שדין יהודאין - היסטוריית גרסאות

ברכת הגאולה: /* משמעות הביטוי ומקורו */ תיקון קישור

2025-04-23T13:53:32Z

משמעות הביטוי ומקורו: תיקון קישור

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־16:53, 23 באפריל 2025
שורה 6:		שורה 6:
	[[אדמו"ר הזקן]] מבאר בספר ה[[תניא]]{{הערה\|שם=ח\|תניא פרק ח'.}} ש'היצר הרע היהודי' הוא ה[[כח המתאווה]] לדברים המותרים, שנקראים בשם היתר היות שגם אם האדם עשה אותם מתוך תאווה ורצון להתענג מהם ללא שום כוונה לשם שמים, הוא יכול לחזור ולהעלות אותם לקדושה.		[[אדמו"ר הזקן]] מבאר בספר ה[[תניא]]{{הערה\|שם=ח\|תניא פרק ח'.}} ש'היצר הרע היהודי' הוא ה[[כח המתאווה]] לדברים המותרים, שנקראים בשם היתר היות שגם אם האדם עשה אותם מתוך תאווה ורצון להתענג מהם ללא שום כוונה לשם שמים, הוא יכול לחזור ולהעלות אותם לקדושה.

	[[אדמו"ר האמצעי]] מוסיף ומקשר זאת עם הידוע שהשדים נבראו בערב שבת בין השמשות{{הערה\|משנה מסכת אבות פרק ה', "ויש אומרים אף המזיקין".}} שזמן זה הוא לאחר שהושלם כל מעשה הבריאה והברואים שנבראו בזמן זה הם השפע ה'מיותר', וכמו שבגשמיות כאשר יש תוספת מיותרת שלא משתמשים בה היא נרקבת, כך גם בנוגע לחיות הרוחנית של השדין יהודאין, אלא שמריקבון זה עצמו ניתן להצמיח, וזאת בתנאי שהריקבון הוא במקום הראוי, כמו הגרעין שכאשר הוא נרקב באדמה הוא יכול להצמיח בריבוי ובתוספת גדולה הרבה יותר{{הערה\|1=[https://chabadlibrary.org/books/~~adhaam/tch/b2/7/4/249a.htm~~ תורת חיים בראשית ח"ב פרשת ויחי, בן פורת יוסף רמט, א].}}.		[[אדמו"ר האמצעי]] מוסיף ומקשר זאת עם הידוע שהשדים נבראו בערב שבת בין השמשות{{הערה\|משנה מסכת אבות פרק ה', "ויש אומרים אף המזיקין".}} שזמן זה הוא לאחר שהושלם כל מעשה הבריאה והברואים שנבראו בזמן זה הם השפע ה'מיותר', וכמו שבגשמיות כאשר יש תוספת מיותרת שלא משתמשים בה היא נרקבת, כך גם בנוגע לחיות הרוחנית של השדין יהודאין, אלא שמריקבון זה עצמו ניתן להצמיח, וזאת בתנאי שהריקבון הוא במקום הראוי, כמו הגרעין שכאשר הוא נרקב באדמה הוא יכול להצמיח בריבוי ובתוספת גדולה הרבה יותר{{הערה\|1=[https://chabadlibrary.org/books/2300680367 תורת חיים בראשית ח"ב פרשת ויחי, בן פורת יוסף רמט, א].}}.

	עם זאת, גם לאחר שאדם מתקן ומעלה לקדושה את עניני ההיתר להם התאווה והחיות שבהם עולה לקדושה, עדיין נותר [[רשימו]] בגוף מהרצון של השדין יהודאין, כיון שקודם שהעלה אותם לקדושה היה רצון זה רע גמור וסטרא אחרא (רק שהיה לו תיקון), ובשביל להתנקות מרשימו זה, צריכה הנשמה לתיקון של [[חיבוט הקבר]]{{הערה\|שם=ח}}.		עם זאת, גם לאחר שאדם מתקן ומעלה לקדושה את עניני ההיתר להם התאווה והחיות שבהם עולה לקדושה, עדיין נותר [[רשימו]] בגוף מהרצון של השדין יהודאין, כיון שקודם שהעלה אותם לקדושה היה רצון זה רע גמור וסטרא אחרא (רק שהיה לו תיקון), ובשביל להתנקות מרשימו זה, צריכה הנשמה לתיקון של [[חיבוט הקבר]]{{הערה\|שם=ח}}.

Mdafula ב־19:23, 7 בינואר 2025

2025-01-07T19:23:00Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־22:23, 7 בינואר 2025
שורה 2:		שורה 2:

