רבי זכריה בן אבקולס - היסטוריית גרסאות

חיים כ ב־13:21, 20 ביולי 2023

2023-07-20T13:21:43Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־16:21, 20 ביולי 2023
שורה 4:		שורה 4:

	בגמרא{{הערה\|גיטין נו, א}} מסופר אודות קמצא ובר קמצא שבעקבות הבלבול בשמם נחרב בית המקדש,אחד מעשירי ירושלים ערך סעודה גדולה והזמין את נכבדי ירושלים לסעודה וביניהם את חברו קמצא אבל השרת התבלבל והזמין את בר קמצא שהיה שונא שלו וכאשר גילה העשיר כי בר קמצא הוזמן לסעודה במקום קמצא, וגרש אותו משם בבושת פנים, ובעקבות כך החליט להלשין למלך כי היהודים אינם נאמנים אליו המלך אשר לא האמין לו ביקש לבדוק זאת על ידי שישלח קורבן לירושלים ואם היהודים יקריבו סימן שהם לא מורדים ואם לא סימן שמורדים בו ובדרך הטיל בר קמצא מום בקורבן{{הערה\|יש מחלוקת אם זה בשפתיים או בעפעפים שאצל הרומאים זה לא נחשב מום}} וכאשר הגיע לבית המקדש רצו חכמים להקריב את הקורבן טען רבי זכריה שאי אפשר שלא יחשבו אחר כך ש"בעלי מומין קריבין לגבי מזבח" אמרו חכמים טוב אז נהרוג את בר קמצא אמר להם רבי זכריה מעכשיו יגידו "מטיל מום בקדשים יהרג" ושחרורו את בר קמצא. בהקשר הזה מוזכר בגמרא מאמרו של [[רבי יוחנן]], כי רבי זכריה גרם בעקיפין על ידי ענוותנותו (סבלנותו{{הערה\|[[רש"י]] שם}}) לחורבן בית המקדש, כי לא הסכים להרוג את בר קמצא ולכן נחרב בית המקדש. לעומת זאת המדרש אומר שחטאו של רבי זכריה היה בגלל שלא מחה על עלבונו של בר קמצא, בגלל הענווה שלו {{הערה\|איכה רבה ד}}.		בגמרא{{הערה\|גיטין נו, א}} מסופר אודות קמצא ובר קמצא שבעקבות הבלבול בשמם נחרב בית המקדש,אחד מעשירי ירושלים ערך סעודה גדולה והזמין את נכבדי ירושלים לסעודה וביניהם את חברו קמצא אבל השרת התבלבל והזמין את בר קמצא שהיה שונא שלו וכאשר גילה העשיר כי בר קמצא הוזמן לסעודה במקום קמצא, וגרש אותו משם בבושת פנים, ובעקבות כך החליט להלשין למלך כי היהודים אינם נאמנים אליו המלך אשר לא האמין לו ביקש לבדוק זאת על ידי שישלח קורבן לירושלים ואם היהודים יקריבו סימן שהם לא מורדים ואם לא סימן שמורדים בו ובדרך הטיל בר קמצא מום בקורבן{{הערה\|יש מחלוקת אם זה בשפתיים או בעפעפים שאצל הרומאים זה לא נחשב מום}} וכאשר הגיע לבית המקדש רצו חכמים להקריב את הקורבן טען רבי זכריה שאי אפשר שלא יחשבו אחר כך ש"בעלי מומין קריבין לגבי מזבח" אמרו חכמים טוב אז נהרוג את בר קמצא אמר להם רבי זכריה מעכשיו יגידו "מטיל מום בקדשים יהרג" ושחרורו את בר קמצא. בהקשר הזה מוזכר בגמרא מאמרו של [[רבי יוחנן]], כי רבי זכריה גרם בעקיפין על ידי ענוותנותו (סבלנותו{{הערה\|[[רש"י]] שם}}) לחורבן בית המקדש, כי לא הסכים להרוג את בר קמצא ולכן נחרב בית המקדש. לעומת זאת המדרש אומר שחטאו של רבי זכריה היה בגלל שלא מחה על עלבונו של בר קמצא, בגלל הענווה שלו {{הערה\|איכה רבה ד}}.

	==בחסידות==		==בחסידות==

	[[הבעל שם טוב]] אמר{{הערה\|כתר שם טוב קמה}} שלפעמים הענווה של האדם זה גורם לו שהוא מתרחק מ[[עבודת השם]], שבגלל שהוא ענו הוא לא מאמין שעל ידי [[תפילה\|תפילתו]] ותורתו הוא מוריד [[שפע]] אל כל ה[[עולמות]], וגם ה[[מלאכים]] ניזונים על ידי תורתו ותפילתו. וזה כמו מה שאמרו חכמים שענותנותו של ר' זכריה גרמה לחורבן כו'. כך האדם צריך לשים לב ולומר כי הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, וכל תנועותיו ועסקיו ודבורו והלוכו עושה רושם למעלה למעלה, בוודאי יזהר בכל דרכיו ועסקיו שיהיה לשם שמים, מה שאין כן כשחושב האדם מי אני שיוכל לפגום או לתקן למעלה ולמטה שיהיה נרשם כל עסקי למעלה, ובזה הולך בשרירות לבו ויגיד הכל יהיה טוב לי. ובאמת זה אינו, כי האדם על ידי מעשיו הטובים הוא דבוק בו יתברך ממש, וכמו שכתוב והלכת בדרכיו, ועל ידי שהוא רחום למטה נתעורר מדה זו של רחום למעלה בכל העולמות, וכמו שכתוב דע מה למעלה ממך, כלומר "ממך" תדע איזה מדה שנתעורר בך שכך הוא למעלה.		[[הבעל שם טוב]] אמר{{הערה\|כתר שם טוב קמה}} שלפעמים הענווה של האדם זה גורם לו שהוא מתרחק מ[[עבודת השם]], שבגלל שהוא ענו הוא לא מאמין שעל ידי [[תפילה\|תפילתו]] ותורתו הוא מוריד [[שפע]] אל כל ה[[עולמות]], וגם ה[[מלאכים]] ניזונים על ידי תורתו ותפילתו. וזה כמו מה שאמרו חכמים שענותנותו של ר' זכריה גרמה לחורבן כו'. כך האדם צריך לשים לב ולומר כי הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, וכל תנועותיו ועסקיו ודבורו והלוכו עושה רושם למעלה למעלה, בוודאי יזהר בכל דרכיו ועסקיו שיהיה לשם שמים, מה שאין כן כשחושב האדם מי אני שיוכל לפגום או לתקן למעלה ולמטה שיהיה נרשם כל עסקי למעלה, ובזה הולך בשרירות לבו ויגיד הכל יהיה טוב לי. ובאמת זה אינו, כי האדם על ידי מעשיו הטובים הוא דבוק בו יתברך ממש, וכמו שכתוב והלכת בדרכיו, ועל ידי שהוא רחום למטה נתעורר מדה זו של רחום למעלה בכל העולמות, וכמו שכתוב דע מה למעלה ממך, כלומר "ממך" תדע איזה מדה שנתעורר בך שכך הוא למעלה.
	{{הערות שוליים}}		{{הערות שוליים}}
	[[קטגוריה:תנאים\|זכריה]]		[[קטגוריה:תנאים\|זכריה]]

