שינויים

| תוכן = ('''א) :''' אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים{{ש}}

('''ב) :''' כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה.{{ש}}('''ג) :''' וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם {{ש}}אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ.{{ש}}('''ד) :''' לֹא כֵן הָרְשָׁעִים כִּי אִם כַּמֹּץ אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ.{{ש}}('''ה) :''' עַל כֵּן לֹא יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים.{{ש}}('''ו) :''' כִּי יוֹדֵעַ ה' דֶּרֶךְ צַדִּיקִים וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד.{{ש}} 

תהילים תהלים א' הוא המזמור הראשון שפותח את ספר [[תהיליםתהלים]]. ונפתח בפסוק :{{ציטוט| תוכן= "'''אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים'''".| מרכאות=לא}}. עיקר עניינו של המזמור הוא בשאלת דרך החיים הראויה לאדם.

המזמור הוא בן שישה פסוקים ומחולק לשלושה חלקים שווים, שני פסוקים לכל חלק. בפסוקים א'-ב' , מתואר ההבדל שבין מעשי הצדיקים ה[[צדיק]]ים למעשי [[רשע|הרשעים]]. בפסוקים ה'-ו' , מתואר הגמול הצפוי לצדיקים ולרשעים. בתווך, בפסוקים ג'-ד', מתואר הניגוד שבין דמותו של הצדיק לבין דמותו של הרשע באמצעות הנגדה בין עץ לבין מוץ. קיימת סימטריה הבאה לידי ביטוי בהצגת הדמויות, דמות הצדיק ודמות הרשע. המזמור בנוי ממבנה כיאסטי המבליט את הניגוד בין הצדיקים לרשעים וגמולם.

במזמור נאמרים דברי מוסר וחכמה על אודות ההבדל שבין הצדיקים ומעשיהם לבין הרשעים ומעשיהם. בתחילה, מתוארים מעשי הצדיקים על דרך השלילה: "{{ציטוטון|לֹא הָלַךְ... לֹא עָמָד... לֹא יָשָׁב" }} ובהמשך מובעים מובאים הדברים על דרך החיוב: {{ציטוטציטוטון|תוכן='''"כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה"'''.|מרכאות=לא}}.

הן מעשי הצדיקים והן מעשי הרשעים מתוארים באופן כללי ונרחב ביותר: הרשע הולך {{ציטוט| תוכן= "...בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים...בעצת רשעים ובדרך חטאים"| מרכאות=לא}} בניגוד לצדיק שחפץ "בְּתוֹרַת בתורת ה'". ייתכן, שהכוונה היא לרמוז על כך שכל המתרחק ונוטה מתורת ה' סופו לחטוא.

