12,050
עריכות
שינויים
מ
החלפת טקסט – " " ב־" "
ר' ישראל יפה היה אחד מהחתומים על [[תקנות לאזניא]] בשנת [[תקנ"ו]]{{הערת שוליים|[[אגרות קודש אדמו"ר הזקן]] אגרת לא.}}. מאוחר יותר, [[חג הגאולה י"ט בכסלו]] ב[[תקנ"ט]] הוא [[נישואין|נשא]] את ה[[אדמו"ר הזקן]] על כתפיו.
לאחר הסתלקות אדמו"ר הזקן, הצטווה רבי ישראל יפה על ידי ה[[אדמו"ר האמצעי]] לעלות לארץ ישראל. בתחילה הוא לא רצה לעלות לארץ ישראל, בטענה שכשהוא מתגורר בקאפוסט הוא תמיד יכול לקפוץ ל[[ליובאוויטש]] לרבי לשמוע [[דא"ח]], אבל אם הוא ייסע לחברון, הוא לא יוכל להגיע לשמוע [[דא"ח]] מהרבי. על כך ענה לו [[אדמו"ר האמצעי]] שהוא מוכן לשלוח לו כל שבוע את המאמר בכתב ידו וישלח לו בתנאי שיסע לחברון. ר'ישראל הסכים לכך ונסע לארץ ישראל לעיר חברון.
ר' ישראל עלה לחברון ונמנה עם חברי הקבוצה הראשונה של העולים המתיישבים בחברון. בעת עלייתו הותקפה השיירה על ידי ערבים והדפוס אותו הביא עימו ארצה כדי לכונן בארץ דפוס עברי נשדד על כל חלקיו, פרט לבסיס הכבד. כאשר במרד הפלחים בצפת הושמד דפוסו של ישראל בק, שימש בסיס זה שהיה בחברון להרכבת הדפוס החדש שם. רבי ישראל יפה היה ראש ה"כולל" הראשון בחברון, ונשא בתואר "ממונה דעיר הקודש חברון".
לרבי ישראל ולאשתו שפרינצא היו שישה בנים: אפרים, אהרן משה, דוד, מרדכי, שמואל ושלמה זלמן. בניו רבי דוד ורבי שלמה זלמן עלו לארץ יחד עם רבם, רבי מנחם מנדל מויטבסק וכשלוש מאות חסידים נוספים בשנת [[תקל"ז]].
בנו ר' אפרים רשום במפקד [[תקצ"ט]] שהוא בן 44. שעלה מקאפוסט בשנת [[תקפ"ג]]. שהוא נשוי ושבתו חנה היא בת 3 שנים. הוא היה ממונה ב"[[כולל חב"ד]]". בין השנים תר"ו-ט נפטר ובמפקד תר"ט רשומה אלמנתו חאשי' ובניו.