26,977
עריכות
שינויים
מ
החלפת טקסט – "{{הערת שוליים|" ב־"{{הערה|"
חנם, - [[לחם]] שלא הרוויחו אצל השי"ת שיפרנס אותם במאור פנים, אך מזונם הרי גם כן בא מהשי"ת, ככתוב נותן [[לחם]] לכל בשר, נקרא ה[[מזון]] "נהמא דכסופא".
[[אהבה|אוהבי ה']], אמר אדמו"ר המהר"ש, צריכים לאכול אפום חרבא - על חוד החרב, כאמור בזוהר {{הערת שולייםהערה|זח"ג קפח, ב.}} "נהמא אפום חרבא ליכול". וזאת, מכיון שכל הדברים [[גשמיות|הגשמיים]] יש בהם ניצוץ של [[קדושה]], אלא שהניצוץ מוטבע בחומריות שבגשמי, והוצאת ניצוץ הקדושה שבגשמי והעלאתו באה על ידי מלחמה. המלחמה מתבטאת בכך - שלא לרצות [[תענוג|ליהנות]] מהגשמיות, לרצות רק את התועלת שמהגשמיות, שתביא לו עזר ב[[תורה]], [[תפילה]], קיום ה[[מצוות]] ועבודת השי"ת.
בסעודת ימי החול יש להיות זהיר שדבר האכילה והשתיה לא יגשם אותו, שכן המאכלים והמשקאות למרות שבאמת הם דברים [[היתר|המותרים]], בכל זאת מכיון שהם מגושמים ביותר, בכוחם להמשיך את האדם להגשמה ולהגשימו שיהיה מגושם{{הערה|1=[[תורת שמואל ספר השיחות]] [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15795&hilite=7aa9bf69-9fb8-445c-9dee-84e8db4f434f&st=%D7%94%D7%9B%D7%A0%D7%94+%D7%9C%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%94&pgnum=148 עמ' 143]}}.