285
עריכות
שינויים
אין תקציר עריכה
בעת [[מלחמת העולם השנייה]] ברח לעומק [[רוסיה]] כמו רבים מחסידי חב"ד, והצטרף לקהילה החסידית שהתבססה ב[[בוכרה]], שם החל עסק בקבורה במסגרת החברא קדישא, כשלצורך כך היה לעיתים ישן בבית העלמין בתוך חפירה שיועדה לצרכי קבורה ביום המחרת. פעולותיו אלה נעשו יחד עם ידידו הרב [[מענדל פוטרפס]].
עם סיום המלחמה הבריח את גבולות [[רוסיה]] באמצעות דרכון פולני מזוייף במסגרת '[[יציאת רוסיה תש"ו|הבריחה הגדולה]]', והגיע ל[[פריז]] שם החל ללמד את ילדי החסידים שהתרכזו במקום{{הערה|על לימוד זה התבטא ר' אהרון יוסף, כי הוא מותיר אותו בגלות, שכן כדי שהוריהם של התלמידים יסכימו שילמד עמהם, מחליף הוא מידי יום חולצה ומקפיד על צחותה.}}. בהמשך, עקר לברינואה והחל לעסוק מלאכות במלאכות כפיים פשוטות, ורק כעבור מספר שנים נכנע ללחצים עליו להצטרף לצוות ישיבת [[תומכי תמימים ברינואה|תומכי תמימים המקומית]], שם התמנה כ[[משגיח]] וכמגיד שיעור בנגלה. כעבור מספר שנים נוספות קיבל על עצמו לסירוגין עיסוק בהשפעה והדרכה פנימית של בחורי הישיבה, והוא עסק בתפקיד לצד אביו והפך לאחד הדמויות המשפיעות בישיבה.
בזכות כיבוד ההורים המופלא שלו זכה לברכתו של הרבי לאריכות ימים.
ה[[משפיע]] ר' [[מענדל פוטרפס]] אמר עליו, שבכל אדם יש חסרונות, והחיסרון היחיד שמצא בו, הינו היותו [[פנימי]] "יותר מידי". עוד אמר עליו ר' מענדל, כי אם ישנו [[חסיד]] בדורינו זהו ר' אהרון יוסף.
בתום [[מלחמת העולם השנייה]] התבטא ר' [[שניאור זלמן בוטמן]]:"אם נותר ב[[סמרקנד]] אברך המבין ב[[חסידות]] זהו ר' אהרון יוסף".
פעם, לאחר היותו ביחידות, אמר הרבי להרב לייבל גרונר, שהנ"ל ביקש רק על רוחניות.
באחת מהיחידויות הורה לו [[הרבי]] להרבות מידי יום באמירת [[תהלים]] באומרו:"כשאומר הינך [[תהלים]], אומרם [[דוד המלך]] עמך".
באחת מההתוועדויות לאחר ששתה הרבה לחיים, אמר ר' אהרון יוסף כי קוימו בו דברי ה[[תניא]]: "כברא דאשתדל בתר אבוי ואימיה, דרחים לון יתיר מגרמיה ונפשיה ונשמתיה כו', ומסר גרמיה למיתה עליהו למיפרק לון" (כבן המשתדל לטובת אביו ואימו, שאוהבת יותר מאשר את גופו, נפשו, רוחו ונשמתו. ומוסר את עצמו למען פדייתם משביים).