שיחה:עבודת התפילה

ערך מאד יפה, א גרויסע יישר כח! חסיד חב"ד* אידישעפדיה

תודה תודה, משתדל.--מיכאל א 13:53, 15 יוני 2009 (EDT)

לדעתי

קצת צריך עיון האם "נוהגים" להתפלל באריכות או שהתפילה מתארכת מחמת העבודה? ר'ובן - שיחה 09:27, 20 בנובמבר 2011 (UTC)

שניהם אמת ואין סתירה. אכן יש לפלפל מה גורם למה, מה עיקר וכו' ולא בטוח שזה שייך לכאן. --חיים נהר ¤ (שׂיג ושׂיח), כ"ג בחשוון ה'תשע"ב 14:13, 20 בנובמבר 2011 (UTC)

שמעתי פעם שהיתה מחלוקת בין הסטרשעלער למיטלער רבי, אודות התבוננות פרטית וכללית בשעת התפילה [מלבד המחלוקת על התלהבות חיצונית]. יש למישהו מידע על כך? 95.86.97.147 20:17, 7 באפריל 2020 (IST)

בקשת מקור והרחבה

בנושא איחור סוף זמן תפי' ואף חצות בהתפילה תודה--95.86.107.3 18:51, 22 באפריל 2020 (IST)

ראה כאן מקורות והרחבה בנושא.--לוי ישראל - שיחה, 20:58, כ"ט בניסן, ה'תש"ף 20:58, 23 באפריל 2020 (IST)

בודאי התכוונת לזה, הארת את עיני ואני מעתיק ע"מ להכיס לגוף הערך:--95.86.107.3 06:12, 3 במאי 2020 (IST)

"גם אם נראה שההכנות לתפילה ואריכות ההתבוננות בתפילה 'יפגעו' בזמן התפילה וקריאת שמע ובתפילה במניין ודומיהם, מדריכה החסידות שזה לא נכון. מאחר שעל ידי תפילה בכוונה ובלבביות, מקיימים מצוות עשה מהתורה ממש.

לעומת 'זמן תפילה' ודומיו, אשר ללא האריכות בתפילה [אשר מביאה לכוונה ורגש אמיתי בתפילה], מקיימים 'רק' מצווה של חכמים. במילא יוצא, שחסידות דווקא 'מחמירה' בתפילה ולא מקלה חלילה[63].

אם כי יש לסייג זאת, שיש להקפיד ככל הניתן לשלב בין מצוות התפילה מהתורה למצווה של חכמים. לדוגמה, יש להתבונן בגדלות השם בכל אחת משלושת התפילות בכל יום[64] ובאריכות מה[65] [על אף שהמצווה מהתורה היא רק פעם אחת ביום] וכן יש להקפיד שהרגש והכוונה תהיה דווקא מהמילים שחכמים תיקנו [למרות שמהתורה אין טקסט קבוע][66].

בנוסף, יש להשתדל 'לסדר' את האריכות בתפילה, יחד עם אפשרות לשמוע את כל הקדישים שתפילה ודומיהם[67] [אך במקרה שזה סותר, ישנה עדיפות לאריכות בתפילה משמיעת חזרת השליח ציבור ודומיו[68]].

גם כאשר מאריכים בתפילה, יש להתחיל עם הציבור ולהאריך בתפילה עד 'ברוך שאמר', כאשר הציבור כבר מסיים תפילתו ואזי ימשיך תפילתו באריכות [וודאי שאין להתחיל את התפילה לאחר זמן חצות היום[69]], בכך זה נחשב 'מעין' תפילה בציבור[70].

[63] 'וגם האומרים תפלה מדרבנן לא ראו מאורות מימיהם[!]. כי אף שנוסח התפלה ומנינה ג' פעמים ביום הוא מדרבנן, עיקר ענינה ומהותה הוא יסוד כל התורה לדעת את ה' להכיר גדלו ותפארתו בדעה שלמה ומיושבת בבינת הלב, שיתבונן בזה כל כך עד שתתעורר נפש המשכלת לאהבה את שם ה' ולדבקה בו ובתורתו ולחפוץ מאד במצותיו. אשר כל ענין זה נעשה לנו בזמן הזה על ידי אמירת פסוקי דזימרה וברכות קריאת שמע לפניה ולאחריה בפה מלא ובקול המעורר כוונת הלב, וכולי האי ואולי. מה שאין כן ר' שמעון בר יוחאי וחבריו, היה די להם בקריאת שמע לבד לכל ענין זה, שהיה נקנה להם בהשקפה ראשונה בשפלות הלב הנאמן בבריתו אתם. אבל בזמן הזה, כל הקרוב אל ה', וטעם טעם בתפלה פעם אחת, יבין וישכיל כי בלעדה לא ירים איש את ידו ואת רגלו לעבוד ה' באמת כי אם מצוות אנשים מלומדה'. אגרות קודש אדמו"ר הזקן, חלק א' עמוד לג.

