39,916
עריכות
שינויים
←שיטתו בכל הש"ס: כח הפרט
רבי יונתן החליט לעזוב את [[ארץ ישראל]] יחד עם כמה מחבריו, ביניהם רבי [[יהודה בן בתירא]] ורבי [[מתיא בן חרש]], ככל הנראה בעקבות גזירות אדריאנוס שנגזרו בימים שלאחר מרד [[בר כוכבא]], אך כאשר הגיעו לגבולה של הארץ התחרטו, ושבו לגור בארץ.{{הערת שוליים|[[ספרי]], [[פרשת ראה]], פ'.}}
== שיטתו בכל הש"ס: כח הפרט תורתו == ב{{ערך מורחב|ערך=[[מסכת סנהדריןכח הכלל]]{{הערת שוליים|דף ט"ו ע"ב.}} ישנה מחלוקת של רבי יאשיה עם רבי יונתן בדיני עיר הנדחת, לדעת רבי יאשיה כאשר יש קבוצה מעשרה עד מאה אנשים העובדים עבודה זרה, דינם של אנשים אלו הוא כדין עיר הנדחת, ועונשם כדין יחיד שעבד עבודה זרה, אך פחות מעשרה דינם כיחידים, וממאה ומעלה דינם כציבור. ואילו לרבי יונתן, דווקא ממאה ומעלה עד רובו של שבט דינם כעיר הנדחת, אך פחות מכך דינם כדין יחידים. הרבי מבאר כי מחלוקת זאת זו היא מחלוקת כללית של רבי יאשיה ורבי יונתן בכל הש"ס, כאשר רבי יאשיה מעדיף את '''כח הכלל, ולכן כבר מעשרה ומעלה ''' הוא מחשיב ככלל - "עיר"דין הלכתי הנוגע להלכות רבות, וממאה הם ציבור, ואילו רבי יונתן דוגל בכוחו של היחידכגון קדושת [[בית הכנסת]], ולכן עד מאה אנשים, דינם של עובדי העבודה זרה הוא כיחידים. מחלוקת זו הינה בכל הש"ס. דוגמאות נוספות לכך הינם במחלוקת דין [[רבי יאשיהעיר הנדחת]] ורבי יונתן במכה אביו ואמו, אם משמעות הכתוב היא דווקא מי שמכה ונידון רבות בדברי רבותינו נשיאינו. בדין זה אנו מוצאים בעיקר את שניהםשני האמוראים שחיו בדורות הראשונים, - וזו היא דעת [[רבי יאשיה שסובר כי אביו ואמו הינם מציאות של "מולידיו", לעומת ]] ו[[רבי יונתן שסובר כי כל אחד מהם הינו מציאות לעצמו בענין זה, ולכן משמעות הפסוק היא מי שמכה אחד מהם, שגם עונשיו הוא במיתה]].
== תלמידיו ==