	==משמעות הביטוי ומקורו==		==משמעות הביטוי ומקורו==
	מקור הביטוי הוא ב[[ספר הזוהר]]{{הערה\|חלק ג' רנג, א (פרשת פנחס): "וּבְגִין דָּא אָמְרוּ מָארֵי מַתְנִיתִין, דְּאִינּוּן ג' מִינִין מִינַּיְיהוּ, חַד מִין דִּלְהוֹן כְּמַלְאָכֵי הַשָּׁרֵת. וּמִין תִּנְיָינָא, כִּבְנֵי אָדָם. וּמִין תְּלִיתָאי, כִּבְעִירָן. וְאִית בְּהוֹן חַכִּימִין בְּאוֹרַיְיתָא דְּבִכְתָב וְדִבְעַל פֶּה. אִתְקְרֵי יוֹסֵף שִׁידָא, עַל שֵׁם דְּאוֹלִיד לֵיהּ שֵׁד. וְלָאו לְמַגָּנָא אָמְרוּ מָארֵי מַתְנִיתִין, אִם הָרַב דּוֹמֶה לְמַלְאַךְ יְיָ צְּבָאוֹת תּוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ. וְאַשְׁמְדָאי מַלְכָּא, הוּא וְכָל מִשְׁפַּחְתֵּיהּ, הָא אוֹקִימְנָא דְּאִינּוּן שֵׁדִּין יְהוּדָאִין, דְּאִתְכַּפְיָין בְּאוֹרַיְיתָא, וּבִשְׁמָהָן דְּאוֹרַיְיתָא". רעז, א (~~פרשת כי תצא~~): "~~בְּסִתְרֵי תּוֹרָה~~, ~~אִית לָן לְהַמְשִׁיל מָשָׁל, נִשְׁמְתָא אִית דְּאִיהִי מַטְרוֹנִיתָא. וְנִשְׁמְתָא אִית, דְּאִיהִי אָמָה~~. ~~כְּגוֹן~~ (~~שמות כא~~) וְכִי יִמְכּוֹר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה. וְנִשְׁמְתָא אִית, דְּאִיהִי שִׁפְחָה הֵדְיוֹטָא דְּבַּר נָשׁ. אוּף הָכִי, אִית דְּאִיהוּ עֶבֶד שִׁפְחָה לְגַבֵּי נִשְׁמְתָא. וּלְזִמְנִין נִשְׁמְתָא אַזְלָא בְּרָזָא דְּגִלְגּוּלָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (~~בראשית ח~~) ~~וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ~~, וְיֵצֶר הָרָע רָדִיף אֲבַּתְרָהָא, לְאַעֲלָא בְּגוּפָא, דְּאִיהוּ שִׁפְחָה לְגַבֵּי יֵצֶר הָרָע. אִיהוּ שֵׁד יְהוּדִי. וְנִשְׁמְתָא י', אַמָּה הָעִבְרִיָּה. וּבָהּ הַהוּא שֵׁד, אִתְהַדָּר שַׁדַּי, דְּנָטִיר לָהּ לְהַהִיא נִשְׁמְתָא, וְתָב בָּהּ בְּתִיּוּבְתָּא, וּמְבָרֵךְ בָּהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּכָל יוֹמָא בְּבָרוּך. וּמְקַדֵּשׁ בָּהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּקָדשׁ קָדשׁ קָדשׁ. וּמְיַחֵד עִמָּהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּקְרִיאַת שְׁמַע".}} הממשיל את הנשמה לב' בחינות - יש נשמה שהיא בחינת מלכה, ששולטת בגוף וברצונותיו, ויש נשמה שהיא בחינת שפחה, שנכנעת לרצונו של היצר הרע של היהודי, שהוא 'שדין יהודאין', אלא שכאשר הנשמה שהיא בחינת י' [[חזרה בתשובה\|חוזרת בתשובה]], השד הזה הופך לשם 'ש-ד-י' ונדבק בו ועולה לקדושה, ובכח זה האדם יכול לברך ולהלל את הקב"ה.		מקור הביטוי הוא ב[[ספר הזוהר]]{{הערה\|חלק ג' רנג, א (פרשת פנחס), ותרגומו (על פי מתוק מדבש): היו לבעלי המשנה שדים יהודיים (שהם רשומים באות י' של שד-י להורות על קורבתם לקדושה) המשמשים אותם (כמו שמצינו במסכת חולין קה ע"ב סיפור על שד שהיה משמש את רב פפא), ויש שדים מזיקים מצד שלוש קליפות הטמאות שנקראו שדים גויים. ואמרו בעלי המשנה (חגיגה טז עא) שיש שלושה מיני שדים: מין אחד הדומה למלאכי שרת לפי שמשמשים את תלמידי חכמים הקדושים כמלאכי השרת, ומין שני כבני אדם (והם שדים בינונים), ומין שלישי הם הטמאים.}} הממשיל את הנשמה לב' בחינות - יש נשמה שהיא בחינת מלכה, ששולטת בגוף וברצונותיו, ויש נשמה שהיא בחינת שפחה, שנכנעת לרצונו של היצר הרע של היהודי, שהוא 'שדין יהודאין', אלא שכאשר הנשמה שהיא בחינת י' [[חזרה בתשובה\|חוזרת בתשובה]], השד הזה הופך לשם 'ש-ד-י' ונדבק בו ועולה לקדושה, ובכח זה האדם יכול לברך ולהלל את הקב"ה.

	[[אדמו"ר הזקן]] מבאר בספר ה[[תניא]]{{הערה\|שם=ח\|תניא פרק ח'.}} ש'היצר הרע היהודי' הוא ה[[כח המתאווה]] לדברים המותרים, שנקראים בשם היתר היות שגם אם האדם עשה אותם מתוך תאווה ורצון להתענג מהם ללא שום כוונה לשם שמים, הוא יכול לחזור ולהעלות אותם לקדושה.		[[אדמו"ר הזקן]] מבאר בספר ה[[תניא]]{{הערה\|שם=ח\|תניא פרק ח'.}} ש'היצר הרע היהודי' הוא ה[[כח המתאווה]] לדברים המותרים, שנקראים בשם היתר היות שגם אם האדם עשה אותם מתוך תאווה ורצון להתענג מהם ללא שום כוונה לשם שמים, הוא יכול לחזור ולהעלות אותם לקדושה.