'במה שכתב אודות התנהגות של אחדים, שאינם מדקדקים כל כך בקריאת שמע וברכותיה בזמנה. אבל קוראים קריאת שמע קטנה בזמנה. כבר ידוע פסק המשנה, אין עומדים להתפלל אלא מתוך כובד ראש. ונפסק באורח חיים סימן צ"ח סעיף ב', שהכוונה בזה להתבוננות המתאימה. ונפסק גם כן ברמב"ם הלכות תפילה פרק טו-טז, שתפילה בלא כוונה בטלה היא לגמרי. וכבר מבואר במקום אחר בכוונות אלו. שלכן אין סתירה ממה שכתב הרמב"ם שם פרק י' הלכה א' ואין כאן מקומו. ועל פי זה מובן שהכוונה האמורה, עיקרית עוד יותר מאשר הדיוק בזמן, כיוון שבלעדה התפילה בטלה לגמרי. ועיין שולחן ערוך סימן פ. אגרות קודש הרבי מלך המשיח, כרך י"ג עמוד רלה.

וראה שולחן ערוך סימן ק"ו סעיף ב': 'ועיקר מצוות תפילה היא מן התורה שנאמר 'ולעבדו בכל לבבכם', איזו עבודה שבלב זו תפילה, אלא שאין לה נוסח ידוע מן התורה.. ובכל עת שירצה.. אבל יש אומרים שעיקר מצוות תפילה היא מדברי סופרים'.

וראה 'דרך מצוותיך' תחילת 'שורש מצוות התפילה', דף קטו עמוד א': 'בשורש מצוות התפילה יש מחלוקת בין הפוסקים, אם הוא מצוות עשה מדאורייתא או מדרבנן.. רוב מוני המצוות העלו דהתפילה בכל יום והנוסח התפילה הוא מצווה מדרבנן, אך מדאורייתא הוא המצווה שיתפלל האדם ויבקש בעת מן העיתים, אשר יצטרך לדבר מן הדברים.. וזהו משרשי האמונה'.

וראה גם ספר ה'תניא', דף קסב עמוד א': 'והיא חובה של תורה ממש למביני מדע.. שזאת היא מצוות האהבה שבפסוק 'ואהבת. וראה עוד בזה בליקוטי שיחות חלק י"ד עמוד 223.

[64] 'במה שכתב איך אפשר לחזק התפילה. כבר נפסק הדין בשולחן ערוך אורח חיים סימן צ"ח סעיף ב' וברמ"א, שקודם כל תפילה, זאת אומרת ג' פעמים ביום, צריכה להיות התבוננות בגדולת הא-ל וגם שפלות האדם [אף שמובן שמהות ההתבוננות אינה שווה לפני תפילת הבוקר שהיא בתחילת היום וארוכה, מה שאין כן בתפילת מנחה ומעריב, שהרי מטעם זה פסוקי דזימרה ניתקנו באריכות בבוקר וכו'].

כן גם להתפלל מתוך הסידור, ואם סדרי הישיבה אין מרשים להתבוננות בפירוש המילות בכל יום ויום, הנה מהנכון וטוב שעל כל פנים בעניין אחד או בפסוק אחד יתבונן בכל יום, וכמובן בפסוקים שונים בימים שונים, בכדי שבמשך זמן הנה תהיה ההתבוננות בכל פרקים וחלקי התפילה. ועוד ציוונו רבותינו זיכרונם לברכה להפריש לצדקה לפני התפילה, וכמו שכתוב 'אני בצדק – אזי – אחזה פניך'.

על פי המבואר בכמה ספרים, הזהירות בטבילת עזרא שייכת ביותר ומשפיעה ביותר על אופן התפילה ומדריגתה, ועד כדי כך שאף שמשורת הדין ביטלו לטבילותא דעזרא, דעת רב האי גאון [אחרון לגאונים וראשון במעלה] זהו רק בהנוגע לתורה, לדברי תורה, ולא לתפילה [עיין ר"י לרי"ף פרק ג' דברכות ומסיים שם, שאף שאין הין מוכרח לפי ההלכה, אבל לדברי הכל התפילה מקובלת יותר עם הטבילה, וכבר האריכו בהאמור בספרי קבלה וחסידות וגם מוסר'. אגרת הרבי מלך המשיח, כ"א טבת תשי"ט.

