עריכת הדף "מעשינו ועבודתינו"

'''מעשינו ועבודתינו''' הם כללות [[עבודת ה']] של כל בני ישראל במשך זמן ה[[גלות]] המביאה ופועלת את הגאולה. 

וכל אחד מ[[ייעודי הגאולה]] נגרם ונפעל על ידי פרט מסויימת בעבודת ה' - מעשינו ועבודתינו, הדומה לייעוד פרטי זה שפועל אותו ב[[מדה כנגד מדה]].

== מקור הלשון "מעשינו ועבודתינו" ==
'''מעשינו ועבודתינו''' הוא מטבע לשון שטבע [[אדמו"ר הזקן]] ב[[תניא פרק ל"ז]], שכולל את כללות עבודת השם במשך זמן ה[[גלות]] המביאה את הגאולה. בלשונו הק' "תכלית השלימות הזה של ימות המשיח ותחיית המתים שהוא גילוי [[אור אין סוף|אור א"ס ב"ה]] ב[[עולם הזה]] הגשמי תלוי במעשינו ועבודתנו כל זמן משך הגלות".

רבותינו נשיאינו השתמשו רבות במטבע לשון זו, והיא מופיעה בריבוי מיוחד בשיחותיו ומאמריו של [[הרבי]].

== מהות מעשינו ועבודתינו ==
כל הדברים הנפלאים שהקב"ה יעשה בזמן הגאולה, אין הם [[שכר|תשלום שכר]] עבור העבודה שלנו בלבד, אלא הם בעצם תוצאה ממה שאנו פועלים עכשיו, על ידי המעשים שלנו והעבודה שלנו בתורה ומצוות בזמן של הגלות. 

משל לזה הוא מ[[מלאכת זורע|זריעה]] ב[[ארץ]], שכתוצאה מכך יש את הצמיחה, המצוות הם כמו הזריעה, והצמיחה הם הגילויים לעתיד לבא{{הערה|לקו"ש חכ"ב ע' 76 (מצוות משל לזריעה - תו"א ד"ה הבאים ישרש יעקב). ועוד.}}.

יותר מכך, בעצם בעשיית המצוות אנו כבר ממשיכים כאן על ידי המצוה גילוי [[אור אין סוף ב"ה]], יוצא איפה כי המצוה עצמה היא המהות של הגילויים דלעתיד לבא ([[ימות המשיח]] ו[[תחיית המתים]]) גילוי אור אין סוף ב"ה בעולם הזה הגשמי{{הערה|תניא ריש פל"ז. שיחת ש"פ תצא תנש"א.}}.

אך אין אנו רואים את זה בגלוי, כי עכשיו על ידי עשיית המצוות מוסיפים אורות ב[[אצילות]], ומבאר [[אדמו"ר מהר"ש]]{{הערה|בד"ה פזר נתן תרמ"ב. ועיין הגהה שני' בתניא פ"מ. ד"ה ארדה נא, תרנ"ח [סה"מ תרנ"ח ע' לג].}} שאורות אלו באצילות הם שם כמונחים בקופסא, כי אינם בשביל [[אצילות|אצי']], כי אם לצורך עולם התחתון ואינם מתגלים ב[[אצילות|אצי']]. ונראה את מה שפעלנו רק לעתיד לבא.

זה נכון לגבי כל פרט מה[[ייעודי הגאולה|ייעודים לעתיד לבא]], כל אחד מהם בפרטיות, הם [[מדה כנגד מדה]], ממה שאנו עושים{{הערה|ליל ב' דחה"פ תשכ"ט, תורת מנחם ע' 68. ש"פ שופטים תנש"א.}}. 

== האפשר להשוות? ==
לכאורה אינו מובן: איך יתכן שה[[תורה]] [[תפילה|תפלה]] ו[[דיבור]] בזמן הזה יפעלו הענין דביאת המשיח – הרי אז יהיו כל הענינים דתורה תפלה ודיבור באופן נעלה יותר באין ערוך?!

=== ביאור א ===
למרות שהתורה ותפלה ודיבור שבזמן הזה אינם בערך לגבי ענינים אלו כפי שיהיו בימות המשיח, הנה על ידם פועלים ביאת המשיח.