חיים כ ב־13:21, 20 ביולי 2023

2023-07-20T13:21:00Z

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־16:21, 20 ביולי 2023
שורה 5:		שורה 5:
	בגמרא{{הערה\|גיטין נו, א}} מסופר אודות קמצא ובר קמצא שבעקבות הבלבול בשמם נחרב בית המקדש,אחד מעשירי ירושלים ערך סעודה גדולה והזמין את נכבדי ירושלים לסעודה וביניהם את חברו קמצא אבל השרת התבלבל והזמין את בר קמצא שהיה שונא שלו וכאשר גילה העשיר כי בר קמצא הוזמן לסעודה במקום קמצא, וגרש אותו משם בבושת פנים, ובעקבות כך החליט להלשין למלך כי היהודים אינם נאמנים אליו המלך אשר לא האמין לו ביקש לבדוק זאת על ידי שישלח קורבן לירושלים ואם היהודים יקריבו סימן שהם לא מורדים ואם לא סימן שמורדים בו ובדרך הטיל בר קמצא מום בקורבן{{הערה\|יש מחלוקת אם זה בשפתיים או בעפעפים שאצל הרומאים זה לא נחשב מום}} וכאשר הגיע לבית המקדש רצו חכמים להקריב את הקורבן טען רבי זכריה שאי אפשר שלא יחשבו אחר כך ש"בעלי מומין קריבין לגבי מזבח" אמרו חכמים טוב אז נהרוג את בר קמצא אמר להם רבי זכריה מעכשיו יגידו "מטיל מום בקדשים יהרג" ושחרורו את בר קמצא. בהקשר הזה מוזכר בגמרא מאמרו של [[רבי יוחנן]], כי רבי זכריה גרם בעקיפין על ידי ענוותנותו (סבלנותו{{הערה\|[[רש"י]] שם}}) לחורבן בית המקדש, כי לא הסכים להרוג את בר קמצא ולכן נחרב בית המקדש. לעומת זאת המדרש אומר שחטאו של רבי זכריה היה בגלל שלא מחה על עלבונו של בר קמצא, בגלל הענווה שלו {{הערה\|איכה רבה ד}}.		בגמרא{{הערה\|גיטין נו, א}} מסופר אודות קמצא ובר קמצא שבעקבות הבלבול בשמם נחרב בית המקדש,אחד מעשירי ירושלים ערך סעודה גדולה והזמין את נכבדי ירושלים לסעודה וביניהם את חברו קמצא אבל השרת התבלבל והזמין את בר קמצא שהיה שונא שלו וכאשר גילה העשיר כי בר קמצא הוזמן לסעודה במקום קמצא, וגרש אותו משם בבושת פנים, ובעקבות כך החליט להלשין למלך כי היהודים אינם נאמנים אליו המלך אשר לא האמין לו ביקש לבדוק זאת על ידי שישלח קורבן לירושלים ואם היהודים יקריבו סימן שהם לא מורדים ואם לא סימן שמורדים בו ובדרך הטיל בר קמצא מום בקורבן{{הערה\|יש מחלוקת אם זה בשפתיים או בעפעפים שאצל הרומאים זה לא נחשב מום}} וכאשר הגיע לבית המקדש רצו חכמים להקריב את הקורבן טען רבי זכריה שאי אפשר שלא יחשבו אחר כך ש"בעלי מומין קריבין לגבי מזבח" אמרו חכמים טוב אז נהרוג את בר קמצא אמר להם רבי זכריה מעכשיו יגידו "מטיל מום בקדשים יהרג" ושחרורו את בר קמצא. בהקשר הזה מוזכר בגמרא מאמרו של [[רבי יוחנן]], כי רבי זכריה גרם בעקיפין על ידי ענוותנותו (סבלנותו{{הערה\|[[רש"י]] שם}}) לחורבן בית המקדש, כי לא הסכים להרוג את בר קמצא ולכן נחרב בית המקדש. לעומת זאת המדרש אומר שחטאו של רבי זכריה היה בגלל שלא מחה על עלבונו של בר קמצא, בגלל הענווה שלו {{הערה\|איכה רבה ד}}.
	==בחסידות==		==בחסידות==
	[[הבעל שם טוב]] אמר{{הערה\|כתר שם טוב קמה}} שלפעמים הענווה של האדם זה גורם לו שהוא מתרחק מ[[עבודת השם]], שבגלל שהוא ענו הוא לא מאמין שעל ידי [[תפילה\|תפילתו]] ותורתו הוא מוריד [[שפע]] אל כל ה[[עולמות]], וגם ה[[מלאכים]] ניזונים על ידי תורתו ותפילתו. וזה כמו מה שאמרו חכמים שענותנותו של ר' זכריה גרמה לחורבן כו'. כך האדם צריך לשים לב ולומר כי הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, וכל תנועותיו ועסקיו ודבורו והלוכו עושה רושם למעלה למעלה, בוודאי יזהר בכל דרכיו ועסקיו שיהיה לשם שמים, מה שאין כן כשחושב האדם מי אני שיוכל לפגום או לתקן למעלה ולמטה שיהיה נרשם כל עסקי למעלה, ובזה הולך בשרירות לבו ~~ויאמר אך שלום~~ יהיה לי. ובאמת זה אינו, כי האדם על ידי מעשיו הטובים הוא דבוק בו יתברך ממש, וכמו שכתוב והלכת בדרכיו, ועל ידי שהוא רחום למטה נתעורר מדה זו של רחום למעלה בכל העולמות, וכמו שכתוב דע מה למעלה ממך, כלומר "ממך" תדע איזה מדה שנתעורר בך שכך הוא למעלה.		[[הבעל שם טוב]] אמר{{הערה\|כתר שם טוב קמה}} שלפעמים הענווה של האדם זה גורם לו שהוא מתרחק מ[[עבודת השם]], שבגלל שהוא ענו הוא לא מאמין שעל ידי [[תפילה\|תפילתו]] ותורתו הוא מוריד [[שפע]] אל כל ה[[עולמות]], וגם ה[[מלאכים]] ניזונים על ידי תורתו ותפילתו. וזה כמו מה שאמרו חכמים שענותנותו של ר' זכריה גרמה לחורבן כו'. כך האדם צריך לשים לב ולומר כי הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, וכל תנועותיו ועסקיו ודבורו והלוכו עושה רושם למעלה למעלה, בוודאי יזהר בכל דרכיו ועסקיו שיהיה לשם שמים, מה שאין כן כשחושב האדם מי אני שיוכל לפגום או לתקן למעלה ולמטה שיהיה נרשם כל עסקי למעלה, ובזה הולך בשרירות לבו ויגיד הכל יהיה טוב לי. ובאמת זה אינו, כי האדם על ידי מעשיו הטובים הוא דבוק בו יתברך ממש, וכמו שכתוב והלכת בדרכיו, ועל ידי שהוא רחום למטה נתעורר מדה זו של רחום למעלה בכל העולמות, וכמו שכתוב דע מה למעלה ממך, כלומר "ממך" תדע איזה מדה שנתעורר בך שכך הוא למעלה.
	{{הערות שוליים}}		{{הערות שוליים}}
	[[קטגוריה:תנאים\|זכריה]]		[[קטגוריה:תנאים\|זכריה]]

