פתיחת התפריט הראשי

שינויים

אין תקציר עריכה
{{תניא}}
'''פרק ז ' - יחודא עילאה ותתאה'''
==מבוא לפרק==
לאחר שהוסבר הייטב היטב מהו "יחוד ה" באופן כללי{{הערה|בפרקים א''.}}, מבאר פרק זה את שני אופני היחוד: עליון ותחתון{{הערה|שזהו עניינו המרכזי של [[שער היחוד והאמונה]], וראה לעיל ב"כותרת" של [[שער היחוד והאמונה - פרק א'|פרק א']].}}
==גוף הפרק==
בפרק זה שני עניינים עיקריים. בתחילתו מבאר את שני אופני היחוד (עליון ותחתון), ובהמשכו מתרץ שאלה המתעוררת מתוך הביאור.
 '''ההבדל בין יחוד עליון לתחתון''' - תלוי על מה מדברים:{{ש}}
:'''יחודא עילאה''' הוא, כשמדברים על הנבראים ומקורם{{הערה|מלכות, דבר ה'.}} '''לגבי עצמות הבורא'''. לגביו הם בטלים כאור השמש בגוף השמש, '''ואין להם ערך ולא מציאות'''.
:'''יחודא תתאה''' הוא, כשמדברים על הנבראים '''מצד הרגשתם'''. מאחר והמלכות{{הערה|דבר ה', שהיא מקורם.}} מסתיר מסתירה מפניהם את האור המהווה אותם הם מרגישים את עצמם למציאות.
:'''והמסקנהלמסקנה:''' מאחר והנבראים אינם מציאות נפרדת, מובן שבריאת העולם לא הוסיפה ולא שינתה מאומה חס ושלום בעצמותו של הקב"ה ואפילו לא בדעתו.
{{ש}}:'''סיום הפרק''' - הצמצום אינו כפשוטו.
אחרי השלמת הביאור נותר קשה: היות והאור האלוקי '''מצתמצם ומתלבש''' כדי להוות את הנבראים - לכאורה הם בערכו (וממילא אין ביטולם שלם)?
{{ש}}{{ש}}ומתרץ [[אדמו"ר הזקן]]{{הערה|מסברא שכלית פשוטה, ומוכיח מכמה מקומות בזוהר.}} שביטול הנבראים '''כן''' שלם, כי מכיוון שהצמצום '''אינו''' כפשוטו גם בנבראים המוגבלים מאיר מקורם האין סופי. דהיינו:{{ש}}
:האור האלוקי '''הסובב כל עלמין''' נמצא בכל מקום, '''והוא''' המהווה כל הנבראים כולם (ורק שאינם מרגישים בו).
:והאור האלוקי '''הממלא כל עלמין''' {{הערה|המוגבל, ומתלבש בנבראים מוגבלים.}} (שכן מורגש בנבראים) גם הוא מיוחד בפנימיותו באור הסובב כל עלמין.
{{ש}}'''ונמצא''', שעניין הצמצום שאינו כפשוטו מוסיף עומק בעניין היחוד: לא רק '''שמקור''' הנבראים מיוחד עם שם הוי', אלא הנבראים '''עצמם''' מיוחדים עם אור אין סוף שלפני הצמצום.
==מושגים יסודיים בפרק==