ועל דרך המבואר בענין "בכל מאדך", "בכל מדה ומדה שהוא מודד לך", שכיון ש"מדותיו של ה[[הקדוש ברוך הוא|קב"ה]] [[מדה כנגד מדה]]", הנה עי"ז ממשיכים את ה"מאד" של הקב"ה:

לכאורה אינו מובן: ה"מאד" של הקב"ה הוא מאד האמיתי, למעלה מכל מדידה והגבלה, ואילו "בכל מאד'''ך'''" הוא רק מאד '''שלך''', היינו, שזהו למעלה מהמדה '''שהוא''' רגיל בה, אבל לגבי מי שגדול הימנו, הרי זה עדיין במדידה והגבלה, ולא באופן של "מאד", ועאכו"כ שלגבי הקב"ה אין זה נחשב ל"מאד", וא"כ, איך יתכן שעל ידי "בכל מאדך" יומשך ה"מאד" האמיתי שלמעלה?!

והביאור בזה – שזהו חסד עליון של הקב"ה, שאף על פי שה"מאד" שלו הוא בלי גבול אמיתי, ואילו ה"מאד" של האדם הוא במדידה והגבלה, מכל מקום, יומשך ה"מאד" של הקב"ה על ידי עבודת האדם "בכל מאדך".

=== ביאור ב ===
למרות שהקב"ה נותן את כל הענינים מלמעלה, רצונו הוא שתהיה גם איזו פעולה מצד האדם.

וכפי שמצינו במדרש בנוגע ל[[רבי חנינא בן דוסא]], שרצה [[עליה לרגל|לעלות לרגל]] ל[[ירושלים]] ולהביא איזה דבר (שהרי העליה לרגל צריכה להיות באופן ש"לא יראו פני ריקם"), אבל כיון שהיה עני, לא היה לו מה להביא, "מה עשה, יצא למדברה של עירו, וראה שם אבן אחת כו'" (וזכה בה באיזה אופן שיהי'), אבל לא היה בכחו "להעלותה לירושלים", וגם לא היה לו מעות "לשכור לו פועלים" שיהיו "מעלין .. אבן זו לירושלים", "זימן לו הקב"ה חמשה מלאכים בדמות בני אדם, אמר להם, אתם מעלין לי אבן זו, אמרו לו .. אנו מעלין לך אבנך לירושלים, ובלבד שתתן ידך ואצבעך עמנו, נתן ידו ואצבעו עמהם ונמצאו עומדים בירושלים".

והענין בזה – דלכאורה, ממה נפשך: אם הם היו יכולים להעלות את האבן, למה הוצרכו שיתן ידו ואצבעו עמהם; ואם הם לא היו יכולים להעלות את האבן, מהי התועלת בכך שיתן ידו ואצבעו עמהם?! – כי, גם כשאין אפשרות שיהיה הקרבן לגמרי שלו, עליו לכל-הפחות לסייע בנתינת ידו ואצבעו.

וכן הוא בכל עניני האדם, שהן אמת ש"הקב"ה עוזרו", וכל מה שיעשה האדם הרי זה "מעט" לגבי הסיוע של הקב"ה, היינו, בערך גודל הענין שנעשה מלמעלה, אבל אף על פי כן, דורשים ממנו לעשות את שלו, ואז "הקב"ה עוזרו".

ועד"ז בנוגע לביאת המשיח, שתהיה על ידי מעשינו ועבודתנו דוקא, שכן, אף על פי שעבודה זו אינה בערך כלל לגבי המעמד ומצב דלעתיד לבוא [כמובן מזה שאף על פי ש"שכר מצוה בהאי עלמא ליכא", וכפי שמבאר רבינו הזקן שכל העולם אינו מספיק אפילו בשביל שכר של מצוה אחת, הנה [[לעתיד לבוא|לעתיד לבא]] יוכל להיות שכר מצוה בעולם, כיון שהעולם יתעלה למעמד ומצב נעלה יותר אפילו מכמו שהיה אצל [[אדם הראשון]] "בגן עדן מקדם", קודם החטא (שהרי אם העלי ש[[לעתיד לבוא|לעתיד לבא]] תהיה רק כמו שהיתה קודם החטא, נמצא, שלא ניתוסף מאומה על ידי הירידה)], מכל מקום, כדי לבוא למעמד ומצב דלעתיד לבוא יש צורך בעבודה זו דוקא{{הערה|אחש"פ תשכ"ט, תורת מנחם ע' 129 ואילך. '''וש"נ'''.}}.

