ראייה ושמיעה: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
מ (החלפת טקסט – " קטגוריה: מבשרי אחזה אלוקה" ב־"") |
||
| (10 גרסאות ביניים של 4 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
''' | '''ראייה ושמיעה''' הם שני חושים עיקריים באדם, ותורת החסידות מרחיבה במקומות רבים לגבי אופן פעולתם (אחד בשונה מהשני), מקורם ושורשם, ובעיקר עניינם בעבודת ה'. | ||
== מהות הראייה == | == מהות הראייה == | ||
עניינו של כוח הראייה הוא לקלוט דבר חיצוני כמו שהוא (בשונה משמיעה (הבנה) שנותנת רק תפיסה סובייקטיבית בעניין). | עניינו של כוח הראייה הוא לקלוט דבר חיצוני כמו שהוא (בשונה משמיעה (הבנה) שנותנת רק תפיסה סובייקטיבית בעניין). | ||
עניין מרכזי בראייה הוא שרואים (לא כל כך את המאפיינים של הדבר הנראה, את החיצוניות שלו, אלא) את ה'{{מונחון|עצם|המהות הפנימית}}' שלו - את כל האובייקט בבת אחת. לכן גם בהבטה אחת, אפשר לראות את כל הדבר עליו מסתכלים (בשונה משמיעה | עניין מרכזי בראייה הוא שרואים (לא כל כך את המאפיינים של הדבר הנראה, את החיצוניות שלו, אלא) את ה'{{מונחון|עצם|המהות הפנימית}}' שלו - את כל האובייקט בבת אחת. לכן גם בהבטה אחת, אפשר לראות את כל הדבר עליו מסתכלים (בשונה משמיעה שדורשת הבנת כל הפרטים של הדבר עליו שומעים ורק כך אפשר לקבל תמונה כלשהי שלו). | ||
== מהות השמיעה == | == מהות השמיעה == | ||
| שורה 16: | שורה 16: | ||
כן, על ידי ראייה אפשר לעורר [[כלות הנפש|תשוקה עצומה]] להתקרב לדבר אותו רואים, בשונה משמיעה. | כן, על ידי ראייה אפשר לעורר [[כלות הנפש|תשוקה עצומה]] להתקרב לדבר אותו רואים, בשונה משמיעה. | ||
ושני הפרטים קשורים אחד לשני: בגלל שראייה תופסת את המהות והעצמיות של הדבר הנראה, לכן אפשר לעורר אליו תשוקה. בשונה משמיעה | ושני הפרטים קשורים אחד לשני: בגלל שראייה תופסת את המהות והעצמיות של הדבר הנראה, לכן אפשר לעורר אליו תשוקה. בשונה משמיעה{{הערה|ראה ד"ה והמשכילים יזהירו תשי"ז}}. | ||
עוד פרט חשוב בראייה - ההתאמתות שבה. כמו שאמרו חז"ל: אינה דומה שמיעה לראייה. בגלל שבראייה רואים את הפנימיות של הדבר ללא עירוב הבנה סובייקטיבית, הדבר הנראה ברור ומוחשי אצל הרואה. שום דבר לא יוכל לגרום לו למחשבה שהדבר הנראה שגוי. | עוד פרט חשוב בראייה - ההתאמתות שבה. כמו שאמרו חז"ל: אינה דומה שמיעה לראייה. בגלל שבראייה רואים את הפנימיות של הדבר ללא עירוב הבנה סובייקטיבית, הדבר הנראה ברור ומוחשי אצל הרואה. שום דבר לא יוכל לגרום לו למחשבה שהדבר הנראה שגוי. | ||
לכן ההלכה היא ש"אין עד נעשה דיין"{{הערה|ב"ב קיג, ב ואילך}}. עדים - שראו את הסיטואציה בעיניהם - לא יכולים להפוך לדיינים בנוגע לאותו מקרה. זאת כי על הדיינים מוטלת חובה להפך בזכותו של הנידון, ולנסות להצדיק אותו. עדים לא יוכלו לעשות זאת, כיוון שהם ראו זאת בעיניהם, והם '''בטוחים''' בחובת הנאשם. | לכן ההלכה היא ש"אין עד נעשה דיין"{{הערה|ב"ב קיג, ב ואילך}}. עדים - שראו את הסיטואציה בעיניהם - לא יכולים להפוך לדיינים בנוגע לאותו מקרה. זאת כי על הדיינים מוטלת חובה להפך בזכותו של הנידון, ולנסות להצדיק אותו. עדים לא יוכלו לעשות זאת, כיוון שהם ראו זאת בעיניהם, והם '''בטוחים''' בחובת הנאשם. | ||