להתראות ב־13:14, 7 בינואר 2025

2025-01-07T13:14:55Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־16:14, 7 בינואר 2025
שורה 15:		שורה 15:
	==בשם המושאל==		==בשם המושאל==
	[[הבעל שם טוב]] משתמש בביטוי זה כשם המושאל לתלמידי חכמים המלעיגים מראשי אלפי ישראל{{הערה\|1=כתר שם טוב סימן קמח: "...כי בעת רדת נשמה קדושה מלמעלה לגוף האדם, נתעורר קטרוג למעלה מס"מ לומר מעתה לא יוכל לפעול פעולתו להסטין ולפתות, מאחר שזהיחזיר העולם למוטב...עד שנותנים לו נגד זה איש בליעל תלמיד חכם שדין יהודאין, שנברא ג"כ, אשר יתלוצץ מזה האיש השלם. ומי שירצה ידבק בזה או בזה, והבחירה חפשית". וכן אצל תלמידיו וממשיכי דרכו, ראו לדוגמא אור ישראל (להרב ישראל יפה אב"ד שקלוב) פפד"א תס"ב, ג, א־ד; ח, ג (נדפס ב[https://col.org.il/files/uploads/original/2019/04/5ca5e13ad7b2c_1554374970.pdf כרם חב"ד חלק 4 עמוד 138]). וכן במשנת חסידי ברסלב שמשתמשים בכינוי זה בעיקר במשמעות זו של המלעיגים מהצדיקים.}}.		[[הבעל שם טוב]] משתמש בביטוי זה כשם המושאל לתלמידי חכמים המלעיגים מראשי אלפי ישראל{{הערה\|1=כתר שם טוב סימן קמח: "...כי בעת רדת נשמה קדושה מלמעלה לגוף האדם, נתעורר קטרוג למעלה מס"מ לומר מעתה לא יוכל לפעול פעולתו להסטין ולפתות, מאחר שזהיחזיר העולם למוטב...עד שנותנים לו נגד זה איש בליעל תלמיד חכם שדין יהודאין, שנברא ג"כ, אשר יתלוצץ מזה האיש השלם. ומי שירצה ידבק בזה או בזה, והבחירה חפשית". וכן אצל תלמידיו וממשיכי דרכו, ראו לדוגמא אור ישראל (להרב ישראל יפה אב"ד שקלוב) פפד"א תס"ב, ג, א־ד; ח, ג (נדפס ב[https://col.org.il/files/uploads/original/2019/04/5ca5e13ad7b2c_1554374970.pdf כרם חב"ד חלק 4 עמוד 138]). וכן במשנת חסידי ברסלב שמשתמשים בכינוי זה בעיקר במשמעות זו של המלעיגים מהצדיקים.}}.

			==ראו גם==
			*[[שדים ורוחות]]

	==קישורים חיצוניים==		==קישורים חיצוניים==

יוסף בן מלמד: /* קישורים חיצוניים */

2023-07-17T09:31:15Z

קישורים חיצוניים

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־12:31, 17 ביולי 2023
שורה 19:		שורה 19:
	*'''[open.spotify.com/episode/2c2R053Kgh3rKVb5xdL9EB תניא גדולה בקטנה - שדין יהודאין]''', שיעור מוקלט המבאר את המושג		*'''[open.spotify.com/episode/2c2R053Kgh3rKVb5xdL9EB תניא גדולה בקטנה - שדין יהודאין]''', שיעור מוקלט המבאר את המושג
	{{הערות שוליים}}		{{הערות שוליים}}
	[[קטגוריה:~~ערכים~~ בחסידות]]		[[קטגוריה:מושגים בחסידות]]

