רצוא ושוב: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – "פרשה " ב־"פרשת ") |
מ (החלפת טקסט – " ית' " ב־" יתברך ") |
||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
ה'רצוא' בכללו הוא עבודה בבחינה של יציאה מן ה[[כלים]], בעליה מלמטה למעלה והוא בבחינת [[אהבה]] ברשפי [[אש]] בתגבורת, לצאת מן ה[[גוף]] וליפרד מן הפתילה, והוא בבחינת [[אהבה רבה]] שאין [[כלי]] ה[[לב]] מכיל אותה. אין מטרה ברצוא בנפש האדם ללא שוב, שכן כאשר יש לאדם בנפשו רצוא ללא שוב הוא עלול להגיע לידי [[כלות הנפש]] ואין זוהי תכלית האדם, שהרי תפקידו של האדם הוא לעשות [[דירה בתחתונים]] דוקא כנאמר "על כרחך אתה חי". אלא תפקידו של הרצוא בנפש האדם הוא להיכנס נכון - עם חיות והתלהבות במטרה של דביקות בה' - לחיים של [[עבודה]] בעולם (שוב), וכמו כן לתת תוקף למעשים גשמיים להמשיך אלוקות בתוכם. | ה'רצוא' בכללו הוא עבודה בבחינה של יציאה מן ה[[כלים]], בעליה מלמטה למעלה והוא בבחינת [[אהבה]] ברשפי [[אש]] בתגבורת, לצאת מן ה[[גוף]] וליפרד מן הפתילה, והוא בבחינת [[אהבה רבה]] שאין [[כלי]] ה[[לב]] מכיל אותה. אין מטרה ברצוא בנפש האדם ללא שוב, שכן כאשר יש לאדם בנפשו רצוא ללא שוב הוא עלול להגיע לידי [[כלות הנפש]] ואין זוהי תכלית האדם, שהרי תפקידו של האדם הוא לעשות [[דירה בתחתונים]] דוקא כנאמר "על כרחך אתה חי". אלא תפקידו של הרצוא בנפש האדם הוא להיכנס נכון - עם חיות והתלהבות במטרה של דביקות בה' - לחיים של [[עבודה]] בעולם (שוב), וכמו כן לתת תוקף למעשים גשמיים להמשיך אלוקות בתוכם. | ||
הרצוא הוא מצד הרצון להיות דבוק באור ה' ה[[ממלא כל עלמין]] והמורגש על ידי כלות הנפש בחינת רצוא, והשוב הוא מבחינת ההתבוננות באור ה' ה[[סובב כל עלמין]], מצד הידיעה כי מציאותו | הרצוא הוא מצד הרצון להיות דבוק באור ה' ה[[ממלא כל עלמין]] והמורגש על ידי כלות הנפש בחינת רצוא, והשוב הוא מבחינת ההתבוננות באור ה' ה[[סובב כל עלמין]], מצד הידיעה כי מציאותו יתברך נמצאת בכל העולמות בשוה{{הערה|ליקוטי תורה פרשת ראה כט ב}}. | ||
==שוב== | ==שוב== | ||
גרסה מ־09:55, 22 בספטמבר 2016
| מלאכים |
|---|
| סוגי מלאכים |
| אופנים · חיות הקודש · שרפים |
| מושגים שונים |
| מטי ולא מטי · רצוא ושוב · קדוש קדוש קדוש · ברוך כבוד ה' ממקומו · קדוש וברוך |
רצוא ושוב הם שתי תנועות יסודיות בעבודתם של המלאכים בעולמות העליונים (על חיות הקודש במרכבה נאמר כי היו "רצוא ושוב כמראה הבזק") ושל הנשמות בעולם הזה. מקורו של ענין רצוא ושוב הוא בבחינת מטי ולא מטי.
רצוא
ה'רצוא' בכללו הוא עבודה בבחינה של יציאה מן הכלים, בעליה מלמטה למעלה והוא בבחינת אהבה ברשפי אש בתגבורת, לצאת מן הגוף וליפרד מן הפתילה, והוא בבחינת אהבה רבה שאין כלי הלב מכיל אותה. אין מטרה ברצוא בנפש האדם ללא שוב, שכן כאשר יש לאדם בנפשו רצוא ללא שוב הוא עלול להגיע לידי כלות הנפש ואין זוהי תכלית האדם, שהרי תפקידו של האדם הוא לעשות דירה בתחתונים דוקא כנאמר "על כרחך אתה חי". אלא תפקידו של הרצוא בנפש האדם הוא להיכנס נכון - עם חיות והתלהבות במטרה של דביקות בה' - לחיים של עבודה בעולם (שוב), וכמו כן לתת תוקף למעשים גשמיים להמשיך אלוקות בתוכם.
הרצוא הוא מצד הרצון להיות דבוק באור ה' הממלא כל עלמין והמורגש על ידי כלות הנפש בחינת רצוא, והשוב הוא מבחינת ההתבוננות באור ה' הסובב כל עלמין, מצד הידיעה כי מציאותו יתברך נמצאת בכל העולמות בשוה[1].
שוב
ה'שוב' בכללו הוא העבודה שבאה אחרי ה'רצוא' ותפקידה להשיב אל הכלים בהמשכה מלמעלה למטה את ה'רצוא'. כל עבודה שהיא באופן של תיקון כוללת את שני בחינות אלו.
בעולמות
בעולם התוהו היו הספירות בבחינת רצוא בלא שוב, ומשום כך הייתה שם שבירת הכלים. עולם התיקון הוא בבחינת שוב, "לשבת יצרה", שהוא המשכה של אורות בכלים.
הלב מחיה את כל הגוף בבחינת רצוא ושוב, שדם הנפש נסגר בתוכו, ואחר כך נפתח, ועל ידי כך מחיה כל הגוף. וכן ענין חיות כל העולמות הוא על ידי בחינת רצוא ושוב.
הערות שוליים
- ↑ ליקוטי תורה פרשת ראה כט ב