39,916
עריכות
שינויים
מ
החלפת טקסט – " סי' " ב־" סימן "
{{ציטוט צף|באם שינצח {{מונחון|בונפארט|שם משפחתו של נפוליאון}} יורם קרן ישראל ויורבה העושר בישראל, אבל יתפרדו ויתנתקו לבן של ישראל מאביהם שבשמים, ובאם שינצח {{מונחון|אלכסנדר|הצאר של רוסיה}} יושפל קרן ישראל ויורבה העוני בישראל, אבל יתחברו ויתדבקו לבן של ישראל לאביהן שבשמים|[http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?29299& ספר התולדות אדמו"ר הזקן חלק ד' עמוד 1025]}}
מיד בפרוץ המלחמה, גילה אדמו"ר הזקן את דעתו בפני ה[[חסידים]], שבמידה ונפוליאון יינצח, ייתכן מצב שבו יוקל ליהודים מבחינה גשמית, אך מבחינה רוחנית עלולה להתרבות המינות וההפקרות רח"ל. וכך כתב אדמו"ר הזקן במכתבו לר' [[משה מייזליש]]: כך הראו לי במוסף ביום א' דראש השנה באם שינצח בונפארט (שם משפחתו של נפוליאון) יורם קרן ישראל ויורבה העושר בישראל, אבל יתפרדו ויתנתקו לבן של ישראל מאביהם שבשמים, ובאם שינצח אלכסנדר יושפל קרן ישראל ויורבה העוני בישראל, אבל יתענגו ויתחברו לבן של ישראל לאביהן שבשמים<ref>אגרות קודש אדמו"ר הזקן סי' סימן סד</ref>.
בין אדמו"ר הזקן לבין כמה מחביריו מתלמידי המגיד, נוצרו חילוקי דעות מי עדיף שינצח במלחמה זו, בשונה מדעתו של אדמו"ר הזקן סברו חלק מגדולי דודו כי עדיף שנפוליאון ינצח ובכך יורווח ליהודים בגשמיות.
מסופר שהוחלט שההכרעה תיפול בראש השנה בעת תקיעת שופר. מייד בבוקרו של ראש השנה עוד קודם התפילה, נטל אדמו"ר הזקן את השופר ותקע בו, כשהגיע המגיד ר' [[המגיד מקוזניץ|ישראל מקוזניץ]]{{הערה|[[אדמו"ר הריי"צ]] כותב (ספר השיחות תרצ"א עמ' 171 נעתק מרשימת היומן עמ' קעה-ו, וכן בסה"ש הנ"ל עמ' 174.) שמדובר ברבי [[שלמה מקרלין]] אך הרבי מציין (אגרות קודש חלק ט"ו עמ' ת"נ.) שהוא נפטר שנים רבות קודם לכן ב[[תקנ"ב]] ולכן צריך לומר שמדובר ב[[המגיד מקוזניץ|מגיד מקוזניץ]].}} (שצידד בנצחונו של נפוליאון) לתקוע בשופר אמר הליטאי (כך היה כינויו של אדמו"ר הזקן) הקדימני.
[[אדמו"ר האמצעי]] כותב במכתבו: וביום ראש השנה קרא אותנו (אדמו"ר הזקן) ואמר לנו בדברי חדוה ונחמה, בזה הלשון: "היום ראיתי בתפילתי שנשתנה שינוי טוב למעליותא ושלנו נצח"<ref>אגרות קודש אדמו"ר האמצעי סי' סימן ח'</ref>.
יחסו של אדמו"ר הזקן לא היה רק יחס רוחני, גם בגשמיות עזר אדמו"ר הזקן לנצחונו של הצאר.
==בריחת אדמו"ר הזקן==
כ"ק אדמו"ר הזקן לא רצה לעזוב בתקופת המלחמה את מקום מגוריו בעיר [[ליאדי]], וזאת לכל לראש בכדי שלא תיפול רוחם של יהודי רוסיה הלבנה. אך כאשר צבא נפוליאון התקדם במהירות לעבר עירו ליאדי, מפני תכלית השנאה לצאר הוחלט אצל אדמו"ר הזקן לברוח מפניו באמרו: "טוב לי מוות מחיים תחתיו ולא אראה ברעת עמי"<ref>אגרות קודש אדמו"ר האמצעי סי' סימן ח'</ref>, אז ציווה כ"ק אדמו"ר הזקן על כל התושבים היהודים לעזוב את העיר במהירות האפשרית. ביום שישי, כ"ט מנחם-אב, ער"ח [[אלול]] שנת תקע"ב, עזב כ"ק אדמו"ר הזקן ביחד עם בני ביתו ועימם כשלוש מאות משפחות חסידים את העיר ליאדי.
בטרם עזבו משפחות החסידים את בתיהם, ציווה עליהם כ"ק אדמו"ר הזקן לקחת את כל כלי הבית עימם, גם את מיטותיהם ושולחנותיהם. את כל הדברים הישנים הוא ציווה לשרוף. לאחר שכל החסידים עזבו את העיר וכבר עשו כברת דרך, ציווה עליהם כ"ק אדמו"ר הזקן לחזור לעיר ליאדי ולבדוק אולי בכל זאת נותר איזה שהוא כלי או בגד, ואכן להפתעתם הרבה מצאו החסידים שני נעלי-בית בלויים, וכ"ק רבינו הזקן ציווה עליהם לשרוף את כל הבית שבו נמצאו הפריטים האלו.
==לקריאה נוספת==
* '''אגרות קודש אדמו"ר האמצעי סי' סימן ח'''' - תיאור ארוך על בריחת אדמו"ר הזקן, והסבר על פי תורת הסוד למלחמה.
* '''המסע האחרון''' - מאתיים שנה למסעו של אדמו"ר הזקן בעיצומה של מלחמת נפוליאון לאור מסמכים ותעודות וגם: סיפורים ושמועות, תשע"ב, [[יהושע מונדשיין]].