להתראות ב־03:18, 22 ביולי 2022

2022-07-22T03:18:42Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־06:18, 22 ביולי 2022
שורה 4:		שורה 4:
	מקור הביטוי הוא ב[[ספר הזוהר]]{{הערה\|חלק ג' רנג, א (פרשת פנחס): "וּבְגִין דָּא אָמְרוּ מָארֵי מַתְנִיתִין, דְּאִינּוּן ג' מִינִין מִינַּיְיהוּ, חַד מִין דִּלְהוֹן כְּמַלְאָכֵי הַשָּׁרֵת. וּמִין תִּנְיָינָא, כִּבְנֵי אָדָם. וּמִין תְּלִיתָאי, כִּבְעִירָן. וְאִית בְּהוֹן חַכִּימִין בְּאוֹרַיְיתָא דְּבִכְתָב וְדִבְעַל פֶּה. אִתְקְרֵי יוֹסֵף שִׁידָא, עַל שֵׁם דְּאוֹלִיד לֵיהּ שֵׁד. וְלָאו לְמַגָּנָא אָמְרוּ מָארֵי מַתְנִיתִין, אִם הָרַב דּוֹמֶה לְמַלְאַךְ יְיָ צְּבָאוֹת תּוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ. וְאַשְׁמְדָאי מַלְכָּא, הוּא וְכָל מִשְׁפַּחְתֵּיהּ, הָא אוֹקִימְנָא דְּאִינּוּן שֵׁדִּין יְהוּדָאִין, דְּאִתְכַּפְיָין בְּאוֹרַיְיתָא, וּבִשְׁמָהָן דְּאוֹרַיְיתָא". רעז, א (פרשת כי תצא): "בְּסִתְרֵי תּוֹרָה, אִית לָן לְהַמְשִׁיל מָשָׁל, נִשְׁמְתָא אִית דְּאִיהִי מַטְרוֹנִיתָא. וְנִשְׁמְתָא אִית, דְּאִיהִי אָמָה. כְּגוֹן (שמות כא) וְכִי יִמְכּוֹר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה. וְנִשְׁמְתָא אִית, דְּאִיהִי שִׁפְחָה הֵדְיוֹטָא דְּבַּר נָשׁ. אוּף הָכִי, אִית דְּאִיהוּ עֶבֶד שִׁפְחָה לְגַבֵּי נִשְׁמְתָא. וּלְזִמְנִין נִשְׁמְתָא אַזְלָא בְּרָזָא דְּגִלְגּוּלָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (בראשית ח) וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ, וְיֵצֶר הָרָע רָדִיף אֲבַּתְרָהָא, לְאַעֲלָא בְּגוּפָא, דְּאִיהוּ שִׁפְחָה לְגַבֵּי יֵצֶר הָרָע. אִיהוּ שֵׁד יְהוּדִי. וְנִשְׁמְתָא י', אַמָּה הָעִבְרִיָּה. וּבָהּ הַהוּא שֵׁד, אִתְהַדָּר שַׁדַּי, דְּנָטִיר לָהּ לְהַהִיא נִשְׁמְתָא, וְתָב בָּהּ בְּתִיּוּבְתָּא, וּמְבָרֵךְ בָּהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּכָל יוֹמָא בְּבָרוּך. וּמְקַדֵּשׁ בָּהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּקָדשׁ קָדשׁ קָדשׁ. וּמְיַחֵד עִמָּהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּקְרִיאַת שְׁמַע".}} הממשיל את הנשמה לב' בחינות - יש נשמה שהיא בחינת מלכה, ששולטת בגוף וברצונותיו, ויש נשמה שהיא בחינת שפחה, שנכנעת לרצונו של היצר הרע של היהודי, שהוא 'שדין יהודאין', אלא שכאשר הנשמה שהיא בחינת י' [[חזרה בתשובה\|חוזרת בתשובה]], השד הזה הופך לשם 'ש-ד-י' ונדבק בו ועולה לקדושה, ובכח זה האדם יכול לברך ולהלל את הקב"ה.		מקור הביטוי הוא ב[[ספר הזוהר]]{{הערה\|חלק ג' רנג, א (פרשת פנחס): "וּבְגִין דָּא אָמְרוּ מָארֵי מַתְנִיתִין, דְּאִינּוּן ג' מִינִין מִינַּיְיהוּ, חַד מִין דִּלְהוֹן כְּמַלְאָכֵי הַשָּׁרֵת. וּמִין תִּנְיָינָא, כִּבְנֵי אָדָם. וּמִין תְּלִיתָאי, כִּבְעִירָן. וְאִית בְּהוֹן חַכִּימִין בְּאוֹרַיְיתָא דְּבִכְתָב וְדִבְעַל פֶּה. אִתְקְרֵי יוֹסֵף שִׁידָא, עַל שֵׁם דְּאוֹלִיד לֵיהּ שֵׁד. וְלָאו לְמַגָּנָא אָמְרוּ מָארֵי מַתְנִיתִין, אִם הָרַב דּוֹמֶה לְמַלְאַךְ יְיָ צְּבָאוֹת תּוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ. וְאַשְׁמְדָאי מַלְכָּא, הוּא וְכָל מִשְׁפַּחְתֵּיהּ, הָא אוֹקִימְנָא דְּאִינּוּן שֵׁדִּין יְהוּדָאִין, דְּאִתְכַּפְיָין בְּאוֹרַיְיתָא, וּבִשְׁמָהָן דְּאוֹרַיְיתָא". רעז, א (פרשת כי תצא): "בְּסִתְרֵי תּוֹרָה, אִית לָן לְהַמְשִׁיל מָשָׁל, נִשְׁמְתָא אִית דְּאִיהִי מַטְרוֹנִיתָא. וְנִשְׁמְתָא אִית, דְּאִיהִי אָמָה. כְּגוֹן (שמות כא) וְכִי יִמְכּוֹר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה. וְנִשְׁמְתָא אִית, דְּאִיהִי שִׁפְחָה הֵדְיוֹטָא דְּבַּר נָשׁ. אוּף הָכִי, אִית דְּאִיהוּ עֶבֶד שִׁפְחָה לְגַבֵּי נִשְׁמְתָא. וּלְזִמְנִין נִשְׁמְתָא אַזְלָא בְּרָזָא דְּגִלְגּוּלָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (בראשית ח) וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ, וְיֵצֶר הָרָע רָדִיף אֲבַּתְרָהָא, לְאַעֲלָא בְּגוּפָא, דְּאִיהוּ שִׁפְחָה לְגַבֵּי יֵצֶר הָרָע. אִיהוּ שֵׁד יְהוּדִי. וְנִשְׁמְתָא י', אַמָּה הָעִבְרִיָּה. וּבָהּ הַהוּא שֵׁד, אִתְהַדָּר שַׁדַּי, דְּנָטִיר לָהּ לְהַהִיא נִשְׁמְתָא, וְתָב בָּהּ בְּתִיּוּבְתָּא, וּמְבָרֵךְ בָּהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּכָל יוֹמָא בְּבָרוּך. וּמְקַדֵּשׁ בָּהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּקָדשׁ קָדשׁ קָדשׁ. וּמְיַחֵד עִמָּהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּקְרִיאַת שְׁמַע".}} הממשיל את הנשמה לב' בחינות - יש נשמה שהיא בחינת מלכה, ששולטת בגוף וברצונותיו, ויש נשמה שהיא בחינת שפחה, שנכנעת לרצונו של היצר הרע של היהודי, שהוא 'שדין יהודאין', אלא שכאשר הנשמה שהיא בחינת י' [[חזרה בתשובה\|חוזרת בתשובה]], השד הזה הופך לשם 'ש-ד-י' ונדבק בו ועולה לקדושה, ובכח זה האדם יכול לברך ולהלל את הקב"ה.