== שורשם == | == שורשם == | ||
מוסבר בחסידות, כי הראייה שורשה מספירת ה[[חכמה]], ואילו השמיעה שורשה מספירת ה[[בינה]]. | מוסבר בחסידות, כי הראייה שורשה מספירת ה[[חכמה]], ואילו השמיעה שורשה מספירת ה[[בינה]]{{הערה|תורה אור עה, א.}}. (לכן גם ב[[זוהר]] הקדוש וב[[תלמוד ירושלמי]] שהארתם מספירת החכמה{{הערה|והם שייכים לגאולה - שאז יהיה ראייה באלוקות. ראה לקמן.}} משתמשים בלשון "תא חזי" [= בא וראה], לעומת ה[[תלמוד בבלי]] שהיא הארת הבינה שבה משתמשים בלשון "תא שמע" [= בא ושמע]). | ||
(לכן גם ב[[זוהר]] הקדוש וב[[תלמוד ירושלמי]] שהארתם מספירת החכמה | |||
== דרגות בראייה == | == דרגות בראייה == | ||
* ראייה ממשית: על ידי העין הגשמי. נותנת מוחשיות חזקה ביותר בדבר הנראה, יותר מכל דבר אחר. | * ראייה ממשית: על ידי העין הגשמי. נותנת מוחשיות חזקה ביותר בדבר הנראה, יותר מכל דבר אחר. | ||
* ראייה שכלית: הכרה שכלית שדבר זה נכון, כמו למשל ההכרה של האדם שיש לו נשמה, משהו שמחיה אותו. אמנם אין הוא רואה את זה בעיניו, אבל אין זו שמיעה. זה ברור אצלו כאילו הוא רואה זאת{{הערה|ראה דרמ"צ מצוות האמנת אלוקות פרק א-ב}}. אמנם אין זו השגת המהות, אלא רק תפיסת המציאות של העניין | * ראייה שכלית: הכרה שכלית שדבר זה נכון, כמו למשל ההכרה של האדם שיש לו נשמה, משהו שמחיה אותו. אמנם אין הוא רואה את זה בעיניו, אבל אין זו שמיעה. זה ברור אצלו כאילו הוא רואה זאת{{הערה|ראה דרמ"צ מצוות האמנת אלוקות פרק א-ב}}. אמנם אין זו השגת המהות, אלא רק תפיסת המציאות של העניין{{הערה|ראה ערך [[ידיעת המציאות]]}}. | ||
== בעבודת ה' == | == בעבודת ה' == | ||
בעולם המגושם שלנו, בדרך כלל איננו רואים אלוקות. אלוקות לא חודרת בנו באופן של ראייה, ולו ראייה שכלית. לעומת זאת בימות המשיח כתוב "ונגלה כבוד ה', וראו כל בשר | בעולם המגושם שלנו, בדרך כלל איננו רואים אלוקות. אלוקות לא חודרת בנו באופן של ראייה, ולו ראייה שכלית. לעומת זאת בימות המשיח כתוב "ונגלה כבוד ה', וראו כל בשר{{הערה|ישעיה מ', ה'.}}", זאת אומרת שהראייה באלוקות תהיה (אפילו לא ראייה שכלית, אלא) ראייה מוחשית כמו שרואים בעין גשמית{{הערה|ראה למשל שער האמונה פרק כה.}}. | ||
== ראו גם == | == ראו גם == | ||
* [[ידיעת המציאות | * [[ידיעת המציאות]] | ||
* [[ידיעת | * [[ידיעת השם לעתיד לבוא]] | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:ערכים במבט החסידות]] | [[קטגוריה:ערכים במבט החסידות]] | ||
[[קטגוריה: | [[קטגוריה:חושים]] | ||
גרסה אחרונה מ־05:35, 19 באפריל 2021
ראייה ושמיעה הם שני חושים עיקריים באדם, ותורת החסידות מרחיבה במקומות רבים לגבי אופן פעולתם (אחד בשונה מהשני), מקורם ושורשם, ובעיקר עניינם בעבודת ה'.
מהות הראייה[עריכה | עריכת קוד מקור]
עניינו של כוח הראייה הוא לקלוט דבר חיצוני כמו שהוא (בשונה משמיעה (הבנה) שנותנת רק תפיסה סובייקטיבית בעניין).
