10,583
עריכות
שינויים
מ
שוחזר מעריכות של שיע בוט (שיחה) לעריכה האחרונה של הנחה
אחת המקורות העיקריים לקיומו של קשר בין נשמתו של כל יהודי לנשמת המשיח הוא בכתבי הרב [[מנחם נחום מצ'רנוביל]] המביא בספרו [[מאור עיניים]] אמרה בשם ה[[בעל שם טוב]] וזה לשונו:{{ציטוט|תוכן=כמאמר הבעל שם טוב נבג"ם צריך כל אחד מישראל לתקן ולהכין חלק קומת משיח השייך לנשמתו כנודע שאדם ראשי תיבות אדם דוד משיח...וכמו כן יהיה משיח קומה שלימה מכל נשמות ישראל כלולה משישים ריבוא... על כן צריך כל אחד מישראל לתקן חלק בחינת משיח השייך לחלק נשמתו...|מקור=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=24871&st=&pgnum=186 מאור עיניים פרשת פנחס]}}
[[הרבי]] הביא לכך מקור ורמז בדברי ח חז"ל בביאורי המקרא. את הפסוק:{{הערה|במדבר כד, כז.}} "דרך כוכב מיעקב". מבארים ח חז"ל שהוא נבואה על מלך המשיח.{{הערה|תלמוד ירושלמי תענית פרק ד' הלכה ה. תרגום אונקלוס על הפסוק. ופירוש הרמב"ן על הפסוק.}} אמנם במקום אחר אמרו בזה פירוש נוסף שכוונת הפסוק הוא לכל אחד מישראל.{{הערה|תלמוד ירושלמי מעשר שני סוף פרק ד.}} ומכיוון שעל פי האמת כל הביאורים שישנם בפסוק אחד שייכים זה לזה. (וההוכחה לזה היא מדרשת ח חז"ל על המילה "שעטנז" המורכבת משלשה מילים 'שוע' 'טווי' ו'נוז' שמכך הסיקו להלכה שאיסור שעטנז הוא רק כשהתקיימו כל אופני וחלקי המלאכה.{{מקור|הן ההוכחה בשיחות הרבי והן מקור לדין..}}.) מוכח מכך ששיך לשַיֶיך כל אחד מישראל לנשמת משיח, שנאמר עליו שהוא 'כוכב מיעקב' והוא לפי שיש בו ניצוץ מנשמתו.{{הערה|ראה לקוטי שיחות חלק ב עמוד 599 ועמוד 692 בהערה וראה תורת מנחם התוועדויות תשמ"ו חלק א עמוד 344}}
הרבי גם הסביר על פי עניין זה קטע תמוה בסדר התפילה. בעת פתיחת הארון להוצאת ספר התורה בימים טובים מתפלל כל הציבור ואומר:{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=32581&st=&pgnum=184&hilite= סידור תהילת ה' (הישן) עמוד 184].}} "רבונו של עולם.. ויתקיים בנו מקרא שכתוב{{הערה|ישעיה יא, ב.}} ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה". כלומר, הציבור מתפלל שיתקיים בו פסוק ונבואה שנאמרה אודות משיח צדקנו?! תמיהה זו העלה הרב [[חיים אלעזר שפירא]] בעל המנחת אלעזר בספרו חמשה מאמרות{{הערה|אות כז.}} והשאיר שיש לאומרו למרות התמיהה כי בוודאי נקבע כן על פי גדולי ישראל. אמנם הרבי מסביר שעל פי האמור בספר מאור עיניים שכל אחד מישראל יש לו חלק מנשמת משיח ממילא נמצאים אצלו (מעין) תכונותיו של משיח ושוב שייך שיבקש שיתקיים בו עצמו פסוק זה.{{הערה|התוועדויות תשמ"ג חלק ג עמוד 1315 ואילך. התוועדויות תשמ"ו עמוד 144 ואילך.}}
==עניינו==
===העבודה===
ניצוץ משיח הוא דרגת ה[[יחידה]] שבנשמה{{הערה|שם=תו"מ|תורת מנחם התוועדויות - תשמ"ו עמוד 343 ואילך, לקוטי שיחות חלק כט עמוד 358 ואילך.}} ועניינו הוא כעניינו של משיח הכללי שבביאתו יתגלה האלקות שלמעלה מטעם ודעת, שזהו הכוונה במאמר חחז"ל{{הערה|סנהדרין צ"ז, א.}}: שמשיח בא "בהיסח הדעת" לפי שעניינו הוא הקשר לאלקות שלמעלה מהשכל והדעת. וכך הוא גם בניצוץ משיח הפרטי שהוא עצם התקשרותו של היהודי עם הקב"ה באופן למעלה מטעם ודעת. אולם בזמן הגלות כח זה הוא נעלם ולפעמים הכח הינו בגלות ממש בתוך ה[[נפש הבהמית]] והוא כאשר האדם מקשר ומשקיע את עצמו בענייני עולם הזה בהתקשרות חזקה בלי טעם וממילא הקשר העצמי לקדושה ואלוקות מתעלם ונמצא בגלות.
ועבודתו של יהודי הוא לגלות את ניצוץ זה. והוא על ידי עבודת התפילה מעומק הלב שאז מתגלה נקודה הפנימית שבו שלמעלה מהדעת. כן על ידי נתינת [[צדקה]] מכסף שעמל בו בעסק משא ומתן. לפי שבעסק האדם משקיע את עומק נפשו ועל ידי שנותן הכסף לצדקה הרי הוא נותן את עומק נפשו ונקודת ליבו לאלקות. ועל יד זה מעלה האדם את כל התורה ומצוות שלו שיהיו חדורים עם הקשר האלוקי שבנקודת הלב. עבודה זו היא גילוי המשיח בנפש האדם.{{הערה|ראה בכל זה בתניא אגרת הקודש סימן ד ראה לקוטי שיחות חלק ב עמוד 692 בהערה שמציין להנ"ל.}}