תבנית:ספר התניא/אגרת הקודש - סימן ל"ב: הבדלים בין גרסאות בדף

'''לב [[ברכה|ברך]]''' [[הויה|ה']] חילם ופועל ידם [[רצון|ירצה]] לרצון להם לפני ה' תמיד, כה יתן וכה יוסיף ה' לאמץ לבם בגבורים ונדיב על נדיבות יקום להיות גדול המעשה בכל עיר ומנין ותחשב לו לצדקה ועל העושה נאמר צדקתו עומדת לעד, עומדת לשון [[נקבה]] שמקבל התעוררות [[לב|לבו]] הטהור מגדול המעשה אף על פי כן עומדת לעד. פירוש שכל ה[[צדקה]] וה[[חסד]] שישראל עושין ב[[עולם הזה]] מנדבת לבם הטהור, הן הנה חיות וקיימות בעולם הזה ה[[גשמיות|גשמי]] עד זמן [[תחיית המתים|התחייה]] שאז הוא זמן גילוי אלקות ואור [[אין סוף ברוך הוא]] מבחינת [[סובב כל עלמין]] בעולם הזה וכמו שכתוב באריכות במכתב דאשתקד וצריך להיות כלי ומכון להתלבש בו [[אור]] [[אין סוף ברוך הוא]] כמו הגוף לנשמה על דרך משל, כמו שכתוב הלא כה דברי כאש מה [[אש]] אינה מאירה בעולם הזה אלא כשנאחזת ומתלבשת בפתילה כו' כמו שכתבתי במקום אחר. והגוף והכלי לאורו יתברך היא [[מדת החסד]] ונדיבת הלב ליתן ולהשפיע חיות למאן דלית ליה כו' כמו שכתוב בתיקונים וכמה גופין תקינת לון ואתקריאו בתיקונא דא חסד דרועא ימינא וכל הגוף נכלל בימין וכך אמר הפייט לבושו צדקה. וזהו שאמרו רז"ל אין הצדקה משתלמת אלא לפי חסד שבה שנאמר זרעו לכם ל[[צדקה]] קצרו לפי חסד שהקציר הוא גילוי הזריעה הטמונה בארץ וכך הוא הצדקה והחסד שישראל עושין בזמן הגלות היא טמונה ונסתרת עד זמן התחיה שיתלבש ויאיר אור [[אין סוף ברוך הוא]] בעולם הזה ה[[גשמי]] ואיהו וגרמוהי חד הם בחינת ה[[כלים]] דעשר ספירות ד[[אצילות]] וכל שכן וקל וחומר אור [[אין סוף ברוך הוא]] ה[[סובב כל עלמין]] מלמעלה מעלה מבחינת [[אצילות]] ולפיכך נקראת צדקה לשון נקבה, צדקתו עומדת לעד שמקבלת הארה מאור אין סוף [[סובב כל עלמין]] המתלבש בתוכה ב[[עולם הזה]] הגשמי בזמן התחיה. אבל צדק לפניו יהלך הוא לשון זכר היא מדת החסד המתעוררת ב[[לב]] האדם מעצמו על ידי התעוררות [[אהבת ה']] ב[[קריאת שמע]] ולדבקה בו ו[[מסירות נפש|למסור נפשו]] ב[[שמע ישראל|אחד]] ובכל מאדך כפשוטו וכו' וב[[אתערותא דלתתא]] וכ[[מים]] הפנים לפנים כן לב [[אדם קדמון|אדם העליון]] כו' [[אתערותא דלעילא]] הוא המשכת אור [[אין סוף ברוך הוא]] ה[[סובב כל עלמין]] למטה מטה בעולם הזה הגשמי בבחינת גילוי בזמן התחיה כמבואר במכתב דאשתקד באריכות. וזהו לפניו יהלך שמוליך וממשיך פנים העליונים מלמעלה מהאצילות עד [[עולם העשיה]] וכעת עת לקצר וכל טוב מהם לא יבצר הטיבה ה' לטובים ולישרים בלבותם כנפש תדרשנו: