שינויים

בגמרא מבארים שהמקור לדין זה הוא מהפסוק (ויקרא כב, לב) "ונקדשתי בתוך בני ישראל". ומזה לומדים ש"כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה" . הלימוד הוא ב[[גזירה בגזירה שווה]] מהמילים תוך תוך "כתיב הכא "ונקדשתי בתוך בני ישראל" וכתיב התם (במדבר טז, כא) "הבדלו מתוך העדה" ואתיא עדה עדה דכתיב התם (במדבר יד, כז) "עד מתי לעדה הרעה הזאת" מה להלן עשרה אף כאן עשרה{{הערה|מגילה כג, ב}}".

בשיחותיו של הרבי מתעכב לבאר מדוע בתורה לומדים את העניין הנעלה שבמניין של מניין דווקא המרגלים מהמרגלים החוטאים.

בתפילת הציבור הם ממשיכים את [[י"ג מידות הרחמים]] וזה גורם שהתפילה תתקבל ללא עיכובים. וכן בלימוד התורה בציבור ממשיכים מדרגת קדושה גבוהה ביותר{{הערה|[https://chabadlibrary.org/books/admur/mlukat/4/8/index.htm מאמר עשרה שיושבים ] סה"מ מלוקט ח"ד}}.

[[הרבי]] ביאר דברים אלו ב[[יחידות]] עם הרב [[מרדכי אליהו]]{{הערה|ו' מרחשוון תשנ"ב}} שהשראת השכינה בעשרה מישראל אף שלא לומדים תורה (מפני שעוסקים במצווה וכיוצא בזה), היא מפני [[מעלתם של ישראל]] שקדמה ולמעלה מה[[תורה]]. ב[[עשרת ימי תשובה]] מעמדו של יחיד המתפלל הוא כציבור שמתפללים יחד. בימים נוראים יש עניין גדול להתפלל במניין ואף אותם המאריכים בתפילה במשך השנה ונמצאים במניין רק כדי לענות את חובות הציבור, בימים הנוראים משתדלים הם להתפלל במניין. כמו כן יש עניין גדול להגיד את תפילת ההלל בראשי חודשים ובחגים בציבור.

*[[חזרת הש"ץ|חזרת השליח ציבור]]

בתקופת התפרצות [[נגיף הקורונה]] נאסרה ההתקהלות ושאלת ההצטרפות למניין באמצעות ראיה הפכה לבוערת, כאשר הצורה היחידה כמעט לקיום תפילה במניין באותם זמנים היה במה שקיבל את הכינוי "מניין מרפסות", רבני חב"ד צידדו להתיר את הדבר.

 ==מנהגים בתפילה בנוסף, אדם שאינו יכול מסיבה כלשהי ללכת לבית הכנסת ולהתפלל במניין==יש עניין שיתפללו בשעה שהציבור מתפללים.