חיים כ: /* בחסידות */

2023-07-11T15:23:45Z

בחסידות

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־18:23, 11 ביולי 2023
שורה 5:		שורה 5:
	בגמרא{{הערה\|גיטין נו, א}} מסופר אודות קמצא ובר קמצא שבעקבות הבלבול בשמם נחרב בית המקדש,אחד מעשירי ירושלים ערך סעודה גדולה והזמין את נכבדי ירושלים לסעודה וביניהם את חברו קמצא אבל השרת התבלבל והזמין את בר קמצא שהיה שונא שלו וכאשר גילה העשיר כי בר קמצא הוזמן לסעודה במקום קמצא, וגרש אותו משם בבושת פנים, ובעקבות כך החליט להלשין למלך כי היהודים אינם נאמנים אליו המלך אשר לא האמין לו ביקש לבדוק זאת על ידי שישלח קורבן לירושלים ואם היהודים יקריבו סימן שהם לא מורדים ואם לא סימן שמורדים בו ובדרך הטיל בר קמצא מום בקורבן{{הערה\|יש מחלוקת אם זה בשפתיים או בעפעפים שאצל הרומאים זה לא נחשב מום}} וכאשר הגיע לבית המקדש רצו חכמים להקריב את הקורבן טען רבי זכריה שאי אפשר שלא יחשבו אחר כך ש"בעלי מומין קריבין לגבי מזבח" אמרו חכמים טוב אז נהרוג את בר קמצא אמר להם רבי זכריה מעכשיו יגידו "מטיל מום בקדשים יהרג" ושחרורו את בר קמצא. בהקשר הזה מוזכר בגמרא מאמרו של [[רבי יוחנן]], כי רבי זכריה גרם בעקיפין על ידי ענוותנותו (סבלנותו{{הערה\|[[רש"י]] שם}}) לחורבן בית המקדש, כי לא הסכים להרוג את בר קמצא ולכן נחרב בית המקדש. לעומת זאת המדרש אומר שחטאו של רבי זכריה היה בגלל שלא מחה על עלבונו של בר קמצא, בגלל הענווה שלו {{הערה\|איכה רבה ד}}.		בגמרא{{הערה\|גיטין נו, א}} מסופר אודות קמצא ובר קמצא שבעקבות הבלבול בשמם נחרב בית המקדש,אחד מעשירי ירושלים ערך סעודה גדולה והזמין את נכבדי ירושלים לסעודה וביניהם את חברו קמצא אבל השרת התבלבל והזמין את בר קמצא שהיה שונא שלו וכאשר גילה העשיר כי בר קמצא הוזמן לסעודה במקום קמצא, וגרש אותו משם בבושת פנים, ובעקבות כך החליט להלשין למלך כי היהודים אינם נאמנים אליו המלך אשר לא האמין לו ביקש לבדוק זאת על ידי שישלח קורבן לירושלים ואם היהודים יקריבו סימן שהם לא מורדים ואם לא סימן שמורדים בו ובדרך הטיל בר קמצא מום בקורבן{{הערה\|יש מחלוקת אם זה בשפתיים או בעפעפים שאצל הרומאים זה לא נחשב מום}} וכאשר הגיע לבית המקדש רצו חכמים להקריב את הקורבן טען רבי זכריה שאי אפשר שלא יחשבו אחר כך ש"בעלי מומין קריבין לגבי מזבח" אמרו חכמים טוב אז נהרוג את בר קמצא אמר להם רבי זכריה מעכשיו יגידו "מטיל מום בקדשים יהרג" ושחרורו את בר קמצא. בהקשר הזה מוזכר בגמרא מאמרו של [[רבי יוחנן]], כי רבי זכריה גרם בעקיפין על ידי ענוותנותו (סבלנותו{{הערה\|[[רש"י]] שם}}) לחורבן בית המקדש, כי לא הסכים להרוג את בר קמצא ולכן נחרב בית המקדש. לעומת זאת המדרש אומר שחטאו של רבי זכריה היה בגלל שלא מחה על עלבונו של בר קמצא, בגלל הענווה שלו {{הערה\|איכה רבה ד}}.
	==בחסידות==		==בחסידות==
	[[הבעל שם טוב]] אמר{{הערה\|כתר שם טוב קמה}} שלפעמים הענווה של האדם זה גורם לו שהוא מתרחק מ[[עבודת השם]], שבגלל שהוא ענו הוא לא מאמין שעל ידי [[תפילה\|תפילתו]] ותורתו הוא מוריד [[שפע]] אל כל ה[[עולמות]], וגם ה[[מלאכים]] ניזונים על ידי תורתו ותפילתו. שאם היה מאמין בזה, היה עובד ה' ב[[שמחה]] וב[[יראה]], והיה נזהר בכל אות ותנועה ומילה לאומרה כיאות. וגם לשים לב אל מה שאמר [[שלמה המלך]] "אם תשכבון בין שפתים", שהקב"ה שומר ושוקד על שפתי האדם לנושקה כשהוא לומד בתורה ותפילה באימה ורצינות. ואם יקשיב לזה, איך יוכל שלא יעבוד את ה' באימה שהרי המלך הגדול והנורא שומר ומקשיב על מוצא שפתיו של אדם נבזה חדל אישים כמוהו.		[[הבעל שם טוב]] אמר{{הערה\|כתר שם טוב קמה}} שלפעמים הענווה של האדם זה גורם לו שהוא מתרחק מ[[עבודת השם]], שבגלל שהוא ענו הוא לא מאמין שעל ידי [[תפילה\|תפילתו]] ותורתו הוא מוריד [[שפע]] אל כל ה[[עולמות]], וגם ה[[מלאכים]] ניזונים על ידי תורתו ותפילתו. וזה כמו מה שאמרו חכמים שענותנותו של ר' זכריה גרמה לחורבן כו'. כך האדם צריך לשים לב ולומר כי הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, וכל תנועותיו ועסקיו ודבורו והלוכו עושה רושם למעלה למעלה, בוודאי יזהר בכל דרכיו ועסקיו שיהיה לשם שמים, מה שאין כן כשחושב האדם מי אני שיוכל לפגום או לתקן למעלה ולמטה שיהיה נרשם כל עסקי למעלה, ובזה הולך בשרירות לבו ויאמר אך שלום יהיה לי. ובאמת זה אינו, כי האדם על ידי מעשיו הטובים הוא דבוק בו יתברך ממש, וכמו שכתוב והלכת בדרכיו, ועל ידי שהוא רחום למטה נתעורר מדה זו של רחום למעלה בכל העולמות, וכמו שכתוב דע מה למעלה ממך, כלומר "ממך" תדע איזה מדה שנתעורר בך שכך הוא למעלה.

	וזה כמו מה שאמרו חכמים שענותנותו של ר' זכריה גרמה לחורבן כו'. כך האדם צריך לשים לב ולומר כי הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, וכל תנועותיו ועסקיו ודבורו והלוכו עושה רושם למעלה למעלה, בוודאי יזהר בכל דרכיו ועסקיו שיהיה לשם שמים, מה שאין כן כשחושב האדם מי אני שיוכל לפגום או לתקן למעלה ולמטה שיהיה נרשם כל עסקי למעלה, ובזה הולך בשרירות לבו ויאמר אך שלום יהיה לי. ובאמת זה אינו, כי האדם על ידי מעשיו הטובים הוא דבוק בו יתברך ממש, וכמו שכתוב והלכת בדרכיו, ועל ידי שהוא רחום למטה נתעורר מדה זו של רחום למעלה בכל העולמות, וכמו שכתוב דע מה למעלה ממך, כלומר "ממך" תדע איזה מדה שנתעורר בך שכך הוא למעלה.
	{{הערות שוליים}}		{{הערות שוליים}}
	[[קטגוריה:תנאים\|זכריה]]		[[קטגוריה:תנאים\|זכריה]]

חיים כ: /* בחסידות */

2023-07-11T15:20:22Z

בחסידות

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־18:20, 11 ביולי 2023
שורה 7:		שורה 7:
	[[הבעל שם טוב]] אמר{{הערה\|כתר שם טוב קמה}} שלפעמים הענווה של האדם זה גורם לו שהוא מתרחק מ[[עבודת השם]], שבגלל שהוא ענו הוא לא מאמין שעל ידי [[תפילה\|תפילתו]] ותורתו הוא מוריד [[שפע]] אל כל ה[[עולמות]], וגם ה[[מלאכים]] ניזונים על ידי תורתו ותפילתו. שאם היה מאמין בזה, היה עובד ה' ב[[שמחה]] וב[[יראה]], והיה נזהר בכל אות ותנועה ומילה לאומרה כיאות. וגם לשים לב אל מה שאמר [[שלמה המלך]] "אם תשכבון בין שפתים", שהקב"ה שומר ושוקד על שפתי האדם לנושקה כשהוא לומד בתורה ותפילה באימה ורצינות. ואם יקשיב לזה, איך יוכל שלא יעבוד את ה' באימה שהרי המלך הגדול והנורא שומר ומקשיב על מוצא שפתיו של אדם נבזה חדל אישים כמוהו.		[[הבעל שם טוב]] אמר{{הערה\|כתר שם טוב קמה}} שלפעמים הענווה של האדם זה גורם לו שהוא מתרחק מ[[עבודת השם]], שבגלל שהוא ענו הוא לא מאמין שעל ידי [[תפילה\|תפילתו]] ותורתו הוא מוריד [[שפע]] אל כל ה[[עולמות]], וגם ה[[מלאכים]] ניזונים על ידי תורתו ותפילתו. שאם היה מאמין בזה, היה עובד ה' ב[[שמחה]] וב[[יראה]], והיה נזהר בכל אות ותנועה ומילה לאומרה כיאות. וגם לשים לב אל מה שאמר [[שלמה המלך]] "אם תשכבון בין שפתים", שהקב"ה שומר ושוקד על שפתי האדם לנושקה כשהוא לומד בתורה ותפילה באימה ורצינות. ואם יקשיב לזה, איך יוכל שלא יעבוד את ה' באימה שהרי המלך הגדול והנורא שומר ומקשיב על מוצא שפתיו של אדם נבזה חדל אישים כמוהו.

	וזה כמו מה שאמרו חכמים שענותנותו של ר' זכריה גרמה לחורבן כו'. כך האדם צריך לשים לב ולומר כי הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, וכל תנועותיו ועסקיו ודבורו והלוכו עושה רושם למעלה למעלה, בוודאי יזהר בכל דרכיו ועסקיו שיהיה לשם שמים, מה שאין כן כשחושב האדם מה אני ~~ספון~~ לפגום או לתקן למעלה ולמטה שיהיה נרשם כל עסקי למעלה, ובזה הולך בשרירות לבו ויאמר אך שלום יהיה לי. ובאמת זה אינו, כי האדם על ידי מעשיו הטובים הוא דבוק בו יתברך ממש, וכמו שכתוב והלכת בדרכיו, ועל ידי שהוא רחום למטה נתעורר מדה זו של רחום למעלה בכל העולמות, וכמו שכתוב דע מה למעלה ממך, כלומר "ממך" תדע איזה מדה שנתעורר בך שכך הוא למעלה.		וזה כמו מה שאמרו חכמים שענותנותו של ר' זכריה גרמה לחורבן כו'. כך האדם צריך לשים לב ולומר כי הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, וכל תנועותיו ועסקיו ודבורו והלוכו עושה רושם למעלה למעלה, בוודאי יזהר בכל דרכיו ועסקיו שיהיה לשם שמים, מה שאין כן כשחושב האדם מי אני שיוכל לפגום או לתקן למעלה ולמטה שיהיה נרשם כל עסקי למעלה, ובזה הולך בשרירות לבו ויאמר אך שלום יהיה לי. ובאמת זה אינו, כי האדם על ידי מעשיו הטובים הוא דבוק בו יתברך ממש, וכמו שכתוב והלכת בדרכיו, ועל ידי שהוא רחום למטה נתעורר מדה זו של רחום למעלה בכל העולמות, וכמו שכתוב דע מה למעלה ממך, כלומר "ממך" תדע איזה מדה שנתעורר בך שכך הוא למעלה.
	{{הערות שוליים}}		{{הערות שוליים}}
	[[קטגוריה:תנאים\|זכריה]]		[[קטגוריה:תנאים\|זכריה]]

