שינויים

יש מי שאומר{{הערה|של"ה שער האותיות אות ק ד"ה והכוס. הובא במ"א שם.}}, שעל פי הקבלה יש להעמיד את הכוס על בסיס כף היד, והאצבעות תהיינה זקופות סביב הכוס, ולא לאחוז באצבעותיו בכוס. ויש אומרים{{הערה|נגיד ומצוה עמ' צו. הובא בבאר היטב ס"ק ה. וראה שער המצות פר' עקב עמ' קו. אליה רבה ס"ק ז.}}, להעמיד על האצבעות ממש. מנהג חב"ד{{הערה|שם=סהמ|ספר המנהגים – חב"ד עמ' 28.}} הוא: לוקח את הכוס ביד ימין ומוסרה ליד שמאל, ומעמידו דרך הורדה מלמעלה למטה על כף ידו הימנית כשהיא כפופה קצת, כעין כלי קיבול, כשארבעת אצבעותיו מוגבהות והגודל מושכב מן הצד. '''מגביהו מן הקרקע טפח''' – אם הוא יושב על גבי קרקע, ואם הוא מיסב בשולחן מגביהו מעל השולחן טפח{{הערה|רש"י שם ד"ה מן הקרקע. ירושלמי ברכות פ"ז ה"ה. טור ושו"ע ס"ד.}}, כדי שיהא נראה לכל המסובין ויסתכלו בו{{הערה|טור. לבוש ס"ה.}}. מנהג חב"ד{{הערה|שם=סהמ}} הוא להגביה את הכוס למעלה משלשה טפחים מעל השולחן. '''נותן עיניו בו''' – כדי שלא יסיח דעתו ממנו. ממתי שהמברך אוחז את הכוס בידו לברך, אסור לו לשוח, אפילו שיחה קלה של ב' וג' תיבות משום היסח הדעת{{הערה|מימרא דר' אסי שם ורש"י ד"ה אין מסיחין. טור ושו"ע ס"ו. מ"א סי' קסה ס"ק ד. תוס' שם בשם רש"י. רש"י על הרי"ף שם. שלטי הגבורים על המרדכי ברכות רמז קפג אות ז.}}. ויש אומרים{{הערה|משמעות התוס' שם ד"ה אין. הרב רבנו יונה שם (לח, א ד"ה אין) בשם רבני צרפת (ראה חדושי אנשי שם אות ג, והגהות הב"ח שם אות ו). וראה רא"ש שם פ"ז סל"ה. רבנו ירוחם נתיב טז ח"ז (קמח, ד).}}, שגם למסובין אסור להסיח את דעתם (בדיבור) משנטל המברך את הכוס בידו לברך. וטוב לחוש לדבריהם לכתחלה. ==חמר מדינה==