וראה גם באגרות קודש חלק י"א עמוד רל: 'עניין ההתבוננות בדא"ח צריך להיות לפני כל תפילה במשך היום'.

וראה שיחת הרבי מלך המשיח, פרשת במדבר תשל"ח: 'אף על פי שאצל החסידים הזקנים, לא ראינו את עניין אריכות התפילה בתפילת המנחה, הרי הסיבה לכך הוא, כיוון שהם האריכו כל כך בתפילת שחרית, עד שלא נותר להם זמן להאריך גם בתפילת המנחה. אבל מי שכבר השלים תפילת שחרית ומוסף [ונותר לו עוד זמן], יכולים הם להאריך גם בתפילת המנחה'.

[65] 'דמנהג חסידים הראשונים, שהיו מחלקים התפילה לכמה חלקים. זאת אומרת, שבכל פעם ופעם היו כמובן מתפללים כל התפילה, אלא שההתבוננות בעניינים ובכוונת פירוש המילות או ההסבר בהם, היו מחלקים לכמה ימים, באופן שבמשך כשבוע ושבועיים היו גומרים פירוש המילות פעם אחת ואחר כן חוזר חלילה. ולכן גם הוא יעשה באופן הנזכר לעיל, ובמצבו הנה יסדר אשר בימות החול יהיה זמן תפילתו בבוקר, לערך שתי שעות מתחילתה ועד סופה'.. אגרות קודש הרבי מלך המשיח, כרך י"ח עמוד קכו.

ובדוגמא נוספת: 'נבהלתי לשאלתו כיוון שעד עתה הורגל להתפלל בשבת קודש, במתינות ובאריכות מעט, אם ימשיך גם עתה או חס ושלום כו'.. ופשוט שאין זה בגדר שאלה, לאחרי המבואר באריכות גדולה עניין התפילה [שרק טורח הציבור מוציא מכלל זה וכמאמר רז"ל ברבי עקיבא שכשהיה מתפלל בציבור כו' מה שאין כן כו' (ברכות לא, א)]. ואין לי פירוש בשאלתו, כי אם שבוודאי באה כדי שתהיה לי הזדמנות לעוררו – אשר לא רק בשבת קודש יעשה כנזכר-לעיל, אלא מזמן לזמן גם בימות החול! כיוון שגם ביום חול צריך לומר 'יום אחד בשבת' כו'.. וביחוד שיש אומרים שזהו בכלל עשרת הדיברות [יעויין רמב"ן שמות כח, ח; שמשם מוכח גם כן שהכוונה גם ליום השבת קודש]. ובפרט שההשגחה העליונה עשתה אותו למשפיע על אחרים. וכדין טופח על מנת להטפיח, הרי כדי שהאחרים יתפללו באריכות, על כל פנים בשבת, צריכה להיות הוספה בזה במשפיע ופשוט'. אגרות קודש הרבי מלך המשיח, חלק י"ב עמוד קנ"ח.

[66] 'במענה למכתבו מח' אייר, בו כותב אודות ענין התפילה בשפתיים סגורות, שכנראה כוונתו לתפילה במחשבה בלבד בלי דיבור ועקימת שפתים. ולפלא השאלה והספק בזה, שהרי מבואר בש"ס ופוסקים אשר תפילה צריכה להיות בדיבור. ואפילו תפילה בלחש הרי עניינה על דרך 'שפתיה נעות וקולה לא יישמע [לאחרים]'. אף שצריכה להיות גם כוונה, וכמאמר רבותינו זיכרונם לברכה 'תפילה בלי כוונה כגוף בלי נשמה', ובלשון רבינו הזקן בעל השולחן ערוך [פוסק בנגלה דתורה] והתניא [פוסק בנסתר דתורה] – 'פסק ההלכה הערוכה בתלמוד ופוסקים דהרהור לאו כדבור דמי, ואם קרא קריאת שמע במחשבתו ובלבו לבד בכל כח כוונתו לא יצא ידי חובתו וצריך לחזור ולקרות, וכן בברכת המזון דאורייתא ובשאר ברכות דרבנן ובתפלה, ואם הוציא בשפתיו ולא כיוון יצא ידי חובתו בדיעבד ואין צריך לחזור לבד מפסוק ראשון של קריאת שמע וברכה ראשונה של תפלת שמונה עשרה' [תניא ריש פרק ל"ח]'. אגרות קודש הרבי מלך המשיח, כרך כ"ז עמוד קנב.

