כדי לעמוד בפני גלי הזמן והרוחות החדשות שהחלו לנשוב ברחבי [[רוסיה]], תנועת השכלה וה[[ציונות]], יסד [[אדמו"ר הרש"ב]] בשנת [[תרנ"ז]] [[ישיבה]] גדולה, שממנה הסתעפה רשת הישיבות "[[תומכי תמימים]]" בעיירות האזור.
שם זה שמה של הישיבה מבטא את הרעיון העיקרי של מיסדומיסדה: הוא שאף לא רק ללמד ולא רק לחנך, אלא גם לזקק ולזכך את זיקק וזיכוך ה[[מידות]], לחזק את ה[[רצון]], לרומם את ה[[נפש]]; במלה אחת - לעצב עיצוב אופי שיהיה שלם, ללא קרע ופיזור, ללא פילוג ופיצול, שיהיה ו'[[תמים]]'.
בכלל, באותה תקופה הייתה שעת רצון לייסוד [[ישיבה|ישיבות]], כיוון שבתקופה זו קמו ישיבות: סלובודקה, מיר, סלוצק, וטלז. הרבצת ה[[תורה]] הופיעה אז בצורה של ישיבות שהתרכזו והתפתחו ושגשגו בארץ הישיבות - [[ליטא]], והיוו את הרזרבואר הגדול לתורה, שהזין את תפוצות [[ישראל]].
ישיבת "[[תומכי תמימים]]" הייתה דומה לישיבות ליטא, ושונה מהן. הייתה דומה להן, משום ששיטת לימודן של ישיבות [[ליטא]] הונחלה בה, והייתה שונה בהבדלים דלהלן.
==הרוח==
ישיבות "תומכי תמימים" של חב"ד ליובאוויטש מצטיינות בשוני נוסף מישיבות אחרות. הן מהוות סוג בפני עצמוברוח חסידית המעניקה חוסן אמוני ללומד, הן יותר מישיבות במובן הרגיל, כי מטרתן של ישיבות אחרות היא ללמד, ולכל היותר - לחנך, ובאמצעות רוח זו התגברו אדמו"[[תומכי תמימים]]רי חב" הרחיקו ללכת הרבה יותר מזה. כאן נבנה מבצר, להגנה וללחימהד על תנועת ההשכלה שסחפה בחורים רבים, כאן מתחנך דור של לוחמים, של גיבורי רוח, חדורים בהתמסרות בלי מצרים ומעצורים וכוננות להקרבה. תלמידי ישיבות אלה היו צריכים להיות לא רק מלומדים והקנו לתלמידים דרך ב[[תורהעבודת ה']], מחונכים ב[[אמונה]], אלא גם דרוכים למלחמה למען תורה ו[[אמונה]], להתגוננות מפני סכנות שרחפו אז, בשעת היווסדן, ועוד יותר מפני הסכנות הבאות, שאדמו"רי חב"ד חזו מראשותכלית חיים פנמית.
ואין זה הדבר היחידי המייחד את "תומכי תמימים". הם הפילו את המחיצה בין [[חסידות]] ולומדות. חסידות ולומדות, לפי [[חסידות חב"ד]], הן רק שני צדדים של מטבע אחת, של עבודת הבורא. בחב"ד נוצרה מזיגה מיוחדת של שתיהן.
