שינויים
אין תקציר עריכה
'''ענווה''' היא מידה טובה, והפכה של מידת ה[[גאווה]]: שהאדם אינו [[ביטול|מבטל]] את עצמו ואינו מחזיק את עצמו ל[[יש]] כלל. ==דרגות בענווה==בגדר ענוה יש כמה דרגות — ובכללות יש לחלקם לשלש: א) שאינו מחזיק טובה לעצמו, ואינו מרגיש עצמו למעלה משאר האנשים. למרות שיודע את מעלותיו וערכו, אינו מתגאה בזה כלל וכלל, כי יודע אשר כל מעלותיו ניתנו לו מהקב"ה, ועושה חשבון בנפשו, שאילו היו הכוחות הללו ניתנים לאחר היה גם הוא במדריגה ומעלה זו, ואולי היה מגיע למדריגה עליונה יותר. ב) לא רק שאינו מחזיק טובה לעצמו, אלא מחזיק משפיל את עצמו ומרגיש את עצמו למטה מכל אדם, כי הוא עניו ובטל באמת - עד שפשוט בשכל אצלו (ולא רק "אפשר") שאם היו לשני מדות ותכונות אלו שהקב"ה נתנם לו היה בודאי למעלה יותר ממנו. ג) למעלה מכל זה ישנה ענוה הגורמת שישפיל את עצמו בביטול הישות ואינו מחזיק מעצמוולירד ולהתעסק גם עם זה שברור אצלו שהוא הירוד והשפל ביותר{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/lkus/38/4/2/index.htm לקו"ש חלק לח שיחת בהעלותך ב].}}. ==עובד - עניו==על [[עובד]] להיות עניו, ולא [[שפל]], בעוד ששפל עסוק כל הזמן בצער על מעמדו ומצבו, הרי שעניו, למרות שיודע ומכיר במצבו האמיתי, מנסה כל הזמן להתרומם יותר ב[[עבודת ה']], על ידי [[יגיעה]]. זהו עניינו של עובד, להכיר במצבו הרוחני, ועם זאת כל הזמן לנסות להתרומם מעלה מעלה ב[[עבודה]], מתוך [[יגיעה]]{{הערת שוליים|1=[[ליקוטי דיבורים]], חלק ג', ובמידה עמ' 607 - 610.}}. == אצל משה רבינו =={{להשלים}}במידה טובה זו נשתבח [[משה רבינו]] עליו השלום, ככתוב{{הערה|במדבר יב, ג}}: "והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה". == אצל מלך המשיח ==גם ממעלות ה[[משיח]] הוא שיהיה עניו. למרות שיהיה בתכלית הגדלות, וילמוד [[תורה]] עם [[האבות]] ומשה רבינו, בכל זה יהיה בתכלית הענווה וה[[ביטול]] ללמוד גם עם אנשים פשוטים{{הערההערת שוליים|במדבר יב1=[[היום יום]], גא' מנחם אב.}}".
==ענווה פסולה==
ופלגשו ושמה ראומה, פירש הבעש"ט שהכוונה לענוה פסולה, שמתגאה בענוה שלו ורוצה להראות שהוא עניו. וזהו "ופלגשו", ענוה פסולה הנק' פלגש, ושמה "ראו מה", ראו שאני במדריגות ובחינת "מה". ותלד את טבח, עי"ז היצה"ר טובח אותו.
ועל ענין ענוה פסולה זאת, משל מהבעל שם טוב לאחד שהיו לו כל המעלות ומדות משובחות, אלא שהיה בעל גאוה גדול. ואמרו לו העולם, הרי יש לו כל המעלות משובחות, אלא שיש לך חסרון זה שאתה בעל גאוה, התלמד עצמך להיות עניו ושוב לא יחסר לך שום מעלה. ועשה כן, והתלמד להיות עניו... ופעם אחת הקניטו אדם אחד, אמר לו, שוטה שבעולם מה אתה חשוב לנגדי, כיון שאני עניו ג"כ א"כ לא יחסר בי שום מעלה...{{הערה|כתר שם טוב ח"ב ע' שטו}}.
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:מידות ורגשות]]