26,977
עריכות
שינויים
מ
החלפת טקסט – " " ב־" "
אגרת זו מבארת את ההבדל שבין '''מעשה''' הצדקה לבין '''עבודתה'''.
באגרות הקודמות התבאר שצדקה מגלה אלוקות{{הערה|באגרות ד', ו', ח' כיצד מועילה הצדקה ל[[עבודת השם]] באגרת ט' כיצד מגלה הצדקה אלוקות ב[[דברי הרשות]] ובאגרת י' כיצד היא מועילה ואפילו '''לחוטאים'''.}}, ואגרת זו מוסיפה שצדקה מועילה גם '''לעבודת הבירורים.'''
==גוף האגרת==
==סיכום==
* בתחילת האגרת מבואר מהו שלום: השפעת חיים עצומה (מאור אין סוף) שרק בכוחה לאחד את המידות המנוגדות חסד וגבורה.
* בהמשך מוסבר, שגילוי שפע זה '''למעלה''' תלוי בצדקה '''למטה'''. ושפע זה לא נשאר למעלה, אלא יורד מטה מטה עד נפש האדם. ומהו אותו "שלום" בנפש האדם? - שיתברר הטוב מהרע, וישאר אך הטוב לבדו.
* ובסיום האגרת מבאר את ההבדל בין '''מעשה''' הצדקה '''לעבודתה''':
:'''א. מעשה:''' צדקה הבאה מהרחמנות '''הטבעית'''{{הערה|"טבע" הוא כל דבר שאינו נלמד ונרכש. [[תניא - פרק א'|בפרק א']] בתניא הוסבר שרחמנות טבועה ביהודי מלידה אפילו מצד נפשו '''הבהמית'''.}} - פועלת "שלום" רק בשעת התפילה.
:'''ב. עבודתה:''' צדקה שאדם נותן '''ביגיעה''' (יותר ממה שהיה נותן מצד טבעו) - פועלת שלום בנפשו בקביעות '''"השקט ובטח עד עולם"'''.