[67] 'הוד כבוד קדושת אבותינו רבותינו הקדושים זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, פסקו להלכה לאלו ששאלו בעניין תפילה בציבור, דאיך יקיימו שניהם – לעסוק בעבודה שבלב באריכות התפילה, ולהתפלל בציבור? ענו להם כי פירוש 'תפילה בציבור' – 'בשעה שהציבור מתפללים'. וסידרו להם, כי ישמעו כל התפילה קדישים, ברכו, קדושה, קריאת התורה, והקדישים דתפילת הציבור. ואחר-כך להתפלל במתינות, איש איש כפי השגת יד שכלו בהעבודה שבלב'. אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ, חלק ג' עמוד קמב.

וכן באגרות קודש הרבי מלך המשיח, חלק ד' עמוד תעח: 'במענה על מכתבו... בו מבאר סדר היומי שלו ומסיים בשאלה, כי מפני רגילותו להתפלל לאט לאט, הנה חסר אצלו עניין התפילה בציבור, ולפעמים גם זמן התפילה. ידוע בזה הנהגת החסידים, ולפעמים תכופות – היה זה על פי הוראת נשיאינו רבותינו הקדושים, אשר בעניין תפילה בציבור נהגו בשמיעת ברכו, קדושה [וקריאת התורה] בהמניין. ואחר-כך התפללו במתינות ולפעמים גם באריכות. והרי ידוע גם-כן הפירוש המובא בקובץ 'התמים' בשם האוורוטשער [=הרב הקדוש ר' יוסף יצחק מאוורוטש] בן האדמו"ר הצמח-צדק, שתפילה בציבור עניינה שמקבץ ומאחד את כל הכוחות, עשר כוחות נפשו, בעניין התפילה'.

[68] 'ובשאלתו שעל ידי שהורגל להאריך בתפילתו, אינו שומע 'קדושה' מהשליח ציבור. ושואל אם ינהג במנהגו זה או יקצר בתפילתו בכדי לשמוע קדושה. הנה מובן על פי היסוד אשר הכוונה היא העיקר בתפילה, עד שישנה כוונה כללית כזו שבלעדה התפילה בטילה [ראה רמב"ם הלכות תפילה פרק ד'. שולחן ערוך לאדמו"ר הזקן סימן צ"ח סוף סעיף ב'. קונטרס אחרון בתניא (קנד, ב). חידושי ר"ח הלוי להרמב"ם שם] – שאין לקצר בהתבוננות בתפילה ובהאריכות בה, אפילו בשביל לשמוע 'קדושה'. והוא גם מובן מפסק ה'צמח צדק' בשו"ת שלו, נדפסה בשער המילואים סימן י"א, עיין שם ובספרים שמזכיר'. מכתב הרבי מלך המשיח מי"ט סיוון תשט"ו.

וראה מכתב הרבי מלך המשיח מג' תמוז תשט"ז: 'תפילה בכוונה חשובה יותר מתפילה בזמנה'.

[69] 'אין להתחיל תפילתו אחר חצות, אפילו כשלומד הרבה חסידות לפני כן'. ממכתב הרבי מלך המשיח, כ"ב אלול תשי"ב.

וכן באגרות קודש הרבי מלך המשיח, כרך ו' עמוד שנד, במענה לאחד שהתחיל תפילתו אחר חצות: 'מסיים במכתבו אשר מפני כמה סיבות, מתחיל להתפלל בשבת קרוב לשעה ב'. ולא טובה שמועה זו בעיני כלל. כי אין לעשות קביעות מהנהגות כמו אלו. ומובן החילוק בין אם מתחיל בשעה מוקדמת ומסיים בשעה מאוחרת, או שמתחיל מלכתחילה בשעה ב'. ויתייעץ עם זקני אנ"ש במקומו, אשר יתנו לו הוראות בזה איך לתקן שלא יוצרך לקצר בההכנה הנחוצה לעבודת התפילה וענייני התפילה עצמה, ובכל אופן לא יתחיל תפילתו אחר חצות'.

