7,240
עריכות
שינויים
הרחבה - המשך יבוא בלנ"ד
'''ספר יהושע''' הוא הספר הראשון בסדרת ספרי הנביאים, שבו מתוארים פעולותיו של [[יהושע בן נון]]בהכנסת בני ישראל ל[[ארץ ישראל]]. ==תוכן הספר=====הכניסה לארץ===הספר פותח בהסתלקותו של משה, ובכך שבני ישראל התאבלו עליו שלושים יום, בסופם שלח יהושע שני מרגלים חרש ליריחו על מנת לבדוק כיצד לכובשה, בהגיעם ליריחו הם הלכו להתאכסן בביתה של [[רחב הזונה]] (על שם שהייתה מוכרת מזון), היא מספרת להם שכולם מפחדים מהם פחד מוות מאז [[קריעת ים סוף]]. היא מחביאה אותם על הגג במהלך חיפוש אחריהם, והיא שולחת אותם להר עד חלוף שלושה ימים שבהם יחדלו מלחפשם, בשובם אל יהושע הם מוסרים לו את דבריה, והוא נחשב לראשון במעלהמתכונן לבאות. יהושע אוסף את כל בני ישראל ומספר להם שהולכים לעבור את הירדן, וכן מזכיר לבני גד ובני ראובן את התנאי שעשה עמהם משה רבינו - שהם צריכים לעבור חלוצים לפני בני ישראל. ב[[יו"ד בניסן]] [[ב'תפ"ח]], בני ישראל עברו את הירדן. התהליך היה כך: ארבע כהנים הרימו את [[ארון הברית]], וכשהגיעו לירדן, מימיו החלו להתערם עד שהגיעו לגובה של שלוש מאות פרסה, כל בני ישראל נכנסו לתוך הירדן, תוך שיהושע מתנה עמהם שהם נכנסים לארץ על מנת לכבוש, ולא - הירדן ישטפם כעת. לאחר מכן יהושע הכין 12 אנשים שכל אחד מהם סחב אבן גדולה, והורה להם להניחם בתוך הירדן, ולקחת 12 אבנים אחרות מתוך הירדן. לאחר מכן הכהנים חזרו לצידו המזרחי של הירדן, והמים חזרו לאיתנם. ואז הארון נשא את נושאיו והעבירם את הירדן. כל המלכים שהיו באיזור ראו את עמוד המים, דבר אשר הפיל את מוראו וחיתתו על כל העמים. ==החידוש בספר זה==על כך אמרו חז"ל: {{ציטוטון|אלמלא לא חטאו ישראל לא היו נותנים להם כי אם [[חמשה חומשי תורה]] וספר יהושע בלבד, אבל על ידי שחטאו ניתן להם הלכה מדרש ואגדה שנאמר כי ברוב ח[[כמה]] רוב כעס}}.
על מאמר זה, מקשה [[אדמו"ר המהר"ש]]{{הערה|1=[[תורת שמואל]] [[תרל"ב]] חלק א' הנחות - ויאמר גו' פסל לך עמ' [http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/maharash/tsh/632a/2/16/245&search=%D7%A1%D7%A4%D7%A8+%D7%99%D7%94%D7%95%D7%A9%D7%A2 רמה]}}, כי לכאורה קשה, שלפי זה מצינו חוטא נשכר, ובנוסף מקשה על פירוש [[רש"י]] שפירש: {{ציטוטון|על ידי שהכעיסו הרבה ניתנו להם ריבוי תורה כדי להטריחם יותר מדאי}}, וגם זה אינו מובן דאיך שייך לומר על תורתינו הקדושה שהוא טרחא חלילה.