קיסטא דחיותא: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
תגית: עריכה ממכשיר נייד
 
(גרסת ביניים אחת של משתמש אחר אחד אינה מוצגת)
שורה 13: שורה 13:


==בראש השנה==
==בראש השנה==
כשה' דן את כל העולמות והברואים במהלך [[ראש השנה]], האם הם ימשיכו להתקיים ולקבל חיות מחודשת או ח"ו לא, לבינתיים החיות הנוכחית של העולמות עולה למקורה ושורשה (על דרך שינת האדם בלילה, כך כל העולם ישן בראש השנה), והעולמות מתקיימים בזמן זה ע"י ה'קיסטא דחיותא'.
ב[[ראש השנה]] דן הבורא את כל העולמות והברואים, ובו נקבע האם וכיצד ימשיכו לקבל חיות מחודשת ולהתקיים. היות שהשנה הקודמת הסתיימה, החיות שנמשכה בה לעולמות חוזרת ועולה למקורה ושורשה אך החיות של השנה החדשה טרם נמשכת. בזמן זה מתקיימים העולמות על ידי 'קיסטא דחיותא'. מצב זה משול לשינה, בדומה לשנת האדם בלילה, כך כל העולם ישן בראש השנה.


[[קטגוריה:ביטויים מספר הזוהר]]
[[קטגוריה:ביטויים מספר הזוהר]]
[[קטגוריה:נפש]]
[[קטגוריה:נפש]]
[[קטגוריה:חסידות]]
[[קטגוריה:תורת החסידות]]

גרסה אחרונה מ־06:25, 21 באוקטובר 2020

קִיסְטָא דְּחַיּוּתָא הוא לשון הזוהר המתאר את מעט החיות הנשארת בגוף בזמן השינה.

וכך הוא לשון הזהר פרשת לך לך (דף פג, א):

"נַפְשָׁא דְּבַּר נָשׁ, כָּד (איהו) סָלִיק לְעַרְסֵיהּ, נָפְקַת מִנֵּיהּ וְסָלְקָא לְעֵילָא. וְאִי תֵימָא דְּכֻלְהוּ סָלְקָאן. לָאו כָּל חַד וְחַד חָמֵי אַפֵּי מַלְכָּא, אֶלָּא נַפְשָׁא סָלְקָא וְלָא אִשְׁתָּאַר בָּהּ בַּהֲדֵי גוּפָא בַּר חַד רְשִׁימוּ דְּקִיסְטָא דְּחַיּוּתָא דְּלִבָּא"

תרגום ללשון הקדש: נֶפֶשׁ הָאָדָם, כְּשֶׁהוּא עוֹלֶה לְמִטָּתוֹ, יוֹצֵאת מִמֶּנּוּ וְעוֹלָה לְמַעְלָה. וְאִם תֹּאמַר שֶׁכֻּלָּן עוֹלוֹת - אֵין כָּל אֶחָד וְאֶחָד רוֹאֶה אֶת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ, אֶלָּא הַנֶּפֶשׁ עוֹלָה וְלֹא נִשְׁאָר בָּהּ עִם הַגּוּף, רַק רֹשֶׁם שֶׁל הַמִּדָּה שֶׁל חַיּוּת הַלֵּב.

בתלמוד (פסחים קט, א) קיסטא היא מִדַּת לֹג.

בעולמות[עריכה | עריכת קוד מקור]

בזמן הלילה "תרעין דגן עדן אסתימו", ואין מלכות דאצילות יורדת להחיות את עולמות בי"ע בבחינה פנימית אלא בחיצוניות בלבד. וענין שפע זה הנמשך בחיצוניות הוא ענין "ותתן טרף לביתה", שהוא רק קיסטא דחיותא הנמשך לקיום העולמות.

בראש השנה[עריכה | עריכת קוד מקור]

בראש השנה דן הבורא את כל העולמות והברואים, ובו נקבע האם וכיצד ימשיכו לקבל חיות מחודשת ולהתקיים. היות שהשנה הקודמת הסתיימה, החיות שנמשכה בה לעולמות חוזרת ועולה למקורה ושורשה אך החיות של השנה החדשה טרם נמשכת. בזמן זה מתקיימים העולמות על ידי 'קיסטא דחיותא'. מצב זה משול לשינה, בדומה לשנת האדם בלילה, כך כל העולם ישן בראש השנה.