חיים כ: /* בחסידות */

2023-07-11T15:17:19Z

בחסידות

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־18:17, 11 ביולי 2023
שורה 7:		שורה 7:
	[[הבעל שם טוב]] אמר{{הערה\|כתר שם טוב קמה}} שלפעמים הענווה של האדם זה גורם לו שהוא מתרחק מ[[עבודת השם]], שבגלל שהוא ענו הוא לא מאמין שעל ידי [[תפילה\|תפילתו]] ותורתו הוא מוריד [[שפע]] אל כל ה[[עולמות]], וגם ה[[מלאכים]] ניזונים על ידי תורתו ותפילתו. שאם היה מאמין בזה, היה עובד ה' ב[[שמחה]] וב[[יראה]], והיה נזהר בכל אות ותנועה ומילה לאומרה כיאות. וגם לשים לב אל מה שאמר [[שלמה המלך]] "אם תשכבון בין שפתים", שהקב"ה שומר ושוקד על שפתי האדם לנושקה כשהוא לומד בתורה ותפילה באימה ורצינות. ואם יקשיב לזה, איך יוכל שלא יעבוד את ה' באימה שהרי המלך הגדול והנורא שומר ומקשיב על מוצא שפתיו של אדם נבזה חדל אישים כמוהו.		[[הבעל שם טוב]] אמר{{הערה\|כתר שם טוב קמה}} שלפעמים הענווה של האדם זה גורם לו שהוא מתרחק מ[[עבודת השם]], שבגלל שהוא ענו הוא לא מאמין שעל ידי [[תפילה\|תפילתו]] ותורתו הוא מוריד [[שפע]] אל כל ה[[עולמות]], וגם ה[[מלאכים]] ניזונים על ידי תורתו ותפילתו. שאם היה מאמין בזה, היה עובד ה' ב[[שמחה]] וב[[יראה]], והיה נזהר בכל אות ותנועה ומילה לאומרה כיאות. וגם לשים לב אל מה שאמר [[שלמה המלך]] "אם תשכבון בין שפתים", שהקב"ה שומר ושוקד על שפתי האדם לנושקה כשהוא לומד בתורה ותפילה באימה ורצינות. ואם יקשיב לזה, איך יוכל שלא יעבוד את ה' באימה שהרי המלך הגדול והנורא שומר ומקשיב על מוצא שפתיו של אדם נבזה חדל אישים כמוהו.

	וזה כמו מה שאמרו חכמים שענותנותו של ר' זכריה גרמה לחורבן כו'. כך האדם צריך לשים לב ולומר כי הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, וכל תנועותיו ועסקיו ודבורו והלוכו עושה רושם למעלה למעלה, בוודאי יזהר בכל דרכיו ועסקיו שיהיה לשם שמים, מה שאין כן כשחושב האדם מה אני ספון לפגום או לתקן למעלה ולמטה שיהיה נרשם כל עסקי למעלה, ובזה הולך בשרירות לבו ויאמר אך שלום יהיה לי. ובאמת זה אינו, כי האדם על ידי מעשיו הטובים הוא דבוק בו יתברך ממש, וכמו שכתוב והלכת בדרכיו, ועל ידי שהוא רחום למטה נתעורר מדה זו של רחום למעלה בכל העולמות, ~~וכמ"ש~~ דע מה למעלה ממך, כלומר "ממך" תדע איזה מדה שנתעורר בך שכך הוא למעלה.		וזה כמו מה שאמרו חכמים שענותנותו של ר' זכריה גרמה לחורבן כו'. כך האדם צריך לשים לב ולומר כי הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, וכל תנועותיו ועסקיו ודבורו והלוכו עושה רושם למעלה למעלה, בוודאי יזהר בכל דרכיו ועסקיו שיהיה לשם שמים, מה שאין כן כשחושב האדם מה אני ספון לפגום או לתקן למעלה ולמטה שיהיה נרשם כל עסקי למעלה, ובזה הולך בשרירות לבו ויאמר אך שלום יהיה לי. ובאמת זה אינו, כי האדם על ידי מעשיו הטובים הוא דבוק בו יתברך ממש, וכמו שכתוב והלכת בדרכיו, ועל ידי שהוא רחום למטה נתעורר מדה זו של רחום למעלה בכל העולמות, וכמו שכתוב דע מה למעלה ממך, כלומר "ממך" תדע איזה מדה שנתעורר בך שכך הוא למעלה.
	{{הערות שוליים}}		{{הערות שוליים}}
	[[קטגוריה:תנאים\|זכריה]]		[[קטגוריה:תנאים\|זכריה]]

חיים כ: /* בחסידות */

2023-07-11T15:16:05Z

בחסידות

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־18:16, 11 ביולי 2023
שורה 5:		שורה 5:
	בגמרא{{הערה\|גיטין נו, א}} מסופר אודות קמצא ובר קמצא שבעקבות הבלבול בשמם נחרב בית המקדש,אחד מעשירי ירושלים ערך סעודה גדולה והזמין את נכבדי ירושלים לסעודה וביניהם את חברו קמצא אבל השרת התבלבל והזמין את בר קמצא שהיה שונא שלו וכאשר גילה העשיר כי בר קמצא הוזמן לסעודה במקום קמצא, וגרש אותו משם בבושת פנים, ובעקבות כך החליט להלשין למלך כי היהודים אינם נאמנים אליו המלך אשר לא האמין לו ביקש לבדוק זאת על ידי שישלח קורבן לירושלים ואם היהודים יקריבו סימן שהם לא מורדים ואם לא סימן שמורדים בו ובדרך הטיל בר קמצא מום בקורבן{{הערה\|יש מחלוקת אם זה בשפתיים או בעפעפים שאצל הרומאים זה לא נחשב מום}} וכאשר הגיע לבית המקדש רצו חכמים להקריב את הקורבן טען רבי זכריה שאי אפשר שלא יחשבו אחר כך ש"בעלי מומין קריבין לגבי מזבח" אמרו חכמים טוב אז נהרוג את בר קמצא אמר להם רבי זכריה מעכשיו יגידו "מטיל מום בקדשים יהרג" ושחרורו את בר קמצא. בהקשר הזה מוזכר בגמרא מאמרו של [[רבי יוחנן]], כי רבי זכריה גרם בעקיפין על ידי ענוותנותו (סבלנותו{{הערה\|[[רש"י]] שם}}) לחורבן בית המקדש, כי לא הסכים להרוג את בר קמצא ולכן נחרב בית המקדש. לעומת זאת המדרש אומר שחטאו של רבי זכריה היה בגלל שלא מחה על עלבונו של בר קמצא, בגלל הענווה שלו {{הערה\|איכה רבה ד}}.		בגמרא{{הערה\|גיטין נו, א}} מסופר אודות קמצא ובר קמצא שבעקבות הבלבול בשמם נחרב בית המקדש,אחד מעשירי ירושלים ערך סעודה גדולה והזמין את נכבדי ירושלים לסעודה וביניהם את חברו קמצא אבל השרת התבלבל והזמין את בר קמצא שהיה שונא שלו וכאשר גילה העשיר כי בר קמצא הוזמן לסעודה במקום קמצא, וגרש אותו משם בבושת פנים, ובעקבות כך החליט להלשין למלך כי היהודים אינם נאמנים אליו המלך אשר לא האמין לו ביקש לבדוק זאת על ידי שישלח קורבן לירושלים ואם היהודים יקריבו סימן שהם לא מורדים ואם לא סימן שמורדים בו ובדרך הטיל בר קמצא מום בקורבן{{הערה\|יש מחלוקת אם זה בשפתיים או בעפעפים שאצל הרומאים זה לא נחשב מום}} וכאשר הגיע לבית המקדש רצו חכמים להקריב את הקורבן טען רבי זכריה שאי אפשר שלא יחשבו אחר כך ש"בעלי מומין קריבין לגבי מזבח" אמרו חכמים טוב אז נהרוג את בר קמצא אמר להם רבי זכריה מעכשיו יגידו "מטיל מום בקדשים יהרג" ושחרורו את בר קמצא. בהקשר הזה מוזכר בגמרא מאמרו של [[רבי יוחנן]], כי רבי זכריה גרם בעקיפין על ידי ענוותנותו (סבלנותו{{הערה\|[[רש"י]] שם}}) לחורבן בית המקדש, כי לא הסכים להרוג את בר קמצא ולכן נחרב בית המקדש. לעומת זאת המדרש אומר שחטאו של רבי זכריה היה בגלל שלא מחה על עלבונו של בר קמצא, בגלל הענווה שלו {{הערה\|איכה רבה ד}}.
	==בחסידות==		==בחסידות==
	[[הבעל שם טוב]] אמר{{הערה\|כתר שם טוב קמה}} שלפעמים הענווה של האדם זה גורם לו שהוא מתרחק מ[[עבודת השם]], שבגלל שהוא ענו הוא לא מאמין שעל ידי [[תפילה\|תפילתו]] ותורתו הוא מוריד [[שפע]] אל כל ה[[עולמות]], וגם ה[[מלאכים]] ניזונים על ידי תורתו ותפילתו. שאם היה מאמין בזה, היה עובד ה' ב[[שמחה]] וב[[יראה]], והיה נזהר בכל אות ותנועה ומילה לאומרה כיאות. וגם לשים לב אל מה שאמר [[שלמה המלך]] "אם תשכבון בין שפתים", שהקב"ה שומר ושוקד על שפתי האדם לנושקה כשהוא לומד בתורה ותפילה באימה ורצינות. ואם יקשיב ~~אל זה~~, איך יוכל שלא יעבוד את ה' באימה שהרי המלך הגדול והנורא שומר ומקשיב על מוצא שפתיו של אדם נבזה חדל אישים כמוהו.		[[הבעל שם טוב]] אמר{{הערה\|כתר שם טוב קמה}} שלפעמים הענווה של האדם זה גורם לו שהוא מתרחק מ[[עבודת השם]], שבגלל שהוא ענו הוא לא מאמין שעל ידי [[תפילה\|תפילתו]] ותורתו הוא מוריד [[שפע]] אל כל ה[[עולמות]], וגם ה[[מלאכים]] ניזונים על ידי תורתו ותפילתו. שאם היה מאמין בזה, היה עובד ה' ב[[שמחה]] וב[[יראה]], והיה נזהר בכל אות ותנועה ומילה לאומרה כיאות. וגם לשים לב אל מה שאמר [[שלמה המלך]] "אם תשכבון בין שפתים", שהקב"ה שומר ושוקד על שפתי האדם לנושקה כשהוא לומד בתורה ותפילה באימה ורצינות. ואם יקשיב לזה, איך יוכל שלא יעבוד את ה' באימה שהרי המלך הגדול והנורא שומר ומקשיב על מוצא שפתיו של אדם נבזה חדל אישים כמוהו.

