שינויים
אין תקציר עריכה
רבי ישראל יפה ידוע בתולדות החסידות בכינוי "המדפיס מקאפוסט". כינוי זה הוצמד לו מאחר שהיה בעל בית דפוס עברי בעיירה קאפוסט הסמוכה לשקלוב שבמחוז ויטפסק בבלארוס. רבי ישראל יפה הדפיס בין היתר את ספר 'שבחי הבעש"ט', וכן סידור של בעל התניא. ספריו ידועים בהקפדה על פרטים, הגהות מתוקנות ועיצוב נאה.
רבי ישראל יפה נזכר בתולדות החסידות אף כאיש אשר נשא את האדמו"ר בעל התניא על כתפיו לאחר שהאדמו"ר שוחרר מבית הכלא בשנת 1799. לאחר פטירת האדמו"ר הזקן, הצטווה רבי ישראל יפה על ידי ה"אדמור האמצעי" רבי דוב בר שניאורסון לעלות לארץ ישראל. בתחילה הוא לא רצה לעלות לארץ ישראל בטענה שהוא מתגורר בקאפוסט תמיד יכול הוא לקפוץ לליובאוויטש להרבי לשמוע דא"ח אבל אם הוא יסע לחברון הוא לא יוכל להגיע לשמוע דא"ח מהרבי. על כך ענה לו אדמו"ר האמצעי שהוא מוכן לשלוח לו כל שבוע את המאמר בכתב ידו וישלח לו. ר'ישראל יפה הסכים לכך ונסע לארץ ישראל לחברון. רבי יפה עלה מהעיירה קאפוסט לחברון ונמנה עם חברי הקבוצה הראשונה של העולים המתיישבים בחברון. בעת עלייתו הותקפה השיירה על ידי ערבים והדפוס אותו הביא עימו ארצה כדי לכונן בארץ דפוס עברי נשדד על כל חלקיו, פרט לבסיס הכבד. כאשר במרד הפלחים בצפת הושמד דפוס ישראל בק, שימש בסיס זה שהיה בחברון להרכבת הדפוס החדש שם. רבי ישראל יפה היה ראש ה"כולל" הראשון בחברון, ונשא בתואר "ממונה דעיר הקודש חברון".
לרבי ישראל יפה ולאשתו שפרינצה היו שישה בנים: אפרים, אהרן משה, דוד, מרדכי, שמואל ושלמה זלמן. בניו רבי דוד ורבי שלמה זלמן עלו לארץ בעליית תלמידי הבעל שם טוב בשנת 1777-התקל"ז יחד עם רבם רבי מנחם מנדל מויטבסק וכשלוש מאות חסידים נוספים.