וכן באגרות קודש הרבי מלך המשיח, כרך ט' עמוד קמב: 'נראה ממכתבו שסדר קבוע אצלו, להתחיל התפילה בשבת קודש בבוקר – בחצות היום! ולא נראה לי כלל סדר כזה [אף שבוודאי אומר קריאת שמע לפני זה, וכן שמע ברכו וכו']. ושאני אם מתחיל במוקדם ומאריכים בתפילה. ומה טוב להתחיל עם הציבור לערך. ומ'ברוך שאמר' ואילך, לאחר גמר תפילת הציבור'.

וכן באגרות קודש הרבי מלך המשיח, חלק ה' עמוד שיב: 'במה ששואל חוות דעתי, כיוון שהוא הבעל קורא במילא גורם לו להתחיל 'ברוך שאמר' אחר חצות. הנה לדעתי לא נכון הדבר. כי אף שיש ליישב הדבר על פי דין בקושי על כל פנים, כיוון שקורא קריאת שמע קטנה וכו'. אבל במחנו בטח יש להתחשב עם העניין דמה יאמרו הבריות. וכמובן שאין זה דומה אם מתחילים מבעוד מועד, ומתפללים כל העת, אלא שבדרך ממילא מגיעים ל'ברוך שאמר' כחצות. דאז על כל פנים, עסקו בעניין התפילה וההכנה לזה מקודם. מה שאין כן בנידון דידן, שהוא הקורא בתורה, שאין לזה שייכות לתפילה והכנתה'.

[70] 'נוהגים בכגון דא, להתחיל התפילה עם הציבור, ואחרי-כן להתפלל כפי יכולתו, זאת אומרת בכוונה כפי יכולתו. ובאם מתארך תפילתו יותר מן הציבור, הרי העיקר בתפילה היא השימת לב והכוונה. ובהתחלתו ביחד עם הציבור, הרי גם בזה מעין תפילה עם הציבור, אף שכמובן רק 'מעין. אגרות קודש הרבי מלך המשיח, כרך י"ח עמוד פא. טקסט מוקטןטקסט מוקטןטקסט מוקטן

תפילה חב"דית

בכללות- הערך ערוך ברור ובהיר.

אך ישנם כמה טעויות מהותיות:

א. "נוהגים לנגן בתפילה" לא שייך כ"כ הלשון "מנהג" מאחר וישנם שני סוגי נגינה: נגינה שבאה כתוצאה מרמת דבקותו בתפילה באופן ממילא ובצורה ספונטאנית (מה שמסביר את העובדה שישנם ניגונים בחב"ד שחסידים ניגנו בתפילתם חלקם מבטאים את ה"רצוא" לצאת ממציאותי וחלקם מבטאים את ה"שוב" לחזור למציאותי בהתאם לכוונה ד"דירה בתחתונים" - "לשבת יצרה" חלק מביע את הגעגוע ובחלק נשמע העונג).

וישנו סוג שני: נגינה שמביאה את התפילה: 

היינו כשהמתפלל מתקשה בתפילתו אם זה מצד טרדות מבחוץ או מבפנים או בכלל מעמדו הכללי בעבודת ה' שלא נותן לו לקלוט אלוקות עוזר הניגון לעוררו "קול מעורר הכוונה" (ולשבור את "מיצר הגרון" וכך השגתו במוח תפעול בלב) ולכן זהו ענין שמשתנה בהתאם למעמדו של המתפלל וברמת עבודתו ולכן היה יותר מתאים להציג זאת בתור ,הנהגה עובדתית (בפועל)" ולא "הנהגה מונהגת" רשמית (כחלק מה"מטלות" בהם אמור לנהוג המתפלל).

הטעות בנוסח הנכתב יכולה לגרום (לדוגמא) לקורא המיישם לנגן ול"שיר" בתפילתו ללא קשר לתוכנה ומטרתה של התפילה בכלל ולחסידות חב"ד בפרט.

ב. "מנהג לבכות" שתי מילות הסותרות זו את זו: "מנהג" שמונהג רשמית וכנ"ל, "בכי" אם מגיע ממקום אמיתי הרי שצריך לבוא בצורה ספונטאנית וכנ"ל ולכן נוסח זה מושלל מכל וכל בחסידות חב"ד והיה מן הראוי להציג זאת כנ"ל בנגינה.

המעורר.

לכאורה המילה 'מנהג' מבטאת הנהגה עובדתית וקיימת. ואכן לדברי רבותינו נשיאנו, זהו נוהג החסידים לנגן ולבכות בשעת התפילה.

--לוי ישראל - שיחה, 14:10, י"ג באייר, ה'תש"ף 14:10, 7 במאי 2020 (IST)