	וזה כמו מה שאמרו חכמים שענותנותו של ר' זכריה גרמה לחורבן כו'. כך האדם צריך לשים לב ולומר כי הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, וכל תנועותיו ועסקיו ודבורו והלוכו עושה רושם למעלה למעלה, בוודאי יזהר בכל דרכיו ועסקיו שיהיה לשם שמים, מה שאין כן כשחושב האדם מה אני ספון לפגום או לתקן למעלה ולמטה שיהיה נרשם כל עסקי למעלה, ובזה הולך בשרירות לבו ויאמר אך שלום יהיה לי. ובאמת זה אינו, כי האדם על ידי מעשיו הטובים הוא דבוק בו יתברך ממש, וכמו שכתוב והלכת בדרכיו, ועל ידי שהוא רחום למטה נתעורר מדה זו של רחום למעלה בכל העולמות, וכמ"ש דע מה למעלה ממך, כלומר "ממך" תדע איזה מדה שנתעורר בך שכך הוא למעלה.		וזה כמו מה שאמרו חכמים שענותנותו של ר' זכריה גרמה לחורבן כו'. כך האדם צריך לשים לב ולומר כי הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, וכל תנועותיו ועסקיו ודבורו והלוכו עושה רושם למעלה למעלה, בוודאי יזהר בכל דרכיו ועסקיו שיהיה לשם שמים, מה שאין כן כשחושב האדם מה אני ספון לפגום או לתקן למעלה ולמטה שיהיה נרשם כל עסקי למעלה, ובזה הולך בשרירות לבו ויאמר אך שלום יהיה לי. ובאמת זה אינו, כי האדם על ידי מעשיו הטובים הוא דבוק בו יתברך ממש, וכמו שכתוב והלכת בדרכיו, ועל ידי שהוא רחום למטה נתעורר מדה זו של רחום למעלה בכל העולמות, וכמ"ש דע מה למעלה ממך, כלומר "ממך" תדע איזה מדה שנתעורר בך שכך הוא למעלה.
	{{הערות שוליים}}		{{הערות שוליים}}
	[[קטגוריה:תנאים\|זכריה]]		[[קטגוריה:תנאים\|זכריה]]

חיים כ: /* בחסידות */

2023-07-11T15:15:36Z

בחסידות

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־18:15, 11 ביולי 2023
שורה 5:		שורה 5:
	בגמרא{{הערה\|גיטין נו, א}} מסופר אודות קמצא ובר קמצא שבעקבות הבלבול בשמם נחרב בית המקדש,אחד מעשירי ירושלים ערך סעודה גדולה והזמין את נכבדי ירושלים לסעודה וביניהם את חברו קמצא אבל השרת התבלבל והזמין את בר קמצא שהיה שונא שלו וכאשר גילה העשיר כי בר קמצא הוזמן לסעודה במקום קמצא, וגרש אותו משם בבושת פנים, ובעקבות כך החליט להלשין למלך כי היהודים אינם נאמנים אליו המלך אשר לא האמין לו ביקש לבדוק זאת על ידי שישלח קורבן לירושלים ואם היהודים יקריבו סימן שהם לא מורדים ואם לא סימן שמורדים בו ובדרך הטיל בר קמצא מום בקורבן{{הערה\|יש מחלוקת אם זה בשפתיים או בעפעפים שאצל הרומאים זה לא נחשב מום}} וכאשר הגיע לבית המקדש רצו חכמים להקריב את הקורבן טען רבי זכריה שאי אפשר שלא יחשבו אחר כך ש"בעלי מומין קריבין לגבי מזבח" אמרו חכמים טוב אז נהרוג את בר קמצא אמר להם רבי זכריה מעכשיו יגידו "מטיל מום בקדשים יהרג" ושחרורו את בר קמצא. בהקשר הזה מוזכר בגמרא מאמרו של [[רבי יוחנן]], כי רבי זכריה גרם בעקיפין על ידי ענוותנותו (סבלנותו{{הערה\|[[רש"י]] שם}}) לחורבן בית המקדש, כי לא הסכים להרוג את בר קמצא ולכן נחרב בית המקדש. לעומת זאת המדרש אומר שחטאו של רבי זכריה היה בגלל שלא מחה על עלבונו של בר קמצא, בגלל הענווה שלו {{הערה\|איכה רבה ד}}.		בגמרא{{הערה\|גיטין נו, א}} מסופר אודות קמצא ובר קמצא שבעקבות הבלבול בשמם נחרב בית המקדש,אחד מעשירי ירושלים ערך סעודה גדולה והזמין את נכבדי ירושלים לסעודה וביניהם את חברו קמצא אבל השרת התבלבל והזמין את בר קמצא שהיה שונא שלו וכאשר גילה העשיר כי בר קמצא הוזמן לסעודה במקום קמצא, וגרש אותו משם בבושת פנים, ובעקבות כך החליט להלשין למלך כי היהודים אינם נאמנים אליו המלך אשר לא האמין לו ביקש לבדוק זאת על ידי שישלח קורבן לירושלים ואם היהודים יקריבו סימן שהם לא מורדים ואם לא סימן שמורדים בו ובדרך הטיל בר קמצא מום בקורבן{{הערה\|יש מחלוקת אם זה בשפתיים או בעפעפים שאצל הרומאים זה לא נחשב מום}} וכאשר הגיע לבית המקדש רצו חכמים להקריב את הקורבן טען רבי זכריה שאי אפשר שלא יחשבו אחר כך ש"בעלי מומין קריבין לגבי מזבח" אמרו חכמים טוב אז נהרוג את בר קמצא אמר להם רבי זכריה מעכשיו יגידו "מטיל מום בקדשים יהרג" ושחרורו את בר קמצא. בהקשר הזה מוזכר בגמרא מאמרו של [[רבי יוחנן]], כי רבי זכריה גרם בעקיפין על ידי ענוותנותו (סבלנותו{{הערה\|[[רש"י]] שם}}) לחורבן בית המקדש, כי לא הסכים להרוג את בר קמצא ולכן נחרב בית המקדש. לעומת זאת המדרש אומר שחטאו של רבי זכריה היה בגלל שלא מחה על עלבונו של בר קמצא, בגלל הענווה שלו {{הערה\|איכה רבה ד}}.
	==בחסידות==		==בחסידות==
	[[הבעל שם טוב]] אמר{{הערה\|כתר שם טוב קמה}} שלפעמים הענווה של האדם זה גורם לו שהוא מתרחק מ[[עבודת השם]], שבגלל שהוא ענו הוא לא מאמין שעל ידי [[תפילה\|תפילתו]] ותורתו הוא מוריד [[שפע]] אל כל ה[[עולמות]], וגם ה[[מלאכים]] ניזונים על ידי תורתו ותפילתו. שאם היה מאמין בזה, היה עובד ה' ב[[שמחה]] וב[[יראה]], והיה נזהר בכל אות ותנועה ומילה לאומרה כיאות. וגם לשים לב אל מה שאמר [[שלמה המלך]] "אם תשכבון בין שפתים", שהקב"ה שומר ושוקד על שפתי האדם לנושקה כשהוא לומד בתורה ותפילה באימה ורצינות. ואם יקשיב אל זה, איך יוכל שלא יעבוד את ה' באימה שהרי המלך הגדול והנורא שומר ומקשיב על מוצא שפתיו של אדם נבזה חדל אישים ~~וכיוצא בזה~~.		[[הבעל שם טוב]] אמר{{הערה\|כתר שם טוב קמה}} שלפעמים הענווה של האדם זה גורם לו שהוא מתרחק מ[[עבודת השם]], שבגלל שהוא ענו הוא לא מאמין שעל ידי [[תפילה\|תפילתו]] ותורתו הוא מוריד [[שפע]] אל כל ה[[עולמות]], וגם ה[[מלאכים]] ניזונים על ידי תורתו ותפילתו. שאם היה מאמין בזה, היה עובד ה' ב[[שמחה]] וב[[יראה]], והיה נזהר בכל אות ותנועה ומילה לאומרה כיאות. וגם לשים לב אל מה שאמר [[שלמה המלך]] "אם תשכבון בין שפתים", שהקב"ה שומר ושוקד על שפתי האדם לנושקה כשהוא לומד בתורה ותפילה באימה ורצינות. ואם יקשיב אל זה, איך יוכל שלא יעבוד את ה' באימה שהרי המלך הגדול והנורא שומר ומקשיב על מוצא שפתיו של אדם נבזה חדל אישים כמוהו.