	[[אדמו"ר הזקן]] מבאר בספר ה[[תניא]]{{הערה\|פרק ח'.}} ש'היצר הרע היהודי' הוא ה[[כח המתאווה]] לדברים המותרים, שנקראים בשם היתר היות שגם אם האדם עשה אותם מתוך תאווה ורצון להתענג מהם ללא שום כוונה לשם שמים, הוא יכול לחזור ולהעלות אותם לקדושה.		[[אדמו"ר הזקן]] מבאר בספר ה[[תניא]]{{הערה\|שם=ח\|תניא פרק ח'.}} ש'היצר הרע היהודי' הוא ה[[כח המתאווה]] לדברים המותרים, שנקראים בשם היתר היות שגם אם האדם עשה אותם מתוך תאווה ורצון להתענג מהם ללא שום כוונה לשם שמים, הוא יכול לחזור ולהעלות אותם לקדושה.

	[[אדמו"ר האמצעי]] מוסיף ומקשר זאת עם הידוע שהשדים נבראו בערב שבת בין השמשות{{הערה\|משנה מסכת אבות פרק ה', "ויש אומרים אף המזיקין".}} שזמן זה הוא לאחר שהושלם כל מעשה הבריאה והברואים שנבראו בזמן זה הם השפע ה'מיותר', וכמו שבגשמיות כאשר יש תוספת מיותרת שלא משתמשים בה היא נרקבת, כך גם בנוגע לחיות הרוחנית של השדין יהודאין, אלא שמריקבון זה עצמו ניתן להצמיח, וזאת בתנאי שהריקבון הוא במקום הראוי, כמו הגרעין שכאשר הוא נרקב באדמה הוא יכול להצמיח בריבוי ובתוספת גדולה הרבה יותר{{הערה\|1=[https://chabadlibrary.org/books/adhaam/tch/b2/7/4/249a.htm תורת חיים בראשית ח"ב פרשת ויחי, בן פורת יוסף רמט, א].}}.		[[אדמו"ר האמצעי]] מוסיף ומקשר זאת עם הידוע שהשדים נבראו בערב שבת בין השמשות{{הערה\|משנה מסכת אבות פרק ה', "ויש אומרים אף המזיקין".}} שזמן זה הוא לאחר שהושלם כל מעשה הבריאה והברואים שנבראו בזמן זה הם השפע ה'מיותר', וכמו שבגשמיות כאשר יש תוספת מיותרת שלא משתמשים בה היא נרקבת, כך גם בנוגע לחיות הרוחנית של השדין יהודאין, אלא שמריקבון זה עצמו ניתן להצמיח, וזאת בתנאי שהריקבון הוא במקום הראוי, כמו הגרעין שכאשר הוא נרקב באדמה הוא יכול להצמיח בריבוי ובתוספת גדולה הרבה יותר{{הערה\|1=[https://chabadlibrary.org/books/adhaam/tch/b2/7/4/249a.htm תורת חיים בראשית ח"ב פרשת ויחי, בן פורת יוסף רמט, א].}}.

	עם זאת, גם לאחר שאדם מתקן ומעלה לקדושה את עניני ההיתר להם התאווה והחיות שבהם עולה לקדושה, עדיין נותר [[רשימו]] בגוף מהרצון של השדין יהודאין, כיון שקודם שהעלה אותם לקדושה היה רצון זה רע גמור וסטרא אחרא (רק שהיה לו תיקון), ובשביל להתנקות מרשימו זה, צריכה הנשמה לתיקון של [[חיבוט הקבר]].		עם זאת, גם לאחר שאדם מתקן ומעלה לקדושה את עניני ההיתר להם התאווה והחיות שבהם עולה לקדושה, עדיין נותר [[רשימו]] בגוף מהרצון של השדין יהודאין, כיון שקודם שהעלה אותם לקדושה היה רצון זה רע גמור וסטרא אחרא (רק שהיה לו תיקון), ובשביל להתנקות מרשימו זה, צריכה הנשמה לתיקון של [[חיבוט הקבר]]{{הערה\|שם=ח}}.

