שינויים

משה רבינו אמר לבני ישראל, שכאשר הם יגיעו שבהגיעם לארץ, הם יתנו את הברכה על הר גריזים ואת הקללה על הר עיבל. והוסיף ופירט את המיקום:

חז"ל{{הערה|שם=אא|[[מסכת סוטה]] לב, א.}} אומרים, שהמקום הוא בשומרון, . והם זיהו את 'אלוני מורה' כ'[[שכם]]', - על פי הפסוק{{הערה|[[פרשת לך לך]] יב, ו.}} "וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה", לומר ש'אלון מורה' היא על יד שכם.

והדרך לשם עוברת מ'ירדן יריחו' ששם - המקום בו בני ישראל עברו חצו את הירדן, לכיוון 'מבוא השמש' - מערב, הצד שאליו השמש באההכיוון אליו היא שוקעת.

בנוגע לאמירת התורה "בארץ הכנעני היושב בערבה" מקשה הגמרא{{הערה|[[מסכת סוטה]] לג, ב.}}: 'מקשה בנוגע לאמירת התורה "בארץ הכנעני', והרי ארץ 'חוי' היא? 'היושב בערבה'": שהכנעניים לא ישבו באיזור, והלא בין הרים וגבעות הם יושבים? 'מול הגלגל'וכן האיזור כולו הררי, והלא לא ראו את וכלל אינו על יד הגלגל? אלא, אומר [[רבי אליעזר בן יעקב]]: הכתוב בא להראות להם דרך (כמו שהראה להם ביציאה ממצרים)הסביר שכמו שב[[יציאת מצרים]] הקב"ה הדריך את בני ישראל בלכתם, כלומרכך גם כאן: שילכו ב'דרך' לכו, ולא בשדות וכרמים; 'היושב' - בישוב לכו, ולא במדברות; סלולה במקום 'בערבהישוב' - בערבה ודרך הבקעה (שהיא מקום מושבם של מושב הכנעניים) לכו, ולא בהרים וגבעות (שהם מקום מושבם של החויים).

האזהרה היא בפשטות בנוגע לעשיית [[עבודה זרה]] לעצמו. אך ב[[זהר]]{{הערה|חלק ג קכז, ב ואילך.}} מובאת אזהרה זו לגבי הלומד עניינים של [[מעשה מרכבה]], והוא 'מגשם' את הדברים (מציירם באופן גשמי, כאילו לקב"ה יש צורת הגוף וכיו"בוכיוצא בזה).

האזהרה היא על השגת - הזזת - הגבול שנמצא בין שדהו לשדה ל[[שדה]] חברו, כך שהשטח שלו יגדל. חז"ל{{הערה|1=ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43034&st=&pgnum=129 שו"ת מהרש"ל, תשובה פט].}} השתמשו באזהרה זו גם כלפי אדם שפותח עסק שגורם למשיכת קונים מהעסק של חבירו, וגורם לו להפסדים.

ארור זה הוא כנגד שבט בנימין, כיוון שאנו מוצאים שאחר [[הסתלקות ]] אהרון הייתה עצה רעה לשוב למצרייםלמצרים, וכתוצאה מכך נהרגו 7 משפחות שחזרו. וחמש מתוכן היו משבט בנימין{{הערה|[[פרשת פנחס]] כו, יג; כד.}}, לומר לך שעיקר העניין של העצה הרעה הוא בשבט זה. ולכן גם מודגש בפסוק "בדרך".

אף שבפשטות האזהרה היא על שוכב עם [[בהמה ]] (והסיבה שאומרים אותה היא, כי היא לא תמחה בידו), חכמים למדו מזה גם בנוגע לנישואין עם אישה במקום שבו אין [[מקווה]], ובכדי לטבול צריך ללכת למקום רחוק, והן לא הולכות לשם לבד, וזה יכול לגרום לזנות{{הערה|[[מסכת עירובין]] נה, ב.}}. וכן למדו מזה שאסור לישא בת עם הארץ{{הערה|[[מסכת פסחים]] מט, ב.}}.

ו[[הרמב"ן]] הביא{{הערה|[[פרשת כי תבוא]] כז, ג.}}, שמצינו ב'ספר תאגי', שכל התורה הייתה כתובה בהן מ'בראשית' עד 'לעיני כל ישראל' "{{מונחון|בתאגיה וזיוניה|עם התגים שעושים על האותיות}}", ומשם נעתקו התגין בכל התורה. ואומר, שאף שזה לא הגיוני, יתכן ייתכן שהאבנים היו גדולות מאוד, או שהיה ממעשה הנסים.

{{הערות שוליים|טורים=כן}}

[[קטגוריה:פרשת תבואחומש דברים]]