	וזה כמו מה שאמרו חכמים שענותנותו של ר' זכריה גרמה לחורבן כו'. כך האדם צריך לשים לב ולומר כי הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, וכל תנועותיו ועסקיו ודבורו והלוכו עושה רושם למעלה למעלה, בוודאי יזהר בכל דרכיו ועסקיו שיהיה לשם שמים, מה שאין כן כשחושב האדם מה אני ספון לפגום או לתקן למעלה ולמטה שיהיה נרשם כל עסקי למעלה, ובזה הולך בשרירות לבו ויאמר אך שלום יהיה לי. ובאמת זה אינו, כי האדם על ידי מעשיו הטובים הוא דבוק בו יתברך ממש, וכמו שכתוב והלכת בדרכיו, ועל ידי שהוא רחום למטה נתעורר מדה זו של רחום למעלה בכל העולמות, וכמ"ש דע מה למעלה ממך, כלומר "ממך" תדע איזה מדה שנתעורר בך שכך הוא למעלה.		וזה כמו מה שאמרו חכמים שענותנותו של ר' זכריה גרמה לחורבן כו'. כך האדם צריך לשים לב ולומר כי הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, וכל תנועותיו ועסקיו ודבורו והלוכו עושה רושם למעלה למעלה, בוודאי יזהר בכל דרכיו ועסקיו שיהיה לשם שמים, מה שאין כן כשחושב האדם מה אני ספון לפגום או לתקן למעלה ולמטה שיהיה נרשם כל עסקי למעלה, ובזה הולך בשרירות לבו ויאמר אך שלום יהיה לי. ובאמת זה אינו, כי האדם על ידי מעשיו הטובים הוא דבוק בו יתברך ממש, וכמו שכתוב והלכת בדרכיו, ועל ידי שהוא רחום למטה נתעורר מדה זו של רחום למעלה בכל העולמות, וכמ"ש דע מה למעלה ממך, כלומר "ממך" תדע איזה מדה שנתעורר בך שכך הוא למעלה.
	{{הערות שוליים}}		{{הערות שוליים}}
	[[קטגוריה:תנאים\|זכריה]]		[[קטגוריה:תנאים\|זכריה]]

חיים כ: /* בחסידות */

2023-07-11T15:15:06Z

בחסידות

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־18:15, 11 ביולי 2023
שורה 5:		שורה 5:
	בגמרא{{הערה\|גיטין נו, א}} מסופר אודות קמצא ובר קמצא שבעקבות הבלבול בשמם נחרב בית המקדש,אחד מעשירי ירושלים ערך סעודה גדולה והזמין את נכבדי ירושלים לסעודה וביניהם את חברו קמצא אבל השרת התבלבל והזמין את בר קמצא שהיה שונא שלו וכאשר גילה העשיר כי בר קמצא הוזמן לסעודה במקום קמצא, וגרש אותו משם בבושת פנים, ובעקבות כך החליט להלשין למלך כי היהודים אינם נאמנים אליו המלך אשר לא האמין לו ביקש לבדוק זאת על ידי שישלח קורבן לירושלים ואם היהודים יקריבו סימן שהם לא מורדים ואם לא סימן שמורדים בו ובדרך הטיל בר קמצא מום בקורבן{{הערה\|יש מחלוקת אם זה בשפתיים או בעפעפים שאצל הרומאים זה לא נחשב מום}} וכאשר הגיע לבית המקדש רצו חכמים להקריב את הקורבן טען רבי זכריה שאי אפשר שלא יחשבו אחר כך ש"בעלי מומין קריבין לגבי מזבח" אמרו חכמים טוב אז נהרוג את בר קמצא אמר להם רבי זכריה מעכשיו יגידו "מטיל מום בקדשים יהרג" ושחרורו את בר קמצא. בהקשר הזה מוזכר בגמרא מאמרו של [[רבי יוחנן]], כי רבי זכריה גרם בעקיפין על ידי ענוותנותו (סבלנותו{{הערה\|[[רש"י]] שם}}) לחורבן בית המקדש, כי לא הסכים להרוג את בר קמצא ולכן נחרב בית המקדש. לעומת זאת המדרש אומר שחטאו של רבי זכריה היה בגלל שלא מחה על עלבונו של בר קמצא, בגלל הענווה שלו {{הערה\|איכה רבה ד}}.		בגמרא{{הערה\|גיטין נו, א}} מסופר אודות קמצא ובר קמצא שבעקבות הבלבול בשמם נחרב בית המקדש,אחד מעשירי ירושלים ערך סעודה גדולה והזמין את נכבדי ירושלים לסעודה וביניהם את חברו קמצא אבל השרת התבלבל והזמין את בר קמצא שהיה שונא שלו וכאשר גילה העשיר כי בר קמצא הוזמן לסעודה במקום קמצא, וגרש אותו משם בבושת פנים, ובעקבות כך החליט להלשין למלך כי היהודים אינם נאמנים אליו המלך אשר לא האמין לו ביקש לבדוק זאת על ידי שישלח קורבן לירושלים ואם היהודים יקריבו סימן שהם לא מורדים ואם לא סימן שמורדים בו ובדרך הטיל בר קמצא מום בקורבן{{הערה\|יש מחלוקת אם זה בשפתיים או בעפעפים שאצל הרומאים זה לא נחשב מום}} וכאשר הגיע לבית המקדש רצו חכמים להקריב את הקורבן טען רבי זכריה שאי אפשר שלא יחשבו אחר כך ש"בעלי מומין קריבין לגבי מזבח" אמרו חכמים טוב אז נהרוג את בר קמצא אמר להם רבי זכריה מעכשיו יגידו "מטיל מום בקדשים יהרג" ושחרורו את בר קמצא. בהקשר הזה מוזכר בגמרא מאמרו של [[רבי יוחנן]], כי רבי זכריה גרם בעקיפין על ידי ענוותנותו (סבלנותו{{הערה\|[[רש"י]] שם}}) לחורבן בית המקדש, כי לא הסכים להרוג את בר קמצא ולכן נחרב בית המקדש. לעומת זאת המדרש אומר שחטאו של רבי זכריה היה בגלל שלא מחה על עלבונו של בר קמצא, בגלל הענווה שלו {{הערה\|איכה רבה ד}}.
	==בחסידות==		==בחסידות==
	[[הבעל שם טוב]] אמר{{הערה\|כתר שם טוב קמה}} שלפעמים הענווה של האדם זה גורם לו שהוא מתרחק מ[[עבודת השם]], שבגלל שהוא ענו הוא לא מאמין שעל ידי [[תפילה\|תפילתו]] ותורתו הוא מוריד [[שפע]] אל כל ה[[עולמות]], וגם ה[[מלאכים]] ניזונים על ידי תורתו ותפילתו. שאם היה מאמין בזה, היה עובד ה' ב[[שמחה]] וב[[יראה]], והיה נזהר בכל אות ותנועה ומילה לאומרה כיאות. וגם לשים לב אל מה שאמר [[שלמה]] "אם תשכבון בין שפתים", שהקב"ה שומר ושוקד על שפתי האדם לנושקה כשהוא לומד בתורה ותפילה באימה ורצינות. ואם יקשיב אל זה, איך יוכל שלא יעבוד את ה' באימה שהרי המלך הגדול והנורא שומר ומקשיב על מוצא שפתיו של אדם נבזה חדל אישים וכיוצא בזה.		[[הבעל שם טוב]] אמר{{הערה\|כתר שם טוב קמה}} שלפעמים הענווה של האדם זה גורם לו שהוא מתרחק מ[[עבודת השם]], שבגלל שהוא ענו הוא לא מאמין שעל ידי [[תפילה\|תפילתו]] ותורתו הוא מוריד [[שפע]] אל כל ה[[עולמות]], וגם ה[[מלאכים]] ניזונים על ידי תורתו ותפילתו. שאם היה מאמין בזה, היה עובד ה' ב[[שמחה]] וב[[יראה]], והיה נזהר בכל אות ותנועה ומילה לאומרה כיאות. וגם לשים לב אל מה שאמר [[שלמה המלך]] "אם תשכבון בין שפתים", שהקב"ה שומר ושוקד על שפתי האדם לנושקה כשהוא לומד בתורה ותפילה באימה ורצינות. ואם יקשיב אל זה, איך יוכל שלא יעבוד את ה' באימה שהרי המלך הגדול והנורא שומר ומקשיב על מוצא שפתיו של אדם נבזה חדל אישים וכיוצא בזה.