== דווקא על ידי מעשינו ==
אם הגאולה הייתה מלמעלה, אזי לגאולה לא היה קיום אמיתי, משום שהייתה חסרה פעולה ממטה למעלה ולכן לא חדר לתחתון ושייך שיהיה עוד הפעם גלות ח"ו, דוקא כשזה מגיע על ידי עבודתינו הגאולה יתקיים{{הערה|התוועדויות תשמ"ח ח"ד ע' 116.}}. 

==דיוקי לשונות==

=== כפל הלשון "מעשינו ועבודתינו" ===
בדיוק כפל הלשון והמשמעות שלו, נאמרו ביאורים שונים:לשון אדמו"ר הזקן היא: "והנה תכלית השלימות הזה של ימות המשיח ותחיית המתים . . תלוי במעשינו ועבודתינו{{הערה|בגוף התניא מופיע 'עבודתנו' בלי יו"ד, אך הרבי מעיר בלקוטי שיחות חלק כ"ה עמוד 352 הערה 40 שיש לגרוס עם יו"ד. וכן נדפס בתניא מהדורה קמא.}}". כלומר שהוא מדייק בכפל הלשון{{הערה|והרבי מעיר בספר השיחות תשמ"ט חלק א' עמוד 197 הערה 69 שגם הרמב"ם בהלכות תשובה פרק י' משתמש בשתי הלשונות 'מעשה' ו'עבודה'.}} ומחלק את הגאולה ל-2 פרטים ('ימות המשיח' ו'תחיית המתים'), וכנגד זה 2 פרטים בעבודת השם שמביאה לגילויים אלו ('מעשינו' ו'עבודתינו'){{הערה|לקוטי לוי יצחק על התניא, עמוד טו.}}{{הערה|אך לאחר תקופה זו של תחיית המתים, יגיע הזמן של 'האלף השביעי' שאינו תלוי כלל במעשינו ועבודתינו אלא הוא גילוי בדרך מתנה מלמעלה שלא בערך לעבודת התחתונים. ראו תניא עם פירוש חסידות מבוארת חלק א' עמוד קמה ואילך.}}, וכמו שממשיך אדמו"ר הזקן מייד לאחר מכן, שכל גילוי הוא מעין הפעולה עצמה ("כי הגורם שכר מצווה היא המצווה בעצמה").

משמעות הדברים היא, ש'מעשינו' מביאים את ימות המשיח{{הערה|על פי המבואר באגרת הקודש י"ב, 'והיה '''מעשה''' הצדקה שלום'.}}, ו'עבודתינו' מביאים את תחיית המתים{{הערה|בחילוק בין 'ימות המשיח' ו'תחיית המתים' ראו תניא עם פירוש חסידות מבוארת חלק ו' עמוד קכו.}}, ותוכן הדברים בעבודת השם, ש'מעשה' הוא מה שאדם עובד את השם על פי טבעו, וזה מביא את העניין של ימות המשיח, שהוא טבע מוכרח בבריאת העולם{{הערה|כמו שכתוב 'קץ שם לחושך', כלומר שכבר מלכתחילה כשקב"ה ברא את העולם, הוא שם 'קץ' וגבול לחושך הגלות.}}, ואילו 'עבודתינו' מורה על האופן בו אדם עובד את ה' למעלה מטבעו ורגילותו{{הערה|כהמשך הפסוק המבואר באגרת הקודש י"ב, 'ועבודת הצדקה השקטע ובטח עד עולם'.}}, שעבודה זו פועלת ומביאה לתחיית המתים, שהיא היפך טבע העולם{{הערה|[https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A2%D7%A9%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%95%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%AA%D7%99%D7%A0%D7%95&action=submit&veswitched=1 מאמר ד"ה 'והיה עקב תשמעון' פרשת עקב תשכ"ז סעיף ג'].}}.