			==הנפילה לשדין נוכראין==
			אף שיהודי מצד עצמו לא שייך להתאוות לעניני איסור, וזהו 'שד' השייך לסטרא אחרא, כאשר האדם שוקע בתאוות היתר של 'שדין יהודאין', דבר זה עצמו מטמא אותו - עד שיעלה את החיות הזו לקדושה - בטומאה של שלוש קליפות הטמאות, שהיא טומאת 'שדין נוכראין'{{הערה\|1=[files.daf-yomi.com/files/maamarim/dvar-malchut-ktubot104-110/dvar-malchut-ktubot104-11024.pdf לקוטי שיחות פרשת במדבר חלק ח' הערה 53].}}.

			==בשם המושאל==
	[[הבעל שם טוב]] משתמש בביטוי זה כשם המושאל לתלמידי חכמים המלעיגים מראשי אלפי ישראל{{הערה\|1=כתר שם טוב סימן קמח: "...כי בעת רדת נשמה קדושה מלמעלה לגוף האדם, נתעורר קטרוג למעלה מס"מ לומר מעתה לא יוכל לפעול פעולתו להסטין ולפתות, מאחר שזהיחזיר העולם למוטב...עד שנותנים לו נגד זה איש בליעל תלמיד חכם שדין יהודאין, שנברא ג"כ, אשר יתלוצץ מזה האיש השלם. ומי שירצה ידבק בזה או בזה, והבחירה חפשית". וכן אצל תלמידיו וממשיכי דרכו, ראו לדוגמא אור ישראל (להרב ישראל יפה אב"ד שקלוב) פפד"א תס"ב, ג, א־ד; ח, ג (נדפס ב[https://col.org.il/files/uploads/original/2019/04/5ca5e13ad7b2c_1554374970.pdf כרם חב"ד חלק 4 עמוד 138]). וכן במשנת חסידי ברסלב שמשתמשים בכינוי זה בעיקר במשמעות זו של המלעיגים מהצדיקים.}}.		[[הבעל שם טוב]] משתמש בביטוי זה כשם המושאל לתלמידי חכמים המלעיגים מראשי אלפי ישראל{{הערה\|1=כתר שם טוב סימן קמח: "...כי בעת רדת נשמה קדושה מלמעלה לגוף האדם, נתעורר קטרוג למעלה מס"מ לומר מעתה לא יוכל לפעול פעולתו להסטין ולפתות, מאחר שזהיחזיר העולם למוטב...עד שנותנים לו נגד זה איש בליעל תלמיד חכם שדין יהודאין, שנברא ג"כ, אשר יתלוצץ מזה האיש השלם. ומי שירצה ידבק בזה או בזה, והבחירה חפשית". וכן אצל תלמידיו וממשיכי דרכו, ראו לדוגמא אור ישראל (להרב ישראל יפה אב"ד שקלוב) פפד"א תס"ב, ג, א־ד; ח, ג (נדפס ב[https://col.org.il/files/uploads/original/2019/04/5ca5e13ad7b2c_1554374970.pdf כרם חב"ד חלק 4 עמוד 138]). וכן במשנת חסידי ברסלב שמשתמשים בכינוי זה בעיקר במשמעות זו של המלעיגים מהצדיקים.}}.

			==קישורים חיצוניים==
			*'''[open.spotify.com/episode/2c2R053Kgh3rKVb5xdL9EB תניא גדולה בקטנה - שדין יהודאין]''', שיעור מוקלט המבאר את המושג
	{{הערות שוליים}}		{{הערות שוליים}}
	[[קטגוריה:ערכים בחסידות]]		[[קטגוריה:ערכים בחסידות]]

להתראות: הוספת ערך

2022-07-22T03:10:09Z

הוספת ערך

דף חדש

'''שדין יהודאין''' הוא כינוי ב[[ספר הזוהר]] ל[[יצר הרע]] ו[[כח המתאווה]] של הנפש הבהמית של היהודי, כפי שהוא בא לידי ביטוי ברצון לדברים המותרים בלבד, שהם [[קליפת נוגה]] שניתן להעלותה לקדושה, זאת בשונה מ[[שדין נוכראין]], שהוא הרצון והתאווה לעניני איסור.

