12,050
עריכות
שינויים
מ
החלפת טקסט – "כ"ק " ב־""
==מעלת הסיפור החסידי==
האדמו"ר הריי"צ סיפר מעשה, המלמד על מעלת הסיפור החסידי{{הערה|ראה אגרות קודש כ"ק אדמו"ר הריי"צ ח"ו עמ' עו ואילך.}}: שני אנשים יודעי ספר ניגשו לבקש מהרב הצדיק רבי [[ישראל מרוז'ין]] הסכמות על ספריהם. האחד חיבר ספר של חידושי תורה, וחברו ליקט סיפורי חסידים. למרבה הפלא, הקדים רבי ישראל מרוז'ין, וציווה לכתוב את הסכמתו לספר הסיפורים '''לפני''' שיכתבו את הסכמתו על הספר עם חידושי התורה.
עד כדי כך גדלה מעלתו של הסיפור החסידי, ש[[צמח צדק|אדמו"ר ה'צמח צדק']] השווה אותו במעלתו לציווי התורה לספר ביציאת מצרים, ואת כוחו וסגולתו של הסיפור - להוציא את החסיד מהמצב בו הוא נמצא{{הערה|שיחת אדמו"ר הריי"צ, ליל כ' כסלו תרצ"ב. ובספר המאמרים [[תש"י]] (עמ' 197) כותב על דרך זה: "גם ב[[יציאת מצרים]] של חסידות ישנה המצוה של סיפור [[יציאת מצרים]] בדיבור. לספר סיפורים חסידיים ולהרגיש את הסיפור המסופר בפנימיות דפנימיות. צריכים לדעת שכל סיפור הינו הוראה בחיים איך צריכים להתנהג בפועל ממש, וממילא צריך כל סיפור להביא למדה טובה ולחיות פנימית בהידור מצוה, ולהרגיש את דרכי הנועם של תורת החסידות".}}:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים. אפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים, וכולנו יודעים את התורה - חב"די שלם - מצוה עלינו לספר. צריכים לספר סיפור חסידי, ובסיפור עצמו יוצאים ממצרים}}
יתירה מזו, התבטא אדמו"ר הזקן{{הערה|אגרות קודש כ"ק אדמו"ר הריי"צ חלק ד' עמ' סה.}}:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=כאשר שמענו מהרבי (היינו המגיד ממעזריטש) דברי תורה - היה זה אצלנו [[תורה שבעל פה]], וכאשר שמענו מהרבי סיפור - היה זה אצלנו כמו [[תורה שבכתב]]!}}
בתקופתו של [[אדמו"ר האמצעי]], התמנה רבי [[הלל מפאריטש]] כמשפיע כללי, והוא הופקד על חינוכם של האברכים, שהיו נשלחים אליו ישירות על ידי אדמו"ר האמצעי.
ר' הלל ייחס חשיבות רבה לסיפור החסידי, והוא היה עיקר החינוך וההדרכה של האברך. וכך מסופר באגרות קודש של כ"ק אדמו"ר הריי"צ{{הערה|אגרות קודש חלק ד' עמ' נא.}}: "דרכו של הרה"ג הרב הלל מפאריטש היתה, שבתחילת בואו של איזה אברך אליו, היה מוסרו בידי שנים מהאברכים, להסביר לו לא רק את כללות ענין דרכי החסידות, ללמדו את האל"ף בי"ת החסידי, אלא '''עיקר העבודה היתה''' שהאברכים היו צריכים לספר לאברך החדש סיפורי מעשיות מהוד כ"ק האדמו"רים ומהחסידים הישנים ועל כל סיפור היו חוזרים כמה וכמה פעמים עד שהיה נקלט אצל האברך החדש בכי טוב והיה שגור בו היטב בכל פרטי הענין על בוריו. לאחר מכן היו שואלים את האברך החדש איזה ענין בתיקון המידות, ב[[יראת שמים]] ובהשגת הבורא ברוך הוא, הוא יכול ללמוד מאותו סיפור, '''והיו מכריחים את האברך לייגע עצמו בענין זה כמו בלימוד עיוני, והיו עוזרים לו בזה, ולאחר מכן היו מספרים מה שאמר מחנכם ומדריכם הרב הלל באותו ענין".
===לספר גם סיפורים 'תמוהים'===
בנוסף לכך, נדרשת הכנה כללית לפני שמספרים סיפור חסידי, הן מצד המספר, והן מצד שומע הסיפור{{הערה|ספר השיחות ה'תש"ד, עמ' 341.}}: '''"המספר זקוק להכנה גדולה יותר מאשר לומר מאמר עמוק ביותר, ומי ששומע סיפור - זקוק להכנה גדולה יותר מאשר לשמוע מאמר עמוק ביותר"'''.
וכך התבטא אדמו"ר הרש"ב{{הערה|[[אגרות קודש]] כ"ק אדמו"ר הריי"צ חלק ה' עמ' סה.}}: "צריך כשרון שכלי לדעת כיצד '''לספר''' סיפור, וצריך כשרון שכלי לדעת כיצד '''לשמוע''' סיפור".
===לספר את הרקע===
ובמקום אחר{{הערה|ליקוטי דיבורים, ליקוט כג.}}, מניח אדמו"ר הריי"צ דגש מיוחד על חשיבות הדיוק בסיפורי חסידים: '''"צריכים ללמוד כיצד לספר סיפור חסידי, לא לייפות את הסיפור בביאורים והסברים עצמיים, לספר את הסיפור דבר דבור על אופנו"'''.
הדבר אמור לא רק כלפי סיפורים מיוחדים, אלא כלפי כל סיפור חסידי, ואפילו קטע קטן המסופר מתוך סיפור שלם, צריך להיות מסופר בדיוק מירבי{{הערה|אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ ח"ו עמ' רפ.}}: "דבר ידוע ומפורסם בשם הוד כ"ק אבותינו רבותינו הקדושים זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, אשר כל דבר סיפור צדיקים או של חסידים - בלי הבדל תוכן, כי גם סיפור אשר בהשקפה ראשונה לא נראה בו שום תוכן, הנה באמת יש בו תוכן רב - צריך להיות מסופר בדיוק רב, וגם קטע של סיפור צריך להיות מסופר בסדר מדוייק".
===מקור הסיפור===
==כתיבת הסיפורים==
בשנים הראשונות לנשיאותו, עודד הרבי{{הערה|גם כ"ק אדמו"ר הריי"צ התעסק בנושא זה, ואף כתב מכתבים רבים לאנ"ש בו מעורר אותם להעלות על גבי הכתב זכרונות ימי קדם. ראה לדוגמא אגרות קודשאדמו"ר הריי"צ חלק ה' עמ' צז, ובהנסמן בהערות שם.}} את זקני החסידים להעלות על גבי הכתב את זיכרונותיהם מרבותינו נשיאינו ואת הסיפורים ששמעו בעת ההתוועדויות מזקני החסידים.
אגרות קודש רבות נכתבו בנושא זה, להלן חלקם:
===זכרונות מרבותינו נשיאינו===
באגרת אל הגאון רבי [[זלמן שמעון דווארקין]] (לימים, רבה של שכונת [[קראון הייטס]], כותב הרבי{{הערה|כ"ח מר חשון תשי"ב, אגרות קודש הרבי חלק ה' עמ' מ.}}: "קבלתי מכתבו בצירוף רשימות זכרונות מהשנים הראשונות לנשיאות כ"ק מו"ח אדמו"ר, ותשואות חן על העבר, ובקשה רבה וכפולה להמשיך בזה, כי אף שמרובים הסיפורים שרשם באיכות, אבל מעטים הם בכמות, ובלי ספק אשר רשומים בזכרונו עוד כהנה וכהנה. כן אם יש בידו לזרז את אלו שיודע שגם הם זוכרים ענינים וסיפורים מהשנים ההם, נא ונא לעשות בזה, או להודיעני ואכתוב אני אליהם ישר".
==הוצאה לאור==
באגרת הרבי לרש"י זוין שצוטטה לעיל, כותב הרבי שניתן להדפיס סיפורים חסידיים שלא נודעה מידת אמינותם, מכיון שסיפורים אלו - גם אם לא התרחשו בפועל - משקפים את מהלך הרוח של חסידים ואת אורח חייהם, ואף אם המעשה לא אמת, הרי שהוא היה יכול להיות באמת ("אויב די מעשה איז ניט אמת, האט עס אבער געקענט זיין אמת").
[[אדמו"ר המהר"ש]] אמר{{הערה|אגרות קודש כ"ק אדמו"ר הריי"צ חלק ד' עמ' נט.}}: "אוהב אני סיפורי החסידים ושיחתם, גם אלה הדברים המסופרים שאינם מדוייקים כל כך, ואפילו אלה הדברים שהם מוגזמים. הסיפורים החסידיים מחממים ומאירים את הבית החסידי".
התנאי היחיד שמציב הרבי לסיפורים כאלו, הינו למסור מודעה מפורשת שסיפורים אלו הינם ללא מסורת, ולא נודעה מידת אמינותם{{הערה|ראה המכתב בשלימותו, בלקוטי שיחות חכ"ד דלעיל.}}.