* ב[[תלמוד בבלי]],{{הערה|שם=ברכות י' עמוד א'.|מסכת ברכות, דף י ' עמוד א'.}} , מובא הציטוט הבא בשם רבי שמואל בר נחמני: "כל פרשה שהיתה שהייתה חביבה על דוד פתח בה באשרי וסיים בה באשרי , פתח באשרי דכתיב ': "אשרי האיש'{{הערה|ספר תהילים, " (פרק א', פסוק א'}} ) וסיים באשרי דכתיב ': "אשרי כל חוסי בו'{{הערה|ספר תהילים, " (פרק ב', פסוק י"ב}}."(סוף הפרק). ניתן לראות, אם כן, שמזמורים א' וב' נחשבו למזמור אחד בתקופת האמוראים.* במשנה{{הערה|מסכת אבות, פרק ב', משנה ג'.}}, אומר רבי [[חנינא בן תרדיון]]: "שנים שיושבין ואין ביניהן דברי תורה, הרי זה מושב לצים, שנאמר ובמושב לצים לא ישב" ובכך מצטט את תהלים פרק א' פסוק א'. בהמשך דבריו הוא אף קושר בין הפסוקים שבסוף ספר מלאכי לאלה בתחילת ספר תהלים. ==[[הרבי]] על הפרק==א. כתוב במדרש {{הערה|בראשית רבה סוף פרשת ויחי.}} "במה חתם [[משה רבינו|משה]] את התורה אשריך ישראל {{הערה|וזאת הברכה ל"ג, כ"ט.}},ואף [[דוד]] שבא לומר תהילה, התחיל ממקום שפסק משה, אשרי האיש וגו'". הינו שיש קשר בן "אשרי האיש" שבתחילת ספר תהילים ל"אשריך ישראל" שבו סיים משה רבינו את התורה. והנה עניינו של אשר הוא תענוג, כמו שכתוב{{הערה|ויחי מ"ט, כ.}} בברכתו של אשר "מאשר שמנה לחמו", "וטובל בשמן רגלו"{{הערה|וזאת ברכה ל"ג, כ"ד.}} שעניין השמן הוא תענוג, שהוא בחינת ה[[כתר]] עד [[כתר#פנימיות הכתר|לפנימיות הכתר]]. ובפרטיות יותר, יש כאן במזמור פעמיים "אשרי", כמאמר [[חז"ל]]{{הערה|שם=ברכות י' עמוד א'.}} "כל פרשה שהייתה חביבה על דוד פתח בה באשרי וסיים בה באשרי, פתח באשרי דכתיב{{הערה|תהלים א,א.}} "אשרי האיש", וסיים באשרי דכתיב{{הערה|[[תהלים ב']],י"ב.}} אשרי כל חוסי בו" שזה מורה על בחינת התענוג, ובחינת הכתר חיצוניות הכתר ופנימיות הכתר. ועניינם בתורה: [[נגלה דתורה]] ו[[פנימיות התורה]].

במשנהב. וביאור הקשר בין "אשרי האיש" (שבו פתח דוד) ל"אשריך ישראל" (שבו סיים משה) אע"פ שבין סיום ספר דברים לבין ספר התהלים שבכתובים יש את כל ספרי הנביאים, הוא, כי יש שייכות מיוחדת בין דוד ומשה:[[משה]] הוא "גואל ראשון" ו[[דוד מלכא משיחא]] הוא "גואל אחרון",וגם שראינו "גואל ראשון הוא גואל אחרון" (ובפרט ע"פ המבואר במדרש {{הערה|מסכת אבות, פרק שמות רבה רפל"ב', משנה ג' אומר.}} רבי חנינא בן תרדיון שאם היו זכאים ישראל היו נכנסים לארץ ע"שנים שיושבין ואין ביניהן דברי תורהי משה רבינו באופן של [[גאולה]] שלימה שאין אחריה גלות, הרי זה מושב לציםאלא שלא היו זכאים), שנאמר 'ובמושב לצים לא ישב'ולכן "ממקום שפסק משה - אשרייך ישראל" "התחיל דוד - אשרי האיש" ובכך מצטט את פסוק א' מתהילים א'. בהמשך דבריו הוא אף קושר בין הפסוקים שבסוף ספר מלאכי לאלה בתחילת ספר תהילים.

==ניגון==והמשך זה (דמשה ודוד) מתבטא בעבודת כל אחד ואחד מישראל מתוך תענוג, הן בעבודת עצמו - ללמוד מתוך תענוג, ובשמחה וטוב לבב,על מילים אלו הולחן הניגון והן בהפצת התורה ופנימיות התורה מתוך תענוג, וע"י זה גם ההצלחה היא ביתר שאת וביתר עוז{{הערה|[[אשרי איש (ניגון)שיחה|אשרי אישמשיחת]] ש[[אדמו"ר המהרשבת]] [[פרשת וארא]] [[תשמ"שז]] היה מנגן זאת בדביקות.}}.

* [[תהיליםתהלים]]

{{מזמורי ספר התהיליםהתהלים}}

[[קטגוריה:תהיליםתהלים|א]]