד של דמיון לצרף עניינים מתחומי הלכה שונים ונפרדים זה מזה. לפיכך היו הרבנים-פוסקים בדרך כלל בעלי הכשרונות הגדולים, והם זכו למעמד סמכותי חשוב בקהילותיהם.
 
מסורת התושב"ע בתקופת האחרונים שזורה במסורת רחבה של ספרי מנהגים, ספרי קבלה, פרשנות המקרא, קובצי אגדות, ובעיקר ספרי מוסר ודרשות.
 
 


לספרי דרשות ולספרות הדרשות בכללה מקום מכריע בהפצת מסורת התושב"ע בין ההמונים, בהשפעה על הנהגות של חסידות ופרישות, בעצוב דמותם המוסרית של יחידים ורבים, ובהתלהבות הצבור היהודי לקיום מצוות ולעזרה הדדית. בספרות הדרשות בא לידי ביטוי בולט ייחודם של קהילות ומרכזי תורה . החכמים הספרדיים נטו בדרשותיהם לחקר עקרי האמונה, לחקירות הלשון, לביאורי כתובים, לרעיונות מוסריים וכד' הם הקפידו על לשון רהוטה על סגנון ועל תכנית הדרשה. הרבנים האשכנזיים עשו את דרשותיהם חומר למו"מ ופלפול של הלכה, באמצעותם הפיצו סוגיות תלמודיות, חידודים ופלפולים של בתי המדרש, ובעיקר דינים והלכות הנדרשים לכל אדם ולכל עת. גדולי החסידות עוררו ע"י דרשותיהם התלהבות ושמחה, והרבו לשבץ בהם ספורים ומשלים והרבה מן המקורות והמושגים של הקבלה. באיטליה הבליעו דרשנים רעיונות פילוסופיים וחידושי מדע.
מסיבה זו נמשלה תורה שעל פה ל"אשה" וכאמור בפסוק כתוב אשת חיל עטרת בעלה, כי התורה שבעל פה היא "אשת חיל" המולידה ומעמדת חיילות הרבה, שהרי ההלכות נמשלו לחיילות כאמור בפסוק ב[[שיר השירים]] "ועלמות אין מספר", ועל כך נאמר בתיקוני הזוהר - "אל תקרי עלמות אלא עולמות אלו הלכות דלית לון חושבנא" וכולן הן בחינה גילוי [[רצון העליון]] ברוך הוא הנעלם בתורה שבכתב{{הערה|[[אגרת הקודש - סימן כ"ט]].}}.
 
ברם, בכל ספרות הדרשות לא נמצאו ספרים שזכו למעמד מיוחד במסורת התושב"ע ושנתקבלו על כלל ישראל בדומה לתלמוד הבבלי, לספרי האגדה של מדרש הרבות, לספרי הפוסקים הגדולים לפרוש רש"י לתורה וכיו"ב. לעומתם, זכו כמה מספרי המוסר להתפשט בקרב צבור גדול, ולקנות אחיזה חזקה בעם . אבל גם הם לא חרגו מגבולות אזורים מסוימים, ובקרב צבור זה או אחר.
 
{{הערות שוליים}}


==ראו גם==
==ראו גם==
*[[תורה שבכתב]]
*[[תורה שבכתב]]
*[[הלכה למשה מסיני]]
*[[השתלשלות תורה שבעל פה]]


{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:תורה]]
[[קטגוריה:תורה]]
[[קטגוריה:חסידות]]
[[קטגוריה:תורת החסידות]]

גרסה אחרונה מ־13:30, 3 בנובמבר 2021

תורה שבעל פה הוא חלקו של התורה שמועבר במסורת ממעמד הר סיני, יחד עם תקנות חדשות שתיקנו חכמים במשך הדורות לסייג את התורה. בעיקרה לא ניתנה תורה שבעל פה להיכתב, אלא שבזמן הגלות כשראו חכמים שהתורה עלולה להישכח מישראל, נכתבה התורה שבעל פה. עיקרי תורה שבעל פה כתובים בשישה סדרי משנה ומבוארים בתלמוד.

