חול המועד: הבדלים בין גרסאות בדף
(קידוד קישורים, אחידות במיקום הערות שוליים) |
|||
| שורה 41: | שורה 41: | ||
==לקריאה נוספת== | ==לקריאה נוספת== | ||
*[[יקותיאל פרקש]], '''[[חול המועד כהלכתו]]''', מהדורה חדשה, תש"ע. | *[[יקותיאל פרקש]], '''[[חול המועד כהלכתו]]''', מהדורה חדשה, תש"ע. | ||
*'''[https://drive.google.com/file/d/15E8BwjGzypFNhVdNUvkRmDoctCou_iBA/view סיכום דיני חול המועד]''', בגליון 'מבית ההוראה' (כפר חב"ד) גליון 9, תשרי תשפ"א עמוד 18 | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:שלוש רגלים]] | [[קטגוריה:שלוש רגלים]] | ||
גרסה מ־07:25, 5 במרץ 2021
ימי חול המועד הם ימים בתוך המועדים, שקדושתם קלה מקדושת יום טוב. ימי חול המועד הם ימי שמחה, ואסורים בעשיית מלאכה.
איסור מלאכת חול המועד, יש ראשונים הסוברים[1] שהוא מדאורייתא.
גדר המלאכות, לא נקבע בתורה, ולא מסרן הכתוב אלא לחכמים, מאחר שאמר לך הכתוב שהן עצורין ממלאכה ולא בכולן, ולא פירש אי זו המותרת ואי זו אסורה, דע וראה שלא מסרן אלא לחכמים היודעים להבין על איזהו להטיל ההיתר ועל אי זו להטיל האיסור"[2], ולאחר שקבעו חכמים שמלאכה פלונית אסורה - נעשית אסורה מדאורייתא[3].
שמחה וכבוד
מצות שמחת יום טוב נוהגת גם בחול המועד[4]. וחובה לכבד חולו של מועד במאכל ובמשתה ובכסות נקיה כשאר ימים טובים[5]. ונהגו ללבוש בגדי שבת בחול המועד[6]. וכן המנהג שתהא מפה פרושה על השלחן כל ימי חול המועד כמו ביום טוב[7].
החיוב לעסוק בתורה בחול המועד
עיקר איסורי המלאכה הוא כדי שיעסקו בתורה בימי חול המועד.
אדמו"ר הזקן פוסק בשלחנו, דמי שאינו יכול לעסוק תמיד בתורה, חייב לקבוע לו עתים לתלמוד תורה ביום ובלילה, כפי כוחו ויכלתו וכו'. וכל זה במתפרנס ממעשה ידיו ממש, אבל אם מלאכתו נעשית על ידי אחרים וכו' חייב לעסוק בתורה יומם ולילה ממש - וזה שייך לכל אחד ואחת, שהרי 'כל איש מישראל חייב בת"ת בין עני בין עשיר' כו'.
והנה כשם שבימות החול, הרי חיוב זה של לעסוק בתורה יומם ולילה ממש אינו מוטל על אלה שהם מתפרנסים ממעשה ידיהם כנ"ל - על דרך זה הוא ביחס ליום טוב: דמכיון שהוא 'חציו לכם', הרי בחלקו זה שניתן לכם פטרה התורה מחיוב מצות תלמוד תורה; וכן גם ביום השבת, הלא מצינו שמאחרים לבוא לבית הכנסת משום המצוה שיש בו לענגו, דהיינו שבזמן ההוא הותר החיוב תמידי של לימוד התורה.
אמנם בימי חול המועד שאין בהם טעמי פטור אלו, הן מפאת המצוות המיותרות לשבת ויום טוב, והן מצד ההתעסקות לפרנסתן של ימות החול, שהרי אסורים אז במלאכה' - הרי במילא נשאר אז על כל אחד ואחד הציווי המלא של "חייב לעסוק בתורה יומם ולילה ממש", כמובן, מלבד הזמנים המיועדים לתפילה: ולקיום מצות ושמחת בחגך, שהיא מצוות עשה מהתורה גם בחול המועד, וכיוצא בזה[8].
שבת חול המועד
שבת חול המועד היא השבת שחלה בתוך ימי חול המועד ואסור ליטול בה ארבעת המינים.
בשבת חול המועד אסור ליטול לולב ושאר ארבעת המינים, ואין לטלטם גם משום חשש מוקצה.
בתפילות השבת מוסיפים יעלה ויבוא. בקריאת התורה בתפילת שחרית קוראים פרשיות מיוחדות והפטרות מיוחדות, ובמנחה את תחילת הפרשה של השבת הבאה (או, אם בשבת הבאה עדיין יש חג, של שבת שאחריה).
תפילת מוסף היא בנוסח של יום טוב, אך מזכירים בו שבת.
לקריאה נוספת
- יקותיאל פרקש, חול המועד כהלכתו, מהדורה חדשה, תש"ע.
- סיכום דיני חול המועד, בגליון 'מבית ההוראה' (כפר חב"ד) גליון 9, תשרי תשפ"א עמוד 18