15,957
עריכות
שינויים
←אצל רבותינו נשיאנו
ידוע שאצל רבותינו נשיאנו לא היה את ההרגשה בטעם האוכל, והם אכלו רק כדי להחיות את גופם ולא חלילה כדי למלאת את תאוות הגוף. בנוסף לכך לא היה אצלם בכלל את הטעם שבמזון והם כלל לא הרגישו בטעמו של המזון שהוגש בפניהם, בהקשר לכך יש הרבה סיפורים על רבותינו נשיאנו שמהם רואים שלא היה אצלם את הטעם באוכל.
מסופר שפעם הלך התארח רבי [[שלמה מקרלין]] אצל [[אדמו"ר הזקן]] לאחד החסידים לסעוד אצלו, ואשת אותו החסיד התבלבלה ובני ביתו של אדמו"ר הזקן התבלבלו בין המלח לבין הסוכר, וכך טעם המאכלים היה נוראי. כאשר הגישה האישה את האכל האוכל עדיין לא היה ידוע לה התקלה, וכשהגישה את המאכלים לשולחן ובני הבית החלו לטעות לטעום הם מיד התחלתלו ולא היו מסוגלים להמשיך לאכול, אך [[אדמו"ר הזקן]] המשיך לאכול כאילו לא אירע דבר, ואף שאל את בני המשפחה למה הם הפסיקו לאכול. במענה ענו לו בני המשפחה שטעם האוכל הוא נוראי שהם לא יכולים לסובלו, [[אדמו"ר הזקן]] ענה להם בלשון זו "מוזר, אינני מאז שהגעתי ל[[מזריטש]] אני לא מרגיש את טעם האוכלטעמים"..
עוד סיפור שהיה עם אדמו"ר הזקן{{הערה|ראה [[ליקוטי שיחות]] חלק כ"ז, עמ' 273}} בהקשר לטעמו של האוכל היה כאשר למד בחברותא עם ר' [[אברהם המלאך]], הם למדו דבר [[חסידות]] עמוק, ו[[אדמו"ר הזקן]] כמעט והגיע לידי [[כלות הנפש]]. כשהרגיש בזאת הלך אדמו"ר הזקן מהר למטבח ואכל פרוסת חמאה, כששאל אותו ע"כ ר' [[אברהם המלאך]] ענה לו אדמו"ר הזקן שעשה זאת כדי להשיב נפשו לגופו, וזאת עשה על ידי הטעם שבאכילת החמאה שבכך השיב נפשו לגופו החומרי.