מציאות: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
(Cat-a-lot: העביר מקטגוריה:ערכים בחסידות לקטגוריה:חסידות) |
מ (החלפת טקסט – "קטגוריה:חסידות" ב־"קטגוריה:תורת החסידות") |
||
| (גרסת ביניים אחת של משתמש אחר אחד אינה מוצגת) | |||
| שורה 6: | שורה 6: | ||
==ב[[עבודת השם]]== | ==ב[[עבודת השם]]== | ||
כתוצאה מהיות [[הקדוש ברוך הוא]] ה[[מציאות]] היחידה, נדרש גם ה[[אדם]], בתפיסתו האישית, לסגל לעצמו תחושה של [[ביטול]]. להתייחס לעצמו ואל סביבתו כאל חסרי תוקף ומשמעות אמיתיים, וזכות קיומם היא קיום רצונו של הבורא. ברמות הבסיסיות של תפיסה זו נדרש האדם להתנהל כמי שלא חש את עצמו כמציאות במובן המשעי, של ביטול וציות מוחלטים לרצון הבורא. ברמות גבוהות יותר, נדרש האדם לחוש בליבו כי אין מציאות מבלעדי הבורא, ולהגיע למצב בו רצונו יהיה תואם לרצון הבורא, המציאות היחידה הקיימת באמת | כתוצאה מהיות [[הקדוש ברוך הוא]] ה[[מציאות]] היחידה, נדרש גם ה[[אדם]], בתפיסתו האישית, לסגל לעצמו תחושה של [[ביטול]]. להתייחס לעצמו ואל סביבתו כאל חסרי תוקף ומשמעות אמיתיים, וזכות קיומם היא קיום רצונו של הבורא. ברמות הבסיסיות של תפיסה זו נדרש האדם להתנהל כמי שלא חש את עצמו כמציאות במובן המשעי, של ביטול וציות מוחלטים לרצון הבורא. ברמות גבוהות יותר, נדרש האדם לחוש בליבו כי אין מציאות מבלעדי הבורא, ולהגיע למצב בו רצונו יהיה תואם לרצון הבורא, המציאות היחידה הקיימת באמת. | ||
==ראו גם== | ==ראו גם== | ||
| שורה 13: | שורה 13: | ||
*[[גאווה]] | *[[גאווה]] | ||
{{קצרמר|חסידות}} | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:ערכים במבט החסידות]] | [[קטגוריה:ערכים במבט החסידות]] | ||
[[קטגוריה:עבודת ה']] | [[קטגוריה:עבודת ה']] | ||
[[קטגוריה: | [[קטגוריה:תורת החסידות]] | ||
גרסה אחרונה מ־05:20, 21 באוקטובר 2020
מציאות היא מושג המבטא בשימושו היום-יומי את מצב הדברים הקיימים, כפי שהם באמת (מציאות הדבר). במובן הרחב יותר של המושג, המציאות כוללת את כל מה שיש, בין אם ניתן להבחין בו או להבין אותו ובין אם לאו. מציאות אמיתית, בהגדרתה, היא הקדוש ברוך הוא לבדו[1], בעוד שהעולם איננו בעל משמעות וקיום אמיתיים.
מציאות העולם[עריכה | עריכת קוד מקור]
בעבודת השם[עריכה | עריכת קוד מקור]
כתוצאה מהיות הקדוש ברוך הוא המציאות היחידה, נדרש גם האדם, בתפיסתו האישית, לסגל לעצמו תחושה של ביטול. להתייחס לעצמו ואל סביבתו כאל חסרי תוקף ומשמעות אמיתיים, וזכות קיומם היא קיום רצונו של הבורא. ברמות הבסיסיות של תפיסה זו נדרש האדם להתנהל כמי שלא חש את עצמו כמציאות במובן המשעי, של ביטול וציות מוחלטים לרצון הבורא. ברמות גבוהות יותר, נדרש האדם לחוש בליבו כי אין מציאות מבלעדי הבורא, ולהגיע למצב בו רצונו יהיה תואם לרצון הבורא, המציאות היחידה הקיימת באמת.