	וזה כמו מה שאמרו חכמים שענותנותו של ר' זכריה גרמה לחורבן כו'. כך האדם צריך לשים לב ולומר כי הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, וכל תנועותיו ועסקיו ודבורו והלוכו עושה רושם למעלה למעלה, בוודאי יזהר בכל דרכיו ועסקיו שיהיה לשם שמים, מה שאין כן כשחושב האדם מה אני ספון לפגום או לתקן למעלה ולמטה שיהיה נרשם כל עסקי למעלה, ובזה הולך בשרירות לבו ויאמר אך שלום יהיה לי. ובאמת זה אינו, כי האדם על ידי מעשיו הטובים הוא דבוק בו יתברך ממש, וכמו שכתוב והלכת בדרכיו, ועל ידי שהוא רחום למטה נתעורר מדה זו של רחום למעלה בכל העולמות, וכמ"ש דע מה למעלה ממך, כלומר "ממך" תדע איזה מדה שנתעורר בך שכך הוא למעלה.		וזה כמו מה שאמרו חכמים שענותנותו של ר' זכריה גרמה לחורבן כו'. כך האדם צריך לשים לב ולומר כי הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, וכל תנועותיו ועסקיו ודבורו והלוכו עושה רושם למעלה למעלה, בוודאי יזהר בכל דרכיו ועסקיו שיהיה לשם שמים, מה שאין כן כשחושב האדם מה אני ספון לפגום או לתקן למעלה ולמטה שיהיה נרשם כל עסקי למעלה, ובזה הולך בשרירות לבו ויאמר אך שלום יהיה לי. ובאמת זה אינו, כי האדם על ידי מעשיו הטובים הוא דבוק בו יתברך ממש, וכמו שכתוב והלכת בדרכיו, ועל ידי שהוא רחום למטה נתעורר מדה זו של רחום למעלה בכל העולמות, וכמ"ש דע מה למעלה ממך, כלומר "ממך" תדע איזה מדה שנתעורר בך שכך הוא למעלה.
	{{הערות שוליים}}		{{הערות שוליים}}
	[[קטגוריה:תנאים\|זכריה]]		[[קטגוריה:תנאים\|זכריה]]

חיים כ: /* בחסידות */

2023-07-11T15:14:44Z

בחסידות

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־18:14, 11 ביולי 2023
שורה 5:		שורה 5:
	בגמרא{{הערה\|גיטין נו, א}} מסופר אודות קמצא ובר קמצא שבעקבות הבלבול בשמם נחרב בית המקדש,אחד מעשירי ירושלים ערך סעודה גדולה והזמין את נכבדי ירושלים לסעודה וביניהם את חברו קמצא אבל השרת התבלבל והזמין את בר קמצא שהיה שונא שלו וכאשר גילה העשיר כי בר קמצא הוזמן לסעודה במקום קמצא, וגרש אותו משם בבושת פנים, ובעקבות כך החליט להלשין למלך כי היהודים אינם נאמנים אליו המלך אשר לא האמין לו ביקש לבדוק זאת על ידי שישלח קורבן לירושלים ואם היהודים יקריבו סימן שהם לא מורדים ואם לא סימן שמורדים בו ובדרך הטיל בר קמצא מום בקורבן{{הערה\|יש מחלוקת אם זה בשפתיים או בעפעפים שאצל הרומאים זה לא נחשב מום}} וכאשר הגיע לבית המקדש רצו חכמים להקריב את הקורבן טען רבי זכריה שאי אפשר שלא יחשבו אחר כך ש"בעלי מומין קריבין לגבי מזבח" אמרו חכמים טוב אז נהרוג את בר קמצא אמר להם רבי זכריה מעכשיו יגידו "מטיל מום בקדשים יהרג" ושחרורו את בר קמצא. בהקשר הזה מוזכר בגמרא מאמרו של [[רבי יוחנן]], כי רבי זכריה גרם בעקיפין על ידי ענוותנותו (סבלנותו{{הערה\|[[רש"י]] שם}}) לחורבן בית המקדש, כי לא הסכים להרוג את בר קמצא ולכן נחרב בית המקדש. לעומת זאת המדרש אומר שחטאו של רבי זכריה היה בגלל שלא מחה על עלבונו של בר קמצא, בגלל הענווה שלו {{הערה\|איכה רבה ד}}.		בגמרא{{הערה\|גיטין נו, א}} מסופר אודות קמצא ובר קמצא שבעקבות הבלבול בשמם נחרב בית המקדש,אחד מעשירי ירושלים ערך סעודה גדולה והזמין את נכבדי ירושלים לסעודה וביניהם את חברו קמצא אבל השרת התבלבל והזמין את בר קמצא שהיה שונא שלו וכאשר גילה העשיר כי בר קמצא הוזמן לסעודה במקום קמצא, וגרש אותו משם בבושת פנים, ובעקבות כך החליט להלשין למלך כי היהודים אינם נאמנים אליו המלך אשר לא האמין לו ביקש לבדוק זאת על ידי שישלח קורבן לירושלים ואם היהודים יקריבו סימן שהם לא מורדים ואם לא סימן שמורדים בו ובדרך הטיל בר קמצא מום בקורבן{{הערה\|יש מחלוקת אם זה בשפתיים או בעפעפים שאצל הרומאים זה לא נחשב מום}} וכאשר הגיע לבית המקדש רצו חכמים להקריב את הקורבן טען רבי זכריה שאי אפשר שלא יחשבו אחר כך ש"בעלי מומין קריבין לגבי מזבח" אמרו חכמים טוב אז נהרוג את בר קמצא אמר להם רבי זכריה מעכשיו יגידו "מטיל מום בקדשים יהרג" ושחרורו את בר קמצא. בהקשר הזה מוזכר בגמרא מאמרו של [[רבי יוחנן]], כי רבי זכריה גרם בעקיפין על ידי ענוותנותו (סבלנותו{{הערה\|[[רש"י]] שם}}) לחורבן בית המקדש, כי לא הסכים להרוג את בר קמצא ולכן נחרב בית המקדש. לעומת זאת המדרש אומר שחטאו של רבי זכריה היה בגלל שלא מחה על עלבונו של בר קמצא, בגלל הענווה שלו {{הערה\|איכה רבה ד}}.
	==בחסידות==		==בחסידות==
	[[הבעל שם טוב]] אמר{{הערה\|כתר שם טוב קמה}} שלפעמים הענווה של האדם זה גורם לו שהוא מתרחק מ[[עבודת השם]], שבגלל שהוא ענו הוא לא מאמין שעל ידי [[תפילה\|תפילתו]] ותורתו הוא מוריד [[שפע]] אל כל ה[[עולמות]], וגם ה[[מלאכים]] ניזונים על ידי תורתו ותפילתו. שאם היה מאמין בזה, היה עובד ה' ב[[שמחה]] וב[[יראה]], והיה נזהר בכל אות ותנועה ומילה לאומרה כיאות. וגם לשים לב אל מה שאמר [[שלמה]] ~~ע"ה~~ "אם תשכבון בין שפתים", שהקב"ה שומר ושוקד על שפתי האדם לנושקה כשהוא לומד בתורה ותפילה באימה ורצינות. ואם יקשיב אל זה, איך יוכל שלא יעבוד את ה' באימה שהרי המלך הגדול והנורא שומר ומקשיב על מוצא שפתיו של אדם נבזה חדל אישים וכיוצא בזה.		[[הבעל שם טוב]] אמר{{הערה\|כתר שם טוב קמה}} שלפעמים הענווה של האדם זה גורם לו שהוא מתרחק מ[[עבודת השם]], שבגלל שהוא ענו הוא לא מאמין שעל ידי [[תפילה\|תפילתו]] ותורתו הוא מוריד [[שפע]] אל כל ה[[עולמות]], וגם ה[[מלאכים]] ניזונים על ידי תורתו ותפילתו. שאם היה מאמין בזה, היה עובד ה' ב[[שמחה]] וב[[יראה]], והיה נזהר בכל אות ותנועה ומילה לאומרה כיאות. וגם לשים לב אל מה שאמר [[שלמה]] "אם תשכבון בין שפתים", שהקב"ה שומר ושוקד על שפתי האדם לנושקה כשהוא לומד בתורה ותפילה באימה ורצינות. ואם יקשיב אל זה, איך יוכל שלא יעבוד את ה' באימה שהרי המלך הגדול והנורא שומר ומקשיב על מוצא שפתיו של אדם נבזה חדל אישים וכיוצא בזה.