==משמעות הביטוי ומקורו==
מקור הביטוי הוא ב[[ספר הזוהר]]{{הערה|חלק ג' רנג, א (פרשת פנחס): "וּבְגִין דָּא אָמְרוּ מָארֵי מַתְנִיתִין, דְּאִינּוּן ג' מִינִין מִינַּיְיהוּ, חַד מִין דִּלְהוֹן כְּמַלְאָכֵי הַשָּׁרֵת. וּמִין תִּנְיָינָא, כִּבְנֵי אָדָם. וּמִין תְּלִיתָאי, כִּבְעִירָן. וְאִית בְּהוֹן חַכִּימִין בְּאוֹרַיְיתָא דְּבִכְתָב וְדִבְעַל פֶּה. אִתְקְרֵי יוֹסֵף שִׁידָא, עַל שֵׁם דְּאוֹלִיד לֵיהּ שֵׁד. וְלָאו לְמַגָּנָא אָמְרוּ מָארֵי מַתְנִיתִין, אִם הָרַב דּוֹמֶה לְמַלְאַךְ יְיָ צְּבָאוֹת תּוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ. וְאַשְׁמְדָאי מַלְכָּא, הוּא וְכָל מִשְׁפַּחְתֵּיהּ, הָא אוֹקִימְנָא דְּאִינּוּן שֵׁדִּין יְהוּדָאִין, דְּאִתְכַּפְיָין בְּאוֹרַיְיתָא, וּבִשְׁמָהָן דְּאוֹרַיְיתָא". רעז, א (פרשת כי תצא): "בְּסִתְרֵי תּוֹרָה, אִית לָן לְהַמְשִׁיל מָשָׁל, נִשְׁמְתָא אִית דְּאִיהִי מַטְרוֹנִיתָא. וְנִשְׁמְתָא אִית, דְּאִיהִי אָמָה. כְּגוֹן (שמות כא) וְכִי יִמְכּוֹר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה. וְנִשְׁמְתָא אִית, דְּאִיהִי שִׁפְחָה הֵדְיוֹטָא דְּבַּר נָשׁ. אוּף הָכִי, אִית דְּאִיהוּ עֶבֶד שִׁפְחָה לְגַבֵּי נִשְׁמְתָא. וּלְזִמְנִין נִשְׁמְתָא אַזְלָא בְּרָזָא דְּגִלְגּוּלָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (בראשית ח) וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ, וְיֵצֶר הָרָע רָדִיף אֲבַּתְרָהָא, לְאַעֲלָא בְּגוּפָא, דְּאִיהוּ שִׁפְחָה לְגַבֵּי יֵצֶר הָרָע. אִיהוּ שֵׁד יְהוּדִי. וְנִשְׁמְתָא י', אַמָּה הָעִבְרִיָּה. וּבָהּ הַהוּא שֵׁד, אִתְהַדָּר שַׁדַּי, דְּנָטִיר לָהּ לְהַהִיא נִשְׁמְתָא, וְתָב בָּהּ בְּתִיּוּבְתָּא, וּמְבָרֵךְ בָּהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּכָל יוֹמָא בְּבָרוּך. וּמְקַדֵּשׁ בָּהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּקָדשׁ קָדשׁ קָדשׁ. וּמְיַחֵד עִמָּהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּקְרִיאַת שְׁמַע".}} הממשיל את הנשמה לב' בחינות - יש נשמה שהיא בחינת מלכה, ששולטת בגוף וברצונותיו, ויש נשמה שהיא בחינת שפחה, שנכנעת לרצונו של היצר הרע של היהודי, שהוא 'שדין יהודאין', אלא שכאשר הנשמה שהיא בחינת י' [[חזרה בתשובה|חוזרת בתשובה]], השד הזה הופך לשם 'ש-ד-י' ונדבק בו ועולה לקדושה, ובכח זה האדם יכול לברך ולהלל את הקב"ה.

[[אדמו"ר הזקן]] מבאר בספר ה[[תניא]]{{הערה|פרק ח'.}} ש'היצר הרע היהודי' הוא ה[[כח המתאווה]] לדברים המותרים, שנקראים בשם היתר היות שגם אם האדם עשה אותם מתוך תאווה ורצון להתענג מהם ללא שום כוונה לשם שמים, הוא יכול לחזור ולהעלות אותם לקדושה.

[[אדמו"ר האמצעי]] מוסיף ומקשר זאת עם הידוע שהשדים נבראו בערב שבת בין השמשות{{הערה|משנה מסכת אבות פרק ה', "ויש אומרים אף המזיקין".}} שזמן זה הוא לאחר שהושלם כל מעשה הבריאה והברואים שנבראו בזמן זה הם השפע ה'מיותר', וכמו שבגשמיות כאשר יש תוספת מיותרת שלא משתמשים בה היא נרקבת, כך גם בנוגע לחיות הרוחנית של השדין יהודאין, אלא שמריקבון זה עצמו ניתן להצמיח, וזאת בתנאי שהריקבון הוא במקום הראוי, כמו הגרעין שכאשר הוא נרקב באדמה הוא יכול להצמיח בריבוי ובתוספת גדולה הרבה יותר{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/adhaam/tch/b2/7/4/249a.htm תורת חיים בראשית ח"ב פרשת ויחי, בן פורת יוסף רמט, א].}}.

עם זאת, גם לאחר שאדם מתקן ומעלה לקדושה את עניני ההיתר להם התאווה והחיות שבהם עולה לקדושה, עדיין נותר [[רשימו]] בגוף מהרצון של השדין יהודאין, כיון שקודם שהעלה אותם לקדושה היה רצון זה רע גמור וסטרא אחרא (רק שהיה לו תיקון), ובשביל להתנקות מרשימו זה, צריכה הנשמה לתיקון של [[חיבוט הקבר]].