עניין מרכזי בראייה הוא שרואים (לא כל כך את המאפיינים של הדבר הנראה, את החיצוניות שלו, אלא) את ה'
שגיאות פרמטריות בתבנית:מונחון
לא נמצא templatedata תקין עצם' שלו - את כל האובייקט בבת אחת. לכן גם בהבטה אחת, אפשר לראות את כל הדבר עליו מסתכלים (בשונה משמיעה שדורשת הבנת כל הפרטים של הדבר עליו שומעים ורק כך אפשר לקבל תמונה כלשהי שלו).
מהות השמיעה[עריכה | עריכת קוד מקור]
לעומת הראייה, השמיעה (במילים אחרות - ההבנה) עניינה תפיסת והבנת הדבר עליו שומעים, באופן סובייקטיבי, פרט אחרי פרט, וגם לאחר שמיעת כל הפרטים עדיין אין הכרה אמיתית במהות שלו. זה כמו הכרת אדם על פי קריאת הקורות חיים שלו - ללא מפגש עם האדם עצמו.
המעלה של שמיעה היא שאפשר יותר להבין, יותר להפנים את הדבר הנשמע (בשונה מראייה שלפעמים היא באופן 'מקיף', ולא חודרת כל כך בפנימיות של הרואה).
מאפיינים של הראייה לעומת שמיעה[עריכה | עריכת קוד מקור]
ראייה קולטת את 'עצם' הדבר הנראה, לעומת שמיעה שתופסת רק את הפרטים שלו, פרט ועוד פרט עד ליצירת תמונה מסוימת.
כן, על ידי ראייה אפשר לעורר תשוקה עצומה להתקרב לדבר אותו רואים, בשונה משמיעה.
ושני הפרטים קשורים אחד לשני: בגלל שראייה תופסת את המהות והעצמיות של הדבר הנראה, לכן אפשר לעורר אליו תשוקה. בשונה משמיעה[1].
עוד פרט חשוב בראייה - ההתאמתות שבה. כמו שאמרו חז"ל: אינה דומה שמיעה לראייה. בגלל שבראייה רואים את הפנימיות של הדבר ללא עירוב הבנה סובייקטיבית, הדבר הנראה ברור ומוחשי אצל הרואה. שום דבר לא יוכל לגרום לו למחשבה שהדבר הנראה שגוי.
לכן ההלכה היא ש"אין עד נעשה דיין"[2]. עדים - שראו את הסיטואציה בעיניהם - לא יכולים להפוך לדיינים בנוגע לאותו מקרה. זאת כי על הדיינים מוטלת חובה להפך בזכותו של הנידון, ולנסות להצדיק אותו. עדים לא יוכלו לעשות זאת, כיוון שהם ראו זאת בעיניהם, והם בטוחים בחובת הנאשם.
שורשם[עריכה | עריכת קוד מקור]
מוסבר בחסידות, כי הראייה שורשה מספירת החכמה, ואילו השמיעה שורשה מספירת הבינה[3]. (לכן גם בזוהר הקדוש ובתלמוד ירושלמי שהארתם מספירת החכמה[4] משתמשים בלשון "תא חזי" [= בא וראה], לעומת התלמוד בבלי שהיא הארת הבינה שבה משתמשים בלשון "תא שמע" [= בא ושמע]).
דרגות בראייה[עריכה | עריכת קוד מקור]
- ראייה ממשית: על ידי העין הגשמי. נותנת מוחשיות חזקה ביותר בדבר הנראה, יותר מכל דבר אחר.
- ראייה שכלית: הכרה שכלית שדבר זה נכון, כמו למשל ההכרה של האדם שיש לו נשמה, משהו שמחיה אותו. אמנם אין הוא רואה את זה בעיניו, אבל אין זו שמיעה. זה ברור אצלו כאילו הוא רואה זאת[5]. אמנם אין זו השגת המהות, אלא רק תפיסת המציאות של העניין[6].
בעבודת ה'[עריכה | עריכת קוד מקור]
בעולם המגושם שלנו, בדרך כלל איננו רואים אלוקות. אלוקות לא חודרת בנו באופן של ראייה, ולו ראייה שכלית. לעומת זאת בימות המשיח כתוב "ונגלה כבוד ה', וראו כל בשר[7]", זאת אומרת שהראייה באלוקות תהיה (אפילו לא ראייה שכלית, אלא) ראייה מוחשית כמו שרואים בעין גשמית[8].