מעיין שהוא משוך כנדל: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
חלוקת קונטרסים (שיחה | תרומות) מ (added Category:טהרה using HotCat) |
||
| (7 גרסאות ביניים של 7 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 9: | שורה 9: | ||
כך גם פירש הרא"ש בפירוש המשנה: "נדל - שרץ שיש לו רגלים מרובים ודקין, כך מעיין זה נמשכים ממנו נחלים מרובים ודקים. וריבה לתוכו מים שאובים עד שנתחזקו הנחלים ונתרבות משיבתן מטהרה בזוחלין כבתחלה. כיון דבלאו הכי היו זוחלין באותן המקומות אלא שעתה נתרבות זחילתו. אבל אם היה עומד וריבה לו מים שאובה אינו מטהר במקום זחילתו והיינו הא דתנן לעיל בפ"ק במעלה רביעית מעיין שמימיו מועטין כו". | כך גם פירש הרא"ש בפירוש המשנה: "נדל - שרץ שיש לו רגלים מרובים ודקין, כך מעיין זה נמשכים ממנו נחלים מרובים ודקים. וריבה לתוכו מים שאובים עד שנתחזקו הנחלים ונתרבות משיבתן מטהרה בזוחלין כבתחלה. כיון דבלאו הכי היו זוחלין באותן המקומות אלא שעתה נתרבות זחילתו. אבל אם היה עומד וריבה לו מים שאובה אינו מטהר במקום זחילתו והיינו הא דתנן לעיל בפ"ק במעלה רביעית מעיין שמימיו מועטין כו". | ||
הצמח צדק מסביר כי כוונתו ליישב את האמור במשנה בפרק א' שמעיין שמימיו מועטין והרבה עליו מים שאובים דינו כמקווה, ולפי הרא"ש נוכל לפרש שמדובר במעיין שהיה עומד. אך במעיין שהיה משוך כנדל אף | הצמח צדק מסביר כי כוונתו ליישב את האמור במשנה בפרק א' שמעיין שמימיו מועטין והרבה עליו מים שאובים דינו כמקווה, ולפי הרא"ש נוכל לפרש שמדובר במעיין שהיה עומד. אך במעיין שהיה משוך כנדל אף שעל ידי השאובה הנחלים ומסתמא נתרחבו, בכל זאת, הרי היה זוחל תחלה גם באותו מקום לכן מטהר בזוחלין. | ||
בכך גם מסביר אדמו"ר הצמח צדק, מיושבת הקושיא שהקשו כל הראשונים מעדותו של [[רבי צדוק]], שהעיד ש"זוחלין שרבו על הנוטפין שטמהר בזוחלין", כלומר מי מעיין שנטפו לתוכו מי גשמים, אם רובו מי מעיין שנקראים "זוחלין", המעיין נחשב כמעיין למרות שחלקו מים גשמים. והרי במעיין שריבה עליו כנדל לא מבואר חילוק זה? ומסיבה זו מן ההכרח לומר שלנהר יש דין "מעיין עומד", מכיוון שהוא לא נמשך ממקור המעיין באופן ישיר, אלא הוא נמשך מהמעיין - שהוא נמשך ממקורו, ואין ההמשך ממקור המעיין עצמו. | בכך גם מסביר אדמו"ר הצמח צדק, מיושבת הקושיא שהקשו כל הראשונים מעדותו של [[רבי צדוק]], שהעיד ש"זוחלין שרבו על הנוטפין שטמהר בזוחלין", כלומר מי מעיין שנטפו לתוכו מי גשמים, אם רובו מי מעיין שנקראים "זוחלין", המעיין נחשב כמעיין למרות שחלקו מים גשמים. והרי במעיין שריבה עליו כנדל לא מבואר חילוק זה? ומסיבה זו מן ההכרח לומר שלנהר יש דין "מעיין עומד", מכיוון שהוא לא נמשך ממקור המעיין באופן ישיר, אלא הוא נמשך מהמעיין - שהוא נמשך ממקורו, ואין ההמשך ממקור המעיין עצמו. | ||
===חילוק בין נהר למעיין=== | ===חילוק בין נהר למעיין=== | ||
