שינויים

'''פרשת הממזרים''' (או '''פסק דין האח והאחות''') הוא כינוי לפולמוס אודות פסק דין שפסק ר' [[שלמה גורן]] ב[[כסליו]] [[תשל"ג]] (פורסם ב-19 בנובמבר 1972). פסק הדין התיימר לטהר את האחים חנוך ומרים לנגר מחשד לממזרות, והביאו לזעם גדול עליו בקרב הציבור החרדי ולהרחבת הקרע בין הציבור החרדי, ו[[הרבנות הראשית]] לישראל.

ב-1956 הגיע המקרה לידיעתו של בית הדין הרבני בתל אביב, שפסל את הילדים לנישואים, כממזרים, על סמך פרטים אלו. בשנות השישים שב המקרה לבית הדין בפתח תקווה שבפניו הופיעו עדים. בולק בורקובסקי, שהיה ידוע כגר, טען בתוקף שהוא יהודי כשר, ושגיורו התבצע כהלכה. מאחר שלא היו עדים לגיור, השאלה הייתה האם הוא מוחזק וידוע כיהודי, ובנוסף, האם הוא מנהל אורח חיים יהודי שכשלעצמו יכול להעמידו בחזקת גר. בורקובסקי טען שהוא מניח תפילין מדי יום ושומר שבת. בית הדין ערך לו בחינה קצרה ביהדות. בורוקובסקי ידע לומר שמניחים תפילין בבוקר, ולא בשבת, אך לא ידע כיצד בדיוק מניחים תפילין, וטעה בהשלמת הפסוק שמע ישראל. בית הדין בירר האם הוא ידוע בציבור כיהודי, ואכן מכריו העידו שנחשב בקהילה ליהודי כשר. ומכיון שעל פי ההלכה אדם שמוחזק כגר דינו כגר, בית הדין פסק, שמכיוון שבורוקובסקי ידוע ומוחזק בציבור כגר, אין אפשרות לשנות זאת עד שתובא ראיה סותרת, והשאיר את ממזרות הילדים בתוקף.

בכנס שהתקיים נגד המהלך ובמחאה האדירה שהתקיימה, השתתפו רבני חב"ד, ביניהם הרב [[יעקב לנדא]] שהדגיש את הנגיעה האישית שהייתה לרב גורן, שמונה לרב עקב הפסיקה המקילה שעליה הצהיר מראש. הרב לנדא הסביר, שכאשר לדיין הפוסק יש אינטרס אישי בפסק, פסק הדין אינו תקף. על אחת כמה וכמה כאשר נעשה כדי למצוא חן בעיני חילונים. בנוסף השתתפו במחאה כל גדולי רבני הציבור החרדי ביניהם כל מנהיגי הליטאים, ביניהם [[הסטייפלר]] ששלח את נציגיו למעמד, הרב [[שלמה זלמן אוירבך]] שכתב מכתב חריף, והרב אלישיב על פסק הרב גורן ש"לכדי ליצנות לא הגיע".