הרבי מוסיף על כך, שהלשון 'מעשינו' הוא מלשון כפיה{{הערה|לקוטי תורה בחוקותי מח, א. מאמרי אדמו"ר האמצעי ויקרא חלק ב' עמוד תשסא. ועוד.}}, ו'עבודתינו' הוא מלשון עיבוד עורות{{הערה|תורה אור משפטים עו, א.}}, כלומר שהלשון הראשונה מורה רק שהאדם כופה את עצמו '''כעת''' לעשות את רצון ה' ולא משנה את עצמו לגמרי (אתכפיא), ואילו הלשון השניה מורה על שינוי פנימי יותר, כמו עור שמעבדים אותו והוא הופך להיות ראוי ללבישה ולשימוש (אתהפכא){{הערה|לקוטי שיחות חלק כ"ה עמוד 352 הערה 42. וראה ספר המאמרים מלוקט חל' ה' עמוד קסד שמבאר באופן הפוך, ש'מעשינו' הוא קיום המצוות כפי הטבע, אתהפכא, ואילו 'עבודתנו' הוא היגיעה בתורה ומצוות היפך הטבע, אתכפיא.}}.

באופן נוסף מבואר{{הערה|בדומה ללשון האריז"ל בטעמי המצוות פרשת בהר שימות המשיח תלוי' ב"תפלתינו ומעשינו בעולם הזה". וראו המבואר בשיחות קודש ה'תש"מ חלק ג' עמוד 747.}} בפי חסידים ש'מעשינו' פירושו קיום המצוות, שאדם פועל עם העולם שמחוץ אליו, ואילו 'עבודתינו' פירושו עבודת התפילה, עבודת האדם עם עצמו{{הערה|מפי ר' שלמה חיים קסלמן, נעתק בתניא עם פירוש 'בנתיבי הביאור' חלק ד' עמוד 124.}}.

===דיוק הלשון "משך זמן הגלות"===
הגאולה מגיע דוקא ע"י העבודה בגלות, כי גילוי ה[[מסירות נפש]] הוא דוקא בזמן הגלות, וזה מורה איך ששורש ההעלם בשביל הגילוי{{הערה|ד"ה ונחה תשכ"ה, סה"מ מלוקט ח"ב. לקו"ש חי"ז ע' 95.}}. 

== העבודה בגלות והמצב בדורנו ==
אדמו"ר הצמח צדק מקשר את כללות העבודה בגלות עם מאמר חז"ל אודות ההבדל בין זיווג ראשון ו[[זיווג שני]], שזיווג ראשון נקבע מלמעלה עוד לפני יצירת הולד, ואילו זיווג שני הוא על פי מעשיו של האדם, ועל פי זה, כל זמן הגלות, ואפילו בזמן בית המקדש - הוא זיווג שני, והכל תלוי לפי מעשינו ועבודתינו, ודווקא השלימות של הזיווג שני הוא "יום שמחת ליבו", שלימות השמחה של הקב"ה עוד יותר מאשר בזיווג ראשון{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58825&pgnum=75 ספר הליקוטים דא"ח צמח צדק דא"ח צמח צדק ערך זיווג עמוד סט].}}.

בשיחות של השנים ה'תנש"א-ה'תשנ"ב התבטא הרבי פעמים רבות שכבר השלמנו את 'מעשינו ועבודתינו' הנצרכים להבאת הגאולה, וכעת אין כל סיבה לעיכוב נוסף של הגאולה, ועבודת השם כעת היא עניין מיוחד{{הערה|ראו לדוגמא – שיחת שבת פרשת מטות מסעי תנש"א. אות י"ג. דבר מלכות וישלח. דבר מלכות שופטים. ועוד.}}.

== ראו גם ==

* [[עבודת הגלות]]
* [[הבאת המשיח|הבאת הגאולה]]

== קישורים חיצוניים ==
* [https://chabadpedia.co.il/images/2/2d/%D7%9E%D7%A2%D7%A9%D7%99%D7%A0%D7%95_%D7%95%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%AA%D7%99%D7%A0%D7%95.pdf מעשינו ועבודתינו]{{PDF}}

{{גאולה ומשיח}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:מילון חסידי]]
[[קטגוריה:עבודת ה']]
[[קטגוריה:גאולה ומשיח]]