רקע[עריכה | עריכת קוד מקור]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

לפי המסופר בתורה, כשעלה משה למרום לקבל את התורה, הוא התעכב שם ארבעים יום. באותם הימים הקב"ה לימדו את התורה, ובכללה התורה שבעל פה. כפי שנאמר בפסוק[1]: "ואתנה לך את לוחות האבן את התורה ואת המצווה" והפירוש, "תורה" היא תורה שבכתב ו"המצווה" היא התורה שבעל פה[2].

תורה שבכתב ותורה שבעל פה[עריכה | עריכת קוד מקור]

מבואר כי תורה שבעל פה היא בחינת ארץ שהוא בחינת רצון. שתכלית הרצון איך להיות המצווה ופרטיה מבואר דווקא בתורה שבעל פה, מה שאין כן בתורה שבכתב שהדברים נכתבו בדרך כלל ולא בכל הפרטים.

גילוי הרצון[עריכה | עריכת קוד מקור]

את ענין תורה שבעל פה מסביר אדמו"ר הזקן, כי רצון העליון ברוך הוא המלובש בתרי"ג מצוות שבתורה שבכתב הוא מופלא ומכוסה טמיר ונעלם ואינו מתגלה אלא בתורה שבעל פה.

אחת הדוגמאות לכך, היא מצוות תפילין, שנאמר בתורה שבכתב וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך, והוא מאמר סתום ונעלם שלא פירש הכתוב איך ומה לקשור מהו "טוטפות", והיכן הוא "בין עיניך" ו"על ידך", עד שפירשה תורה שבעל פה שצריך לקשור בית אחד על היד, וד' בתים על הראש, ובתוכם ד' פרשיות, והבתים יהיו מעור מעובד ומרובעים דוקא, ומקושרים ברצועות של עור שחורות דוקא, וכל שאר פרטי הלכות עשיית התפילין שנאמרו בעל פה, ועל ידך היא הזרוע דוקא ולא כף היד, ובין עיניך זה קדקוד ולא המצח.

כמו כן, כל המצוות שבתורה בין מצוות עשה בין מצות לא תעשה, אינן גלויות וידועות ומפורשות, אלא על ידי תורה שבעל פה, כמצות לא תעשה שנאמר בשבת "לא תעשה מלאכה" ולא פירש מה היא "מלאכה". ובתורה שבעל פה נתפרש שהן ל"ט מלאכות הידועות, ולא טלטול אבנים וקורות כבידות וכיוצא בהן, וכן גם כל המצות בין מצוות עשה בין מצוות לא תעשה, הן סתומות ולא מפורשות וגלויות וידועות אלא על ידי תורה שבעל פה.

מסיבה זו כתוב על תורה שבעל פה "אל תטוש תורת אמך", ומבואר בזוהר, משום שכמו שכל אברי הוולד כלולים בטיפת האב בהעלם גדול, והאם מוציאתו לידי גילוי בלידתה ולד שלם ברמ"ח אברים ושס"ה גידים, כך ממש כל רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה באים מההעלם אל הגילוי בתורה שבעל פה. ותחילת הפסוק - "שמע בני מוסר אביך" הוא על תורה שבכתב שמקורה מחכמה עילאה הנקראת בשם אב.

מסיבה זו נמשלה תורה שעל פה ל"אשה" וכאמור בפסוק כתוב אשת חיל עטרת בעלה, כי התורה שבעל פה היא "אשת חיל" המולידה ומעמדת חיילות הרבה, שהרי ההלכות נמשלו לחיילות כאמור בפסוק בשיר השירים "ועלמות אין מספר", ועל כך נאמר בתיקוני הזוהר - "אל תקרי עלמות אלא עולמות אלו הלכות דלית לון חושבנא" וכולן הן בחינה גילוי רצון העליון ברוך הוא הנעלם בתורה שבכתב[3].

ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

  1. שמות כד, יב
  2. רמב"ם בהקדמה לי"ד החזקה
  3. אגרת הקודש - סימן כ"ט.