שינויים

הרב '''משה אקסלרוד''' ([[תרנ"ג]] - [[כ"ח שבט ]] [[תש"כ]]) היה מרבני חב"ד ומהפעילים הבולטים ברוסיה ב[[רוסיה הקומוניסטית]], מתלמידי ישיבת [[תומכי תמימים ליובאוויטש]]. [[אדמו"ר הריי"צ]] התבטא עליו בהתבטאות נדירה: "באם היו לי כמה מוישה הייתי הופך את [[רוסיה]]". שימש בשליחותם של [[אדמו"ר הרש"ב]] ו[[אדמו"ר הריי"צ]] ברבנות בעיירות שברוסיה הלבנה ([[בלארוס]]) [[ז'לאבין סורא'ז לובין]] [[סוראז]] והגלילות, ולאחר מכן ב[[רמת גן]].

הרב משה נולד בשנת [[תרנ"ג]] לאביו ר' אברהם חיים, ב[[עיירה]] [[דאקשיץ]] שבשברוסיה הלבנה ([[רוסיה הלבנהבלארוס]] בלארוס). אביו נסע ל[[אמריקה]] ושם נפטר כשר' משה היה בגיל 9. ר' משה עבר להתגורר יחד עם אמו נחמה פייגא, אצל סביו (אבי אמו) הרב שאול שהיה מחסידי [[אדמו"ר ה"[[צמח הצמח צדק]]".

עם הזמן נוצר קשר מיוחד בין משה הצעיר ובין [[אדמו"ר הרש"ב]], קשר שהלך והתהדק. ר' משה מצא באדמו"ר הרש"ב אב רוחני, וידוע ש[[אדמושאדמו"ר הרש"ב]] גמל לו באהבת נפש. ידוע שהיה גם בן בית אצל [[רבקה שניאורסון (אשת אדמו"ר המהר"ש)|הרבנית רבקה]], אשת [[אדמו"ר המהר"ש]]. "הקירוב היה עד כדי כך", מעיד הרב [[רפאל נחמן כהן]], שבאותם ימים ניטש בין ה'[[תמים|תמימים]]' ויכוח, בדבר הסיבה לקירובו המיוחד של ר' משה לבית הרבי. היו שאמרו כי סיבת הדבר הייתה מינויו להיות מדריך ומחנך של אחד מנכדי אדמו"ר המהר"ש, והיו שאמרו שהדבר נעוץ בהיותו הממונה והאחראי על '[[קופת בחורים]]', שר' משה היה גייס הכספים שלה, הלביש בדמי הקופה בחורים חסרי אמצעים ודאג למחייתם של אלו שלא היה להם מה לאכול. ר' משה ידע לתת באהבה, בלי לבייש, והבחורים היו מכנים אותו "די מאמע פון די בחורים" (=האמא של בחורי הישיבה)... ובכל זאת, מסיים ר' רפאל כהן, למרות עיסוקיו בדברים אלו, הוא מצא את הזמן הדרוש ללימוד, הוא היה הוגה בתורה יומם ולילה, והצליח להקדיש מספר שעות בכל יום גם ל[[עבודת התפילה]]. למרות שבליובאוויטש הייתה שמירה קפדנית על זמני הלימוד, ר' משה היה בין הבחורים הבודדים שקיבלו היתר להגיע באיחור ל'סדר' הלימודים מחמת שהתפללו באריכות.

בשנת [[תרע"א]], כאשר היה כבן 18 שנה, הוסמך ר' משה להוראה על ידי רבה של ליובאוויטש הגאון הרב [[דוד יעקובסון]]. כעבור ארבע שנים, כאשר הגיע לאחר נישואיו אל ליובאוויטש ל[[ראש השנה]] [[תרע"ה]], נכנס ל[[יחידות]] לרבי לאדמו"ר הרש"ב, והרבי הורה לו לקבל על עצמו את עול הרבנות. ר' משה החל להתנצל שהוא צריך עדיין להשתלם בלימוד התורה, ומה גם שחותנו הבטיח לו שיחזיק אותו על שולחנו מספר שנים ואין עליו את דאגות הפרנסה, אולם הרבי ענה לו ש'[[תמים]]' צריך לדאוג גם לזולת, והורה לו לפנות לרוסיא לרוסיה התיכונה ולחפש שם משרת רבנות. ר' משה הזכיר שאפשר להתגורר באותם ערים רק אם מקבלים היתר מיוחד מטעם השלטונות, והרבי ענה לו על כך באופן נחרץ, "יהיה היתר". מצויד בברכה זו החל ר' משה לתור אחר משרת רבנות.

באותם ימים כבר החלו רדיפות הדת של השלטון הקומוניסטי בכל רחבי רוסיא רוסיה ובכל-זאת, בהגיע ר' משה לכהן בעיר הרבנותברבנות, החלו בה חיים תוססים של יהדות ותורה.

למרות הרדיפות ר' משה אסף 12 בחורים, בקיץ שנת [[תרפ"ז]] כשהגיע לשמש כרב בעיר [[סוראז']], ופתח בעיר ישיבה קטנה מחתרתית. המגיד שיעור היה הרב התמים [[ישעיה אבלסקי]]. הסיכון היה יום יומי, ובסופו של דבר הגיע גם תורו של ר' משה. נמצא מלשין שסיפר כי ראה שר' משה מלמד תלמידים במחתרת.

במשך השנתיים [[תרצ"ד]]-[[תרצ"ו]] עשה ר' משה הרבה מאמץ מאמצים רבים להשיג רשיון יציאה מ[[רוסיה]] כשבמהלכם עלו השלטונות על עקבותיו וביקשו ממנו באחת ההזדמנויות תעודה מזהה. למזלו הם לא ידעו את שמו האמיתי וחשבו ששמו הוא 'משה לאהויסקער' וכיון שבתעודה היה כתוב ששמו הוא משה אקסלרוד, הם עזבוהו לנפשו. בסופו של דבר הצליח ר' משה (בהשתדלותו של הרב [[ישראל דזייקאבסאן]]) בחסדי ה' לקבל רשיון יציאה עבורו ועבור בני משפחתו, ובקיץ [[תרצ"ו]] הם נסעו ברכבת עד [[אודסה]] ומשם המשיכו בספינה לארץ ל[[ארץ ישראל]].

*אשתו (בזיווג שני): חיה שרה, למשפחת [[זליקוביץ']].

{{מיון רגיל: אקסלרוד , משה}}