==השיטה==
הייתה סכנה שיאפיל בעקבות חשש להאפלת הרגש על ה[[מחשבה]] וההתלהבות תערפל את ההגיון. הרי הנוצר על ידי לימוד אינטנסיבי ומעמיק של [[הלכהתורת הנגלה]] זקוק לביקורת קרה, ל[[התבוננות]] בהירה וחדה, לניתוח יבש - ואיך תתאים גישה זו לסגולות חסידיות שהן מנוגדות לה? מייסדי "ישיבות "תומכי תמימים" ראו את הסכנה מראש - ומנעוה, הם בחרו בעיקר בשיטת שיטת הלימוד ההגיוני של ישיבות ליטא; לימוד שייסד אדמו"על אתרר הרש", חיפוש אחרי האמת ב כוללת הדרכות ללימוד מתוך דרך של הפשט, התעמקות בדברי חז"ל, שאיפה לרדת לסוף דעתם, לכוון את כוונותיהם, להבין למחשבותיהם ולרוחם ולאסוקי שמעתתא אליבא דהילכתא. ומאידך - התרחקות מפלפולים, שאינם מכוונים אל האמת. התבטלות עצמית יחד עם השתלמות עצמית האופייניות לחב"ד, הועילו בהרבה להיזהר מלהזהיר, להינצל מלהבריק בהברקות בלבד, ללא תוכן מוצק ומבוסס על יסודות ההגיון, על אדני שכל הישר והאמת. כל זה כיוון את שיטת הלימוד בישיבות "[[תומכי תמימים]]" לאפיקים ישרים, שחתרו אליהם מתחילתם מייסדי ישיבות אלה, אדמו"רי חב"ד ליובאוויטשהנוטה לפשט מאידך והעמקה ועיון מאידך, שהתוו את הקו והשגיחו בעין פקוחה שלא יסטו ממנו. אלה דבריו של [[בהדרכותיו מבהיר אדמו"ר הרש"ב]], ב[[קונטרס עץ חיים]] (תרס"ד) המופנה במיוחד לתלמידי ישיבות "תומכי תמימים": העיקר הוא לעיין ולהעמיק בכל דבר, וכל מימרא וכל סברא פרטית לא יחשוב אשר הבנתה השטחית זה כולה, כי אם יש בה עומק ועומק לעומק, ודרושה יגיעה גדולה, יגיעת [[נפש]] ויגיעת בשר ושכל ישר והתקשרות טובה, ועל כולם שירצה את האמת דווקא, כשיגמור תוכן כל סוגיה ותהיה ברורה ומסודרת אצלו יעמיק דעתו בכללות נושא הסוגיה, ויברר וילבן הדבר בעיון שכלי ויראה אם כל הפרטים מתאימים המה. וידקדק הרבה מאוד בפירוש [[רש"י]]... וה[[פלפול]] של אמת יכול להיות דווקא כשידע תחילה את ההלכה לאמיתתה באופן מסודר ובדברים ברורים, ואחר כך מי שחננו ה' בשכל טוב ודעת רחבה יכול יפלפל בעניין, ואז יהיה הפלפול אמיתי ויהיה גם כן מסודר לבוא לידי הלכה, היינו לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא". הלימוד החב"די התרחק לא רק מפלפול שאינו מבוסס על האמת ואינו מוביל אליו - אלא גם משטחיות, מהרבות בידיעות ללא הבנה. לא פחות מקליטת ידיעות חשובה הייתה עיכולן, ספוגן לתוך המוח והלב גם יחד. היו שיעורים מיוחדים להרבות בקיאות, שהיו נקראים "גרסא" אבל עיקר השיעורים היו הזהירות הדרושה מפלפולי שקר ומשטחיות ופיזור בלימוד בעיון, בשקול הדעת ועמקות - סגולות אופייניות לישיבות ליטא. מאידך השפיעה הגישה החסידית והתכונה החבדי"ת להיזהר מהפרזה בניתוח דק מן הדק, מהסתכלות שכלית בהחלט עד כדי כך שהדברים עלולים להיעשות מופשטים ביותר ללא אחיזה במציאות. יותר ממה שיש לחדש בתורה - התורה צריכה לחדש בלומדיה, סבורים [[חסידי חב"ד]]. מכאן, המטרה לא לרכוש בקיאות בלבד אלא לבצע את תוכנה, הלכה למעשה, הן ב[[הלכה]] והן - ב[[חסידות]]. ה[[חינוך]] היה {{מונחון|אינדיבידואלי|יחודי}}, מתאים לסגולותיו היחידיות של התלמיד. "[[משפיע|המשפיעים]]" בקיאים היו בחכמת הנפש, צללו לנשמתם של התלמידים, חפשו וגילו כשרונות ותכונות ופיתחו אותם בכיוון חב"ד. הם הסתכלו על כל יחיד כעל רבים, משום שכל יחיד יכול - וצריך - להשפיע על רבים. לכן טפלו בכל תלמיד ובהתמסרות ותשומת לב מיוחדת, כדי לשבץ את אופיו ונטיותיו במסגרת כללית ולכוונם בקו [[חב"ד]]. מכאן ההתלהבות, [[מסירות נפש|מסירות הנפש]], המאופיינת את הרבצת התורה בידי חב"ד, מ[[רוסיה]] תחת השלטון הסובייטי, עד לכפרים נדחים בשממות חול של [[אפריקה]] הצפונית, ועד לכרכים סואנים בשיטפון של טמיעה והתנכרות בבירות [[אירופה]] המערבית, ומטרופוליות אמריקאיות.
==סדרי הישיבה==