עתידין אילני סרק שיתנו פירות

יתיב רבן גמליאל וקא דריש עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת שנאמר (תהלים עב, טז) יהי פסת בר בארץ ליגלג עליו אותו תלמיד ואמר אין כל חדש תחת השמש אמר ליה בא ואראך דוגמתן בעולם הזה נפק אחוי ליה כמיהין ופטריות ואכלי מילת נברא בר קורא

שבת ל, ב.

זה שהארץ תצמיח גלוסקאות, זה מכיון שהטבע יתרומם, ובמילא תוציא גלוסקאות[1].

לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא מחזיר הפירות (מזהב) שהיה בבית המקדש הראשון, "שכשבנה שלמה בית המקדש, צר בו כל מיני אילנות. ובשעה שאילנות שבשדה עושים פירות, אלו שבבית עושים פירות, והיו משירים פירותם"[2].

-כבר היה לעולמים:

בעצם מצד מאמר ה' בתחילת הבריאה היה צריך להיות באופן שהגזע של העצים יהיו גם ראויים לאכילה רק שהאילנות לא צייתו[3].

ובתחילת הבריאה כל האילנות (אפילו אילני סרק) נתנו פירות.

"לחם פנג" הוא המן שהיה לבני ישראל כשהיו במדבר ארבעים שנה אחרי יציאת מצרים[4].

ליד בארה של מרים צמחו אילנות[5] עם פירות[6].

ליד מערת רבי שמעון בר יוחאי בדרך נס[7] צמח להם עץ חרובים, וגם (פירות) החרובים[6].

צמיחת הפרחים במטה אהרן[8].

-מעשינו ועבודתנו:

אדם הישראלי נמשל לאילן, כמו שכתוב[9] "כי האדם עץ השדה", והפירות הם קיום מצות[10]. והבריאה היתה באופן שכל הנבראים ימלאו את תפקידם כפי רצון ומצות הבורא, כל אילן ישא פרי. ורק שעל ידי החטא, שבנפש הוא ענין אילן ואינו עושה פרי, נעשה כך גם בגשמיות.

והעבודה עתה, כנ"ל, היא להביא את כל העולם לשלימותו כמו קודם החטא, היינו ההשתדלות בפרט שכל הסביבה שלו תביא פירות מאי פירות מצות, ואז נזכה כלנו לקיום היעוד ועץ השדה יתן פריו וגו', ואולך אתכם קוממיות, הן ברוח הן בגשם[11].

"לחם פנג" (שהוא ענינו של המן), משתנה לכל הטעמים, ע"י עבודתינו לימוד טעמי תורה.

  1. אגרות מלך ח"ב ע' קא (הגדה של פסח עם לקוטי טעמים מנהגים וביאורים ח"ב ע' תרנג), ובהע' ד"ה הטבע יתרומם.
  2. שיר השירים רבה פ"ג(, י). ש"פ בשלח תשמ"ז, התוועדויות ע' 451, ובהע' 142.
  3. לקו"ש חכ"ז ע' 191, אות ח. וש"נ.
  4. ש"פ דברים תשמ"ט, התוועדויות ח"ד ע' 107.
  5. תוספתא סוכה ג; במדבר רבה א; שם יט; תנחומא ישן חוקת; רש"י תהלים עח, טז.
  6. 6.0 6.1 התוועדויות תשמ"ב ח"ג ע' 1395.
  7. שבת לג, ב.
  8. במדבר כז, כג.
  9. דברים כ, יט.
  10. סוטה מו, א.
  11. אחש"פ תשכ"ה. אג"ק חכ"א מכתב ז'תתג, ע' נה-נו.