	וזה כמו מה שאמרו חכמים שענותנותו של ר' זכריה גרמה לחורבן כו'. כך האדם צריך לשים לב ולומר כי הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, וכל תנועותיו ועסקיו ודבורו והלוכו עושה רושם למעלה למעלה, בוודאי יזהר בכל דרכיו ועסקיו שיהיה לשם שמים, מה שאין כן כשחושב האדם מה אני ספון לפגום או לתקן למעלה ולמטה שיהיה נרשם כל עסקי למעלה, ובזה הולך בשרירות לבו ויאמר אך שלום יהיה לי. ובאמת זה אינו, כי האדם על ידי מעשיו הטובים הוא דבוק בו יתברך ממש, וכמו שכתוב והלכת בדרכיו, ועל ידי שהוא רחום למטה נתעורר מדה זו של רחום למעלה בכל העולמות, וכמ"ש דע מה למעלה ממך, כלומר "ממך" תדע איזה מדה שנתעורר בך שכך הוא למעלה.		וזה כמו מה שאמרו חכמים שענותנותו של ר' זכריה גרמה לחורבן כו'. כך האדם צריך לשים לב ולומר כי הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, וכל תנועותיו ועסקיו ודבורו והלוכו עושה רושם למעלה למעלה, בוודאי יזהר בכל דרכיו ועסקיו שיהיה לשם שמים, מה שאין כן כשחושב האדם מה אני ספון לפגום או לתקן למעלה ולמטה שיהיה נרשם כל עסקי למעלה, ובזה הולך בשרירות לבו ויאמר אך שלום יהיה לי. ובאמת זה אינו, כי האדם על ידי מעשיו הטובים הוא דבוק בו יתברך ממש, וכמו שכתוב והלכת בדרכיו, ועל ידי שהוא רחום למטה נתעורר מדה זו של רחום למעלה בכל העולמות, וכמ"ש דע מה למעלה ממך, כלומר "ממך" תדע איזה מדה שנתעורר בך שכך הוא למעלה.
	{{הערות שוליים}}		{{הערות שוליים}}
	[[קטגוריה:תנאים\|זכריה]]		[[קטגוריה:תנאים\|זכריה]]

חיים כ: /* בחסידות */

2023-07-11T15:14:06Z

בחסידות

→ הגרסה הקודמת		גרסה מ־18:14, 11 ביולי 2023
שורה 7:		שורה 7:
	[[הבעל שם טוב]] אמר{{הערה\|כתר שם טוב קמה}} שלפעמים הענווה של האדם זה גורם לו שהוא מתרחק מ[[עבודת השם]], שבגלל שהוא ענו הוא לא מאמין שעל ידי [[תפילה\|תפילתו]] ותורתו הוא מוריד [[שפע]] אל כל ה[[עולמות]], וגם ה[[מלאכים]] ניזונים על ידי תורתו ותפילתו. שאם היה מאמין בזה, היה עובד ה' ב[[שמחה]] וב[[יראה]], והיה נזהר בכל אות ותנועה ומילה לאומרה כיאות. וגם לשים לב אל מה שאמר [[שלמה]] ע"ה "אם תשכבון בין שפתים", שהקב"ה שומר ושוקד על שפתי האדם לנושקה כשהוא לומד בתורה ותפילה באימה ורצינות. ואם יקשיב אל זה, איך יוכל שלא יעבוד את ה' באימה שהרי המלך הגדול והנורא שומר ומקשיב על מוצא שפתיו של אדם נבזה חדל אישים וכיוצא בזה.		[[הבעל שם טוב]] אמר{{הערה\|כתר שם טוב קמה}} שלפעמים הענווה של האדם זה גורם לו שהוא מתרחק מ[[עבודת השם]], שבגלל שהוא ענו הוא לא מאמין שעל ידי [[תפילה\|תפילתו]] ותורתו הוא מוריד [[שפע]] אל כל ה[[עולמות]], וגם ה[[מלאכים]] ניזונים על ידי תורתו ותפילתו. שאם היה מאמין בזה, היה עובד ה' ב[[שמחה]] וב[[יראה]], והיה נזהר בכל אות ותנועה ומילה לאומרה כיאות. וגם לשים לב אל מה שאמר [[שלמה]] ע"ה "אם תשכבון בין שפתים", שהקב"ה שומר ושוקד על שפתי האדם לנושקה כשהוא לומד בתורה ותפילה באימה ורצינות. ואם יקשיב אל זה, איך יוכל שלא יעבוד את ה' באימה שהרי המלך הגדול והנורא שומר ומקשיב על מוצא שפתיו של אדם נבזה חדל אישים וכיוצא בזה.

	וזה כמו מה שאמרו חכמים שענותנותו של ר' זכריה גרמה לחורבן כו'. כך האדם ~~ראוי~~ לשים לב ולומר כי הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, וכל תנועותיו ועסקיו ודבורו והלוכו עושה רושם למעלה למעלה, בוודאי יזהר בכל דרכיו ועסקיו שיהיה לשם שמים, מה שאין כן כשחושב האדם מה אני ספון לפגום או לתקן למעלה ולמטה שיהיה נרשם כל עסקי למעלה, ובזה הולך בשרירות לבו ויאמר אך שלום יהיה לי. ובאמת זה אינו, כי האדם על ידי מעשיו הטובים הוא דבוק בו יתברך ממש, וכמו שכתוב והלכת בדרכיו, ועל ידי שהוא רחום למטה נתעורר מדה זו של רחום למעלה בכל העולמות, וכמ"ש דע מה למעלה ממך, כלומר "ממך" תדע איזה מדה שנתעורר בך שכך הוא למעלה.		וזה כמו מה שאמרו חכמים שענותנותו של ר' זכריה גרמה לחורבן כו'. כך האדם צריך לשים לב ולומר כי הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, וכל תנועותיו ועסקיו ודבורו והלוכו עושה רושם למעלה למעלה, בוודאי יזהר בכל דרכיו ועסקיו שיהיה לשם שמים, מה שאין כן כשחושב האדם מה אני ספון לפגום או לתקן למעלה ולמטה שיהיה נרשם כל עסקי למעלה, ובזה הולך בשרירות לבו ויאמר אך שלום יהיה לי. ובאמת זה אינו, כי האדם על ידי מעשיו הטובים הוא דבוק בו יתברך ממש, וכמו שכתוב והלכת בדרכיו, ועל ידי שהוא רחום למטה נתעורר מדה זו של רחום למעלה בכל העולמות, וכמ"ש דע מה למעלה ממך, כלומר "ממך" תדע איזה מדה שנתעורר בך שכך הוא למעלה.
	{{הערות שוליים}}		{{הערות שוליים}}
	[[קטגוריה:תנאים\|זכריה]]		[[קטגוריה:תנאים\|זכריה]]