שינויים

[[קובץ:אברהם דונין.png|שמאל|ממוזער|250px|הרב אברהם דונין]]

[[קובץ:חוברת דונין.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שער חוברת שי"ל לזכרו]]

==תולדות חיים==

אביו ר' תנחום למד בבחרותו בישיבה ליטאית, והחינוך בבית היה באווירה ליטאית, ולאחר שסיים את לימודיו בתלמוד-תורה ליטאי מפורסם בחיפה, עבר (בשנת [[תשי"ד]]) ללמוד בישיבה הקטנה "עטרת ישראל", ולאחר שסיים את לימודיו בישיבה קטנה, הלך ללמוד בישיבה הליטאית הגדולה בבני-ברק - ישיבת פונביז'. באותה התקופה התיידד עם הרב [[אליהו לנדא]] והחל להתקרב מעט ל[[חסידות חב"ד]].

השיעור נמסר על ידי ר' [[לייב זלמנוב]], והבחורים למדו בהתחלה את [[קונטרס "ומעיין"]] של [[אדמו"ר הרש"ב]], ובהמשך השיעור - את ספר ה[[תניא]].

===ה[[התקשרות]] לרבי===

בערב חג הפסח [[תש"כ]] נסע לראשונה אל הרבי יחד עם חברו לספסל הלימודים ר' [[אברהם יצחק ששונקין]]{{הערה|1=לימים התחתן הרב דונין עם מרת רחל ששונקין, בת דודתו של אברהם יצחק ששונקין, והם הפכו לבני משפחה.}}, על-אף כל הקשיים שעמדו בדרכם, ולמרות ההוצאת כספים הגדולה שהייתה כרוכה בנסיעה באותם ימים. מי שלקח ערבות על חזרתם על מנת שיקבלו אישור יציאה מהצבא, היה מר יונה כסה, יליד העיר [[יקטרינוסלב]] שהיה ידיד אישי של משפחת הרבי, וכיהן באותה תקופה כמזכיר מרכז מפלגת מפא"י.

למרות שנגמרה אשרת השהיה שלהם, קיבלו השניים אישור מהרבי להישאר תקופת זמן נוספת, אך לאחר תקופת זמן נוספת הורה להם הרבי לחזור לארץ על מנת שלא לנעול את הדלת בפני בחורים אחרים.

לאחר מספר שנים, נקרא ר' אברהם לנהל את בית הספר של ה'רשת' במושב ברוש שבנגב, וניהל אותו במשך שש שנים במסירות נפש, כשאשתו נותרת באביטל, וממשיכה את תפקידה כמורה בבית הספר. רק לאחר שש שנים חזר לתענך, ואת מקומו בניהול בית הספר במושב ברוש החליף ר' [[ישבעם סגל]].

===פעילות תוססת===

בשנותיו האחרונות, שימש כמשגיח של מחלבת תנובה ב'תל יוסף' מטעם הרב ויטמן, ובזמנו הפנוי היה פועל בקרב העובדים בחיזוק היהדות ובהפצת מעיינות החסידות.

===פטירתו===

ב[[יום הכיפורים]] [[תשע"א]] חש ברע, וכאשר ביקר ב[[חודש חשון]] אצל חתניו בדרום הארץ, חש חולשה רבה והובל לבדיקה ב[[בית רפואה|בית הרפואה]] סורוקה שב[[באר שבע]], ובצילומי CT התגלתה בגופו המחלה הארורה.

בשעת אחר הצהריים, התאספו אצלו שלשת חתניו שיחיו והוא ביקש לפתע [[טלית קטן]] חדשה. בשעה ארבע אחר-הצהריים סייעו לו שלושת חתניו להתעטר בתפילין, לבקשתו, והוא קרא 'שמע ישראל'. כמה דקות אחר כך - בשעת בין השמשות, איבד את הכרתו, וזמן קצר לאחר מכן השיב את נשמתו ליוצרה{{הערה|1=יום קודם לכן, במוצאי כ' טבת, כתב אחד מחתניו בקשת ברכה מהרבי באמצעות ה[[אגרות קודש]], ובמענה קיבל מכתב בכרך טז, עמ' רי"ב: "נעם לי לקבל ידיעות אשר השיעור נלמד בקביעות ובהמשך ובאותם הענינים בם למדו בחיים חיותו של בעלה הרב ע"ה להבדיל בין חיים וכו'. והרי זוהי המעלה הכי גדולה בקורת רוח שגורמים לנשמת הנפטר כשממשיכים באותן ד' אמות כפשוטו ובד' אמות רוחנים, ז. א. המשפחה בכללה ובני הבית ביחוד, באותו הכיוון הגורם עליית [[נשמה]] בעולם האמת".}}, ונטמן ב[[בית עלמין|בית העלמין]] ב[[הר הזיתים]] ב[[ירושלים]].

לאחר מספר שנים של הוצאה לאור, התאספו גליונות רבים שהיוו יחד חומר רב ויקר ערך. הרב דונין אסף את כל השיחות הערוכות שהתפסמו בגליון במשך הזמן שחלף, הדפיס אותן בספר, ושלח עותק אחד ל[[מזכירות הרבי]], [[חיים מרדכי אייזיק חדקוב|לרב חדקוב]]. באותה הזדמנות לא זכה לקבל מענה מהרבי, אך כשהגיע לאחר מספר שנים לביקור אצל הרבי ונכנס ל[[יחידות]], דיבר איתו הרבי על החשיבות הרבה בהפצת המעיינות, ואז הבין שהרבי מכוון להדפסת הספר.

==משפחתו==

[[קטגוריה:חסידים בתקופת אדמו"ר שליט"א]]

[[קטגוריה:שלוחים בארץ ישראל]]

[[קטגוריה:אישים בתענכים]]

[[קטגוריה:בוגרי ישיבת פונוביז']]

[[קטגוריה:משפחת דונין]]

[[קטגוריה:משפחת ששונקין]]

[[קטגוריה:אישים שנפטרו בשנת תשע"א]]