[[הבעל שם טוב]] משתמש בביטוי זה כשם המושאל לתלמידי חכמים המלעיגים מראשי אלפי ישראל{{הערה|1=כתר שם טוב סימן קמח: "...כי בעת רדת נשמה קדושה מלמעלה לגוף האדם, נתעורר קטרוג למעלה מס"מ לומר מעתה לא יוכל לפעול פעולתו להסטין ולפתות, מאחר שזהיחזיר העולם למוטב...עד שנותנים לו נגד זה איש בליעל תלמיד חכם שדין יהודאין, שנברא ג"כ, אשר יתלוצץ מזה האיש השלם. ומי שירצה ידבק בזה או בזה, והבחירה חפשית". וכן אצל תלמידיו וממשיכי דרכו, ראו לדוגמא אור ישראל (להרב ישראל יפה אב"ד שקלוב) פפד"א תס"ב, ג, א־ד; ח, ג (נדפס ב[https://col.org.il/files/uploads/original/2019/04/5ca5e13ad7b2c_1554374970.pdf כרם חב"ד חלק 4 עמוד 138]). וכן במשנת חסידי ברסלב שמשתמשים בכינוי זה בעיקר במשמעות זו של המלעיגים מהצדיקים.}}.

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:ערכים בחסידות]]

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־16:53, 23 באפריל 2025
שורה 6:		שורה 6:
	[[אדמו"ר הזקן]] מבאר בספר ה[[תניא]]{{הערה\|שם=ח\|תניא פרק ח'.}} ש'היצר הרע היהודי' הוא ה[[כח המתאווה]] לדברים המותרים, שנקראים בשם היתר היות שגם אם האדם עשה אותם מתוך תאווה ורצון להתענג מהם ללא שום כוונה לשם שמים, הוא יכול לחזור ולהעלות אותם לקדושה.		[[אדמו"ר הזקן]] מבאר בספר ה[[תניא]]{{הערה\|שם=ח\|תניא פרק ח'.}} ש'היצר הרע היהודי' הוא ה[[כח המתאווה]] לדברים המותרים, שנקראים בשם היתר היות שגם אם האדם עשה אותם מתוך תאווה ורצון להתענג מהם ללא שום כוונה לשם שמים, הוא יכול לחזור ולהעלות אותם לקדושה.

	[[אדמו"ר האמצעי]] מוסיף ומקשר זאת עם הידוע שהשדים נבראו בערב שבת בין השמשות{{הערה\|משנה מסכת אבות פרק ה', "ויש אומרים אף המזיקין".}} שזמן זה הוא לאחר שהושלם כל מעשה הבריאה והברואים שנבראו בזמן זה הם השפע ה'מיותר', וכמו שבגשמיות כאשר יש תוספת מיותרת שלא משתמשים בה היא נרקבת, כך גם בנוגע לחיות הרוחנית של השדין יהודאין, אלא שמריקבון זה עצמו ניתן להצמיח, וזאת בתנאי שהריקבון הוא במקום הראוי, כמו הגרעין שכאשר הוא נרקב באדמה הוא יכול להצמיח בריבוי ובתוספת גדולה הרבה יותר{{הערה\|1=[https://chabadlibrary.org/books/~~adhaam/tch/b2/7/4/249a.htm~~ תורת חיים בראשית ח"ב פרשת ויחי, בן פורת יוסף רמט, א].}}.		[[אדמו"ר האמצעי]] מוסיף ומקשר זאת עם הידוע שהשדים נבראו בערב שבת בין השמשות{{הערה\|משנה מסכת אבות פרק ה', "ויש אומרים אף המזיקין".}} שזמן זה הוא לאחר שהושלם כל מעשה הבריאה והברואים שנבראו בזמן זה הם השפע ה'מיותר', וכמו שבגשמיות כאשר יש תוספת מיותרת שלא משתמשים בה היא נרקבת, כך גם בנוגע לחיות הרוחנית של השדין יהודאין, אלא שמריקבון זה עצמו ניתן להצמיח, וזאת בתנאי שהריקבון הוא במקום הראוי, כמו הגרעין שכאשר הוא נרקב באדמה הוא יכול להצמיח בריבוי ובתוספת גדולה הרבה יותר{{הערה\|1=[https://chabadlibrary.org/books/2300680367 תורת חיים בראשית ח"ב פרשת ויחי, בן פורת יוסף רמט, א].}}.

	עם זאת, גם לאחר שאדם מתקן ומעלה לקדושה את עניני ההיתר להם התאווה והחיות שבהם עולה לקדושה, עדיין נותר [[רשימו]] בגוף מהרצון של השדין יהודאין, כיון שקודם שהעלה אותם לקדושה היה רצון זה רע גמור וסטרא אחרא (רק שהיה לו תיקון), ובשביל להתנקות מרשימו זה, צריכה הנשמה לתיקון של [[חיבוט הקבר]]{{הערה\|שם=ח}}.		עם זאת, גם לאחר שאדם מתקן ומעלה לקדושה את עניני ההיתר להם התאווה והחיות שבהם עולה לקדושה, עדיין נותר [[רשימו]] בגוף מהרצון של השדין יהודאין, כיון שקודם שהעלה אותם לקדושה היה רצון זה רע גמור וסטרא אחרא (רק שהיה לו תיקון), ובשביל להתנקות מרשימו זה, צריכה הנשמה לתיקון של [[חיבוט הקבר]]{{הערה\|שם=ח}}.