בחילוק מחודש זה, בו מחלק אדמו"ר הצמח צדק בין מעיין לנהר, חילוק שאינו מבואר בפירוש בפוסקים הראשונים ואף האחרונים, (אך הוא מפרש את החילוק בדעת הראשונים), חולק הצמח צדק על הבית יוסף, מחבר ה[[שולחן ערוך]] בחיבורו "כסף משנה", כדלהלן: [[הרמב"ם]] כותב שיש חילוק אם אדם מוסיף מים לתוך גומת המעיין עצמו שבו עיקר חשיבות מימיו שהם מבטלים את כל המים הבאים עליהם ולכן יש למעיין דין מעיין גם אם רובו מים שאובים, או לתוך המשך המעיין ששם את חשיבות מימיו המיוחדת, ולכן שם תלויה עדותו של רבי צדוק המעיד שאנו הולכים אחר רוב המים, אם מהמעיין - יהיה לו דין מעיין, ואם מהמקווה - יהיה למעין דין מקווה. הרא"ש | בחילוק מחודש זה, בו מחלק [[אדמו"ר הצמח צדק]] בין מעיין לנהר, חילוק שאינו מבואר בפירוש בפוסקים הראשונים ואף האחרונים, (אך הוא מפרש את החילוק בדעת הראשונים), חולק הצמח צדק על הבית יוסף, מחבר ה[[שולחן ערוך]] בחיבורו "כסף משנה", כדלהלן: [[הרמב"ם]] כותב שיש חילוק אם אדם מוסיף מים לתוך גומת המעיין עצמו שבו עיקר חשיבות מימיו שהם מבטלים את כל המים הבאים עליהם ולכן יש למעיין דין מעיין גם אם רובו מים שאובים, או לתוך המשך המעיין ששם את חשיבות מימיו המיוחדת, ולכן שם תלויה עדותו של רבי צדוק המעיד שאנו הולכים אחר רוב המים, אם מהמעיין - יהיה לו דין מעיין, ואם מהמקווה - יהיה למעין דין מקווה. הרא"ש ו[[הרשב"א]] מפרשים את [[הרמב"ם]] שאכן קיים חילוק אם אדם שופך את המים שאובים לתוך תחילת המעיין או לתוך המשכו. הכסף משנה במקום חלוק על הראשונים בפירוש שיטת הרמב"ם, וסבור שאין כל חילוק להיכן יצקים את המים השאובים, ואם יוצקים את המים לתוך המעיין - בין בתחילתו ובין בסופו, תמיד יקבלו המים דין של מי מעיין מכיוון שהם נשפכו לתוך המעיין עצמו המבטל את כל המים הבאים עליו והופך את דינם למי מעיין, אלא אם כן שופך את המים מחוץ למעיין, ורק משם הם נמשכים לתוך המעיין. | ||
הצמח צדק, חלוק על הכסף משנה ומצטרף לדעתם של שאר הראשונים, שגם במעיין עצמו קיים חילוק היכן האדם שופך את המים השאובים, אם שופך אותם לתוך המקום שבו המעיין זורם בכוח ממקורו, אז מקבלים המים הנשפכים דין של מי מעיין, ואם שופך אותם למקום בו מימיו עומדים ואינם נמשכים, כמו נהר - (שבעצם גם הוא מגיע ממקור מים כל שהוא בתחילתו) אז המים לא מקבלים דין מי מעיין ואז אנו קובעים את דינו של המעיין לפי רוב המים שבו. שיטה זו של הצמח צדק, בו הוא מעניק ל"נהר" דין של מעיין העומד, הוא שיטה מחודשת בקרב האחרונים, שלא ראו מקום לחלק בזה. | הצמח צדק, חלוק על הכסף משנה ומצטרף לדעתם של שאר הראשונים, שגם במעיין עצמו קיים חילוק היכן האדם שופך את המים השאובים, אם שופך אותם לתוך המקום שבו המעיין זורם בכוח ממקורו, אז מקבלים המים הנשפכים דין של מי מעיין, ואם שופך אותם למקום בו מימיו עומדים ואינם נמשכים, כמו נהר - (שבעצם גם הוא מגיע ממקור מים כל שהוא בתחילתו) אז המים לא מקבלים דין מי מעיין ואז אנו קובעים את דינו של המעיין לפי רוב המים שבו. שיטה זו של הצמח צדק, בו הוא מעניק ל"נהר" דין של מעיין העומד, הוא שיטה מחודשת בקרב האחרונים, שלא ראו מקום לחלק בזה. | ||
==מקורות== | ==מקורות== | ||
{{צצ|366|עמודים='פ-'פ"א}} | {{צצ|366|עמודים='פ-'פ"א}} | ||
[[קטגוריה:מקווה]] | |||
[[קטגוריה:טהרה]] | [[קטגוריה:טהרה]] | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
גרסה אחרונה מ־03:01, 23 במרץ 2021
מעיין שהוא מושך כנדל הוא פסק יסודי בהלכות מעיין, שקבע אדמו"ר הצמח צדק, ולפיו התיר טבילה במעיינות שיש בהם מי גשמים.
המקור במשנה[עריכה | עריכת קוד מקור]
קיימים שני חילוקים בין מעיין למקווה: מקווה אינו מטהר בזוחלין - מים שזזים ועוברים מממקומם אלא ב"אשבורן" - מים העומדים על מקומם, ובנוסף במקווה צריך שיהיה שיעור של ארבעים סאה, לעומת מעיין שמטהר במשהו, ואין צורך שיהיו בה שיעור מסויים של מים.
במסכת מקואות פרק א' משנה ז' כתוב: "למעלה מהן מקוה שיש בו ארבעים סאה, שבו טובלין ומטבילין. למעלה מהן מעיין שמימיו מועטין שרבו עליו מים שאובין, שוה למקוה לטהר באשבורן, ולמעיין להטביל בו כל שהוא." ממשנה זו אנו רואים, שמעיין שרובו מים שאובים, נחשב כמקווה לעניין דין אשבורן, ואינו מטהר בזוחלין.
לעומת זאת, בפרק ה' משנה ג' כתוב: "מעין שהוא משוך כנדל, רבה עליו והמשיכו, הרי הוא כמו שהיה. היה עומד ורבה עליו והמשיכו, שוה למקוה לטהר באשברן, ולמעין להטביל בו בכל שהוא". פרשני המשנה פירשו משנה זו, כי מעיין שמושך כנדל הוא מעיין שמימיו זוחלים במקומות הרבה, כשרץ זה שמרבה רגלים, אלא שהמים לא היו זורמים בו בשטף, והוא הגביר את שטף המים בכך שהוסיף למעיין מים שאובים וממילא מימיו זורמים בשטף יותר, ובמקרה כזה המעיין כשר למרות שרובו מים שאובים, ודווקא במעיין עומד שאינו נמשך, והוא בא והמשיכו, המעיין פסול. כך גם פירשו הר"ן[1], והרמב"ם[2].
החילוק בין מעיין עומד למעיין מושך[עריכה | עריכת קוד מקור]
כך גם פירש הרא"ש בפירוש המשנה: "נדל - שרץ שיש לו רגלים מרובים ודקין, כך מעיין זה נמשכים ממנו נחלים מרובים ודקים. וריבה לתוכו מים שאובים עד שנתחזקו הנחלים ונתרבות משיבתן מטהרה בזוחלין כבתחלה. כיון דבלאו הכי היו זוחלין באותן המקומות אלא שעתה נתרבות זחילתו. אבל אם היה עומד וריבה לו מים שאובה אינו מטהר במקום זחילתו והיינו הא דתנן לעיל בפ"ק במעלה רביעית מעיין שמימיו מועטין כו".
הצמח צדק מסביר כי כוונתו ליישב את האמור במשנה בפרק א' שמעיין שמימיו מועטין והרבה עליו מים שאובים דינו כמקווה, ולפי הרא"ש נוכל לפרש שמדובר במעיין שהיה עומד. אך במעיין שהיה משוך כנדל אף שעל ידי השאובה הנחלים ומסתמא נתרחבו, בכל זאת, הרי היה זוחל תחלה גם באותו מקום לכן מטהר בזוחלין.
בכך גם מסביר אדמו"ר הצמח צדק, מיושבת הקושיא שהקשו כל הראשונים מעדותו של רבי צדוק, שהעיד ש"זוחלין שרבו על הנוטפין שטמהר בזוחלין", כלומר מי מעיין שנטפו לתוכו מי גשמים, אם רובו מי מעיין שנקראים "זוחלין", המעיין נחשב כמעיין למרות שחלקו מים גשמים. והרי במעיין שריבה עליו כנדל לא מבואר חילוק זה? ומסיבה זו מן ההכרח לומר שלנהר יש דין "מעיין עומד", מכיוון שהוא לא נמשך ממקור המעיין באופן ישיר, אלא הוא נמשך מהמעיין - שהוא נמשך ממקורו, ואין ההמשך ממקור המעיין עצמו.
חילוק בין נהר למעיין[עריכה | עריכת קוד מקור]
בחילוק מחודש זה, בו מחלק אדמו"ר הצמח צדק בין מעיין לנהר, חילוק שאינו מבואר בפירוש בפוסקים הראשונים ואף האחרונים, (אך הוא מפרש את החילוק בדעת הראשונים), חולק הצמח צדק על הבית יוסף, מחבר השולחן ערוך בחיבורו "כסף משנה", כדלהלן: הרמב"ם כותב שיש חילוק אם אדם מוסיף מים לתוך גומת המעיין עצמו שבו עיקר חשיבות מימיו שהם מבטלים את כל המים הבאים עליהם ולכן יש למעיין דין מעיין גם אם רובו מים שאובים, או לתוך המשך המעיין ששם את חשיבות מימיו המיוחדת, ולכן שם תלויה עדותו של רבי צדוק המעיד שאנו הולכים אחר רוב המים, אם מהמעיין - יהיה לו דין מעיין, ואם מהמקווה - יהיה למעין דין מקווה. הרא"ש והרשב"א מפרשים את הרמב"ם שאכן קיים חילוק אם אדם שופך את המים שאובים לתוך תחילת המעיין או לתוך המשכו. הכסף משנה במקום חלוק על הראשונים בפירוש שיטת הרמב"ם, וסבור שאין כל חילוק להיכן יצקים את המים השאובים, ואם יוצקים את המים לתוך המעיין - בין בתחילתו ובין בסופו, תמיד יקבלו המים דין של מי מעיין מכיוון שהם נשפכו לתוך המעיין עצמו המבטל את כל המים הבאים עליו והופך את דינם למי מעיין, אלא אם כן שופך את המים מחוץ למעיין, ורק משם הם נמשכים לתוך המעיין.
הצמח צדק, חלוק על הכסף משנה ומצטרף לדעתם של שאר הראשונים, שגם במעיין עצמו קיים חילוק היכן האדם שופך את המים השאובים, אם שופך אותם לתוך המקום שבו המעיין זורם בכוח ממקורו, אז מקבלים המים הנשפכים דין של מי מעיין, ואם שופך אותם למקום בו מימיו עומדים ואינם נמשכים, כמו נהר - (שבעצם גם הוא מגיע ממקור מים כל שהוא בתחילתו) אז המים לא מקבלים דין מי מעיין ואז אנו קובעים את דינו של המעיין לפי רוב המים שבו. שיטה זו של הצמח צדק, בו הוא מעניק ל"נהר" דין של מעיין העומד, הוא שיטה מחודשת בקרב האחרונים, שלא ראו מקום לחלק בזה.
מקורות[עריכה | עריכת קוד מקור]
- אדמו"ר הצמח צדק, "מעיין שהוא משוך כנדל", צמח צדק על הש"ס, ברוקלין, תשנ"ה, עמודים 'פ